תקציר:
בעבודה זו אנו בוחנים את היקבעות השכר הריאלי במגזר העסקי של ישראל בטווח הארוך ובטווח הקצר בשנים 1968 עד 1998. (תקופת האמידה של משוואות השכר לטווח הארוך גם הוארכה עד סוף שנת 2003, כדי לבחון את יציבות המקדמים.)
תקופה זו משמשת מעבדה מקרו-כלכלית ייחודית בעושרה, כי בה התחוללו במשק הישראלי תהפוכות רבות: מעבר מהיפר-אינפלציה לאינפלציה נמוכה, ליברליזציה של המשק, ירידת כוחו של איגוד העובדים הגדול בישראל, גל עלייה המונית, כניסת עובדים זרים וצמיחה כלכלית המונעת על ידי ענפי הטכנולוגיה העילית.
אנו מיישמים מסגרת ניאו-קלסית פשוטה, שבה השכר הריאלי בטווח הארוך נקבע בהתאם לפריון העבודה, דבר המאפשר דיכוטומיה ברורה בין הטווח הארוך לטווח הקצר. משוואת השכר לטווח הארוך נאמדה בעזרת שיטת הקו-אינטגרציה. המשוואות הדינמיות של השכר הריאלי בטווח הקצר מקושרות אל הטווח הארוך באמצעות גורם תיקון הטעות (error correction term).
תוצאות מחקרנו נוגעות לסוגיות חשובות בניתוח המקרו-כלכלי של שוק העבודה: כנגד תיאוריות רבות, המתבססות על תחרות לא-משוכללת בשוק והתערבויות מוסדיות, אנו מספקים תמיכה אמפירית לגישה שהציגו Blanchard and Katz (1997): התברר לנו כי אין להפריך את המסגרת הניאו-קלסית הפשוטה, שכן נמצא קשר קואינטגרטיבי בין השכר הריאלי לפריון העבודה עם גמישות יחידתית בקירוב. בטווח הקצר אנו מגלים, מצד אחד, חשיבות עולה של כוחות השוק ועדויות לחוזי שכר נומינליים עם ציפיות רציונליות, כך שהשכר הריאלי מושפע רק מהאינפלציה הלא-צפויה. מן הצד האחר, נמצא כי דמי האבטלה ושכר המינימום הגדילו במשך הזמן את קשיחות השכר הריאלי. השפעתה של קשיחות זו, בטווח הקצר, אולי חזקה אף מהשפעת ירידת כוחה של ההסתדרות.

המחקר בשלמותו, כקובץ PDF