תקציר
בשנתיים 1973 ו1974 הואט במידה ניכרת קצב עליית הנכסים הכספיים הלא-צמודים שבידי הציבור אמצעי תשלום, פיקדונות לזמן קצוב בל"י ומלווה קצר מועד (להלן מק"מ). לעומת זאת הוחש קצב הגידול של נכסים צמודים, הנחשבים פחות נזילים: תכניות חיסכון, הפקדות בקופות תגמולים של הבנקים, איגרות חוב צמודות ופיקדונות פז"ק ותמ"מ. התפתחות זו, כשלעצמה, אין בה כדי להפתיע, שכן מאז 1972 לא עלו שערי הריבית הבנקאיים במקביל להחשת קצב האינפלציה. עם זאת, ניתן היה לצפות, כי השינוי בהרכב הנכסים יפעל לריסון הביקוש המצרפי מצד הסקטור הפרטי, אך בדיעבד הסתבר, כי הביקוש של סקטור זה גאה בתשעת החודשים הראשונים של 1973. במיוחד בלטה הירידה בשיעור החיסכון הפרטי בתקופה, שבה ירד משקל הנכסים הנזילים בידי הציבור ועלה משקל הנכסים, המקובלים כפחות נזילים.