תקציר
מטרת סקירה זו להצביע על השינויים בתשואות היחסיות בשוקי הכספים וההון שמהן נהנו מחזיקי נכסים פיננסיים ולנסות להסביר שינויים אלה. התקופה הנסקרת כאן היא ספטמבר 1968 עד אוגוסט 1969 שנים עשר החודשים הראשונים שעברו מאז הורגשה המתיחות בשוק הכספים הישראלי, לאחר שבמשך תקופה ארוכה, יחסית, קודם לכן שררה רווחה בשוק ולא הורגש מחסור בנזילות. התשואות שנבדקו הן של שתי קבוצות נכסים פיננסיים. הראשונה, נכסים לזמן קצר שאינם צמודים (מכשירי שוק הכספים). הבולטים בקבוצה זו הם השטרות בתיווך והמילווה קצר המועד. הקבוצה השניה איגרות חוב צמודות למדד המחירים הנסחרות בבורסה של תל אביב. כפי שנראה להלן, היתה למדיניות המוניטרית שיצרה מחנק בשוק הכספים השפעה שונה על התפתחות התשואות של נכסים לזמן קצר ועל איגרות חוב צמודות. התשואות הנומינליות לאחר מס, על נכסים לזמן קצר עלו במשך התקופה הנחקרת בכ2 עד 2.5 אחוזים, ואילו מחירי איגרות החוב התפתחו באופן שהשאיר את התשואה לפדיון עליהן יציבה או שהיא עלתה בשיעור נמוך, בכחצי אחוז. מניתוח הכוחות שפעלו שבשוקי הכספים וההון בתקופה הנסקרת מתברר, כי ניתן להסביר את השינוי בתשואות היחסיות על ידי שלושה גורמים עיקריים, כדלהלן.
למאמר המלא על השינוי בתשואות היחסיות של נכסים פיננסיים מ- 1968 עד 1969 כקובץ PDF