תקציר:
מאז המשבר הפיננסי הגלובלי (GFC) מתחולל דיון ער באשר לכלל המדיניות המוניטרית שעל פיו פועל בנק ישראל או שעליו לפעול על פיו. פרק זה תורם לדיון על ידי זיהוי כלל המדיניות המוניטרית המתאים ביותר עבור הנתונים ההיסטוריים ועבור אמידה של פונקציות ההפסדים של בנק ישראל. אנו אומדים את מודל MOISE תחת כללי מדיניות מוניטרית שונים, תוך שימוש בנתונים של מדינת ישראל משנת 1992 ועד לשנת 2019. על אף שישראל היא משק קטן ופתוח, התוצאות שלנו מראות שכללים פשוטים באשר ליעד אינפלציה מתאימים לה בתקופה שלאחר המשבר הפיננסי הגלובלי יותר מאשר כללים היברידיים, המכוונים ליעד שער חליפין. בהשוואה לכללים סטנדרטיים והיברידיים למשטר יעד אינפלציה המכוונים גם ליעד שער חליפין, משטר המכוון ליעד צמיחת התוצר הנומינלי מאפיין את המשק הישראלי בתקופה שלאחר ה-GFC בצורה הטובה ביותר. בהתבסס על מטרות הבנק המרכזי, לאור זעזוע של אי ודאות, ולאור זמינות המידע הנתון אשר נמצא בהישג יד, ייתכן שהכללים המכוונים ליעד לצמיחת התוצר הנומינלי (NGDP) עשויים היו להיות רצויים יותר במהלך שלושת העשורים האחרונים.