תקציר
בראשית שנות השבעים של המאה העשרים יצאה לדרך אחת הרפורמות הגדולות בתולדות מערכת החינוך הישראלית – הקמת חטיבות ביניים. הוגי הרפורמה ביקשו להעלות את ההישגים הלימודיים, בפרט של תלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש, רבים מהם יוצאי אסיה-אפריקה, לצמצם את הפערים לרעתם ברכישת השכלה ולהגביר את השתלבותם בחברה ובכלכלה; כל זאת באמצעות יצירת דרג חינוך המיועד לתלמידים בראשית גיל ההתבגרות בבתי ספר המפגישים תלמידים מרקעים שונים (אינטגרציה) והעלאת רמת ההוראה. המחקר מסתמך על הפריסה ההדרגתית של החטיבות על פני זמן ואזור ועל בסיס נתונים ייחודי, כדי לזהות את השפעות הרפורמה על תלמידי חטיבות הביניים בעשור הראשון ליישומה ועל ילדיהם.
המחקר לא מצא השפעה של הרפורמה על רכישת ההשכלה, התעסוקה והשכר, דפוסי הנישואים והילודה ורמת הדתיות של תלמידים שהייתה זמינה להם חטיבת ביניים לעומת האחרים, וגם לא על ההישגים של ילדיהם בבית הספר. זאת הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. תוצאות אלו ניתן כנראה לייחס, בין השאר, לאינטגרציה המצומצמת שהרפורמה יצרה, ובפרט להנהגת קבוצות לימוד הומוגניות בתוך בתי הספר.
מילות מפתח: חינוך, חטיבות ביניים, רפורמה, אינטגרציה