תקציר:
הרעיון המרכזי של העבודה הוא שגידול של הצריכה הציבורית הפרמננטית מגדיל את המס הפרמננטי המוטל על הפירמות, מקטין את הערך הנוכחי הנקי של רווחיהן, ולכן מקטין את ערכן. הטענה נבחנה אמפירית, ואכן נמצא קשר שלילי מובהק בין הצריכה הציבורית לערך הפירמות, הן במשק האמריקני והן במשק הישראלי.
ההנחה שגידול של הצריכה הציבורית שוחק את הרכוש הפרטי מניעה לבחינת המנגנון הקושר את הצריכה הפרטית לצריכה הציבורית. ההשערה בעבודה היא, שהצריכה הפרטית עשויה להיות פונקציה של הצריכה הציבורית גם אם הצרכנים אינם מפנימים את מגבלת התקציב הממשלתית. די בכך שהפעילים בשוק ההון מפנימים את מגבלת התקציב הממשלתית בכדי שגידול הצריכה הציבורית יגרור ירידה בערך הפירמות- כך יישחק הרכוש שבידי הציבור ותקטן הצריכה הפרטית. במילים אחרות: הגדלת הצריכה הציבורית הפרמננטית יוצרת השפעת רכוש שלילית, המקטינה את הרכוש הפרטי, וזאת גם כשהפרטים אינם מפנימים את מגבלת התקציב הממשלתית.
בחלק האמפירי נבדקה ההשערה ששוק ההון הוא הערוץ המרכזי שדרכו פועל המנגנון האמור (שקילות ריקרדו) בישראל. מהרגרסיות עולה כי שינוי בצריכה הציבורית משפיע על הצריכה הפרטית רק דרך שינוי בערך הפירמות, ואילו שינוי בצריכה הציבורית עבור ערך מניות נתון אינו משפיע על הצריכה הפרטית.
המחקר בשלמותו כקובץ PDF