תקציר
במחקר זה נבחנה יעילות ההקצאה של רזרבות מטבע החוץ בין המטבעות השונים בתיק בנק ישראל, בשנים 1972 עד 1976, באמצעות השוואתה לאסטרטגיות השקעה אלטרנטיביות. הערכתה של יעילות הביצוע נעשתה באמצעות קריטריוני הכרעה סטוכסטיים, המתבססים על התפלגות התשואות, ובאמצעות מדדים סינתטיים, המשלבים במדד אחד את הממוצע והשונות של התשואות, כאשר שונות התשואות משמשת כמדד לסיכון. התשואות והתפלגותו בתיק בנק ישראל ובתכניות ההשקעה האלטרנטיביות חושבו במונחי היבוא של ישראל, משום שזו המטרה, אשר לשמה מוחזקות רזרבות מטבע החוץ. כן נערכו חישובים מקבילים במונחי דולרים, הן על מנת לעמוד על החשיבות שבקביעת המטרה, והן משום שהדולר משמש עדיין כמטבע העיקרי במערכת המוניטרית הבינלאומית. תכניות ההשקעה האלטרנטיביות, ששימשו כמבחן לתיק הרזרבות של ישראל, הן תיק השוק, תיק המקצה את הרזרבות בין המטבעות בהתאם להרכב היבוא של ישראל, וכן שלוש אלטרנטיבות נוספות,המתבססות על עקרונות כלכליים פשוטים.