בשנים 1998 עד 2005 חלו שינויים משמעותיים בפעילות של המשק מול חו"ל. תושבי ישראל השקיעו בחו"ל 68 מיליארדי דולרים ותושבי חוץ השקיעו בישראל 57 מיליארדים. רמת הפעילות הגבוהה של המשק מול חו"ל היא תוצאה של מספר גורמים: הליברליזציה במטבע חוץ, שהוכרזה במאי 1998 ופתחה בפני תושבי ישראל אפשרויות נוספות של גיוסי הון מחו"ל והשקעות בחו"ל; פתיחות המשק מול חו"ל שהשתלבה עם תהליך הגלובליזציה שביטויה היה, בין השאר, בגידול תנועות ההון הבינלאומיות אל משקים מתעוררים וממשקים מתעוררים; הרפורמה במס הקטינה אפליות ועיוותים במיסוי נכסים פיננסיים ותרמה גם היא לגידול בהשקעות של תושבי ישראל בחו"ל. בנוסף, חלו שינויים מבניים בתעשייה הישראלית - תחום ההייטק הלך והתרחב והיה לקטר המוביל של המשק.
הרכב תיק הנכסים וההתחייבויות של המשק הישראלי עבר שינוי משמעותי בתקופה הנסקרת. תנועות ההון אל המשק וממנו עלו בשיעורים גבוהים יותר משיעור הגידול בתוצר; משקל ההשקעות במניות ומשקל ההשקעות הישירות של תושבי חוץ במשק עלו גם הם בשיעור משמעותי; ההשקעות הסחירות במשק עלו גם הן במידה מסוימת.
פתיחת המשק הישראלי כלפי חו"ל השפיעה בעיקר על פעילות המגזר הפרטי הלא-בנקאי שגייס הון בשווקים הפיננסיים בחו"ל ונזקק פחות ל"מתווכים הפיננסים" המסורתיים, קרי: הממשלה והבנקים בישראל; כתוצאה מכך קטן משקל הממשלה ומשקל הבנקים בסך ההתחייבויות לחו"ל ועלה משקל המגזר הפרטי הלא-בנקאי. התרחבות הפעילות של המגזר הפרטי הלא-בנקאי הביאה לגידול מרשים בנכסיו בחו"ל, אשר בא לידי ביטוי, בין השאר, במעבר מחוב חיצוני נטו של כ-15 מיליארדי דולרים בסוף 1997 לעודף נכסים נטו (מכשירי חוב) של 23 מיליארדים בסוף 2005.
