תקציר:

בעבודה זו אנו מנסים לזהות את הגורמים שהשפיעו על המגמות ארוכות הטווח של שער החליפין הריאלי, היצוא והיבוא, וכן על התהליך הדינמי של משתנים אלו. העבודה בוחנת באיזו מידה המשתנים המסבירים את המגמות תואמים את המודל של (1994) De Gregorio and Wolf - מודל של משק קטן ופתוח, שבו שער החליפין, היצוא והיבוא נקבעים בשיווי משקל של הטווח הארוך. כמו כן אנו בוחנים את השערת Balassa-Samuelson ואת השערת Baumol-Bowen.
מן התוצאות, הנסמכות על נתונים בתדירות רבעונית על פני תקופה של יותר משלושים שנה, עולה, כי מגמת היצוא מוסברת היטב על ידי המחיר היחסי בתוספת משתני היצע - פריון הייצור בענפים הסחירים, כוח העבודה ומלאי ההון, וזאת בהתאם לתיאוריה. בהסבר מגמת שער החליפין הריאלי יש חשיבות רבה לפריון הייצור, אך אין בו די, ואנו נאלצים להכליל גם משתנים נוספים, כגון שיעור ההשקעה בתוצר, שיכולים להשפיע, לכל היותר, בטווח הביניים. היבוא מוסבר היטב על ידי המחיר היחסי ומשתני ביקוש - התוצר ושיעור ההשקעה, שכאמור, יכול להשפיע לכל היותר בטווח הביניים. אנו משערים כי החשיבות של שיעור ההשקעה בתוצר להסבר שער החליפין, היבוא וגם היצוא נובעת מאופיו של המשק הישראלי כמשק צעיר יחסית, אשר במהלך חלק ניכר מהתקופה הנחקרת היה בתהליך של בניית מלאי הון, ולפיכך לא התקיימו בו תנאי שיווי המשקל של משק בוגר, שבו שיעור ההשקעה בתוצר הוא נטול מגמה.
התוצאות מלמדות שלמשתני ביקוש, כגון השינוי בהיקף הסחר העולמי והשינוי בתוצר לנפש, יש השפעה על התנודות קצרות-הטווח של המשתנים המוסברים, כך שהתמונה המתקבלת מתיישבת באופן כללי עם התיאוריה הכלכלית, שבה משתני היצע דומיננטיים בקביעת המגמות של הטווח הארוך, ומשתני ביקוש משפיעים בעיקר על השינויים בטווח הקצר.
אנו מוצאים גם כי למחיר היחסי של היצוא יש השפעה פוחתת, על פני זמן, על היצוא בטווח הקצר, בעוד שהשפעת המחיר היחסי על היבוא עולה. אנו משערים שתוצאה זו קשורה למגמת ההתמחות של המשק הישראלי ביצוא של מוצרים עתירי טכנולוגיה, שאין להם ביקוש רב בשוק המקומי, כך שגם אם מחירם היחסי בחו"ל יורד, אין להם שימוש חלופי בשוק המקומי. לעומת זאת ביבוא, גם עקב שינויי מדיניות, אנו עדים למגמה של הרחבת מיגוון המוצרים; לכן, היבוא מתחרה במוצרים רבים המיוצרים גם על ידי התעשייה המקומית, כך שגמישות הביקוש ליבוא ביחס למחירו עלתה.
אנו מוצאים גם עדויות חלקיות להשפעה הפוחתת של המחיר היחסי על היצוא גם בטווח הארוך. תיאורטית, ניתן להסביר תופעה זו במידור (סגמנטציה) בשוק העבודה, שבו תכונות העובדים, כגון השכלה והון אנושי, במגזר הסחיר שונות מאוד מאשר במגזר הלא-סחיר, ולפיכך הקשר בין שכר העובדים בשני המגזרים חלש. במקרה כזה, עליית מחירו של מוצר היצוא, שתגרום לעליית שכרם של העובדים במגזר הסחיר, לא תגרום לשינוי בהקצאת העובדים בין המגזרים, ולכן לא תשפיע גם על כמות היצוא. השערה זו טעונה מחקר נוסף.

המחקר בשלמותו, כקובץ PDF​