תקציר:
במגפת הקורונה הריבית הטבעית קצרת הטווח, שמשמשת עוגן לקביעת הריבית המוניטרית, הושפעה מהסגרים שהממשלה הטילה לסירוגין, מהמגבלות שהטילה על הפעילות בענפים שונים בין הסגרים, ומהשינוי בדפוס ההתנהגות הצרכנית. Guerrieri et al. (2020) מראים שבזמן סגר חלקי וזמני על המשק הריבית הטבעית יורדת וחוזרת לרמתה קודם המשבר מייד בתום הסגר. אנו מרחיבים את הניתוח לעיל ומראים שהריבית הטבעית יכולה לרדת לא רק בתקופות של סגר זמני אלא גם כשהמשק נפתח במידה חלקית בתקופה שלאחר הסגר. לפיכך ההרחבה המוניטרית צריכה להימשך גם בתהליך היציאה מסגר. תוצאה זו משקפת מדיניות ריבית מוניטרית נמוכה לאורך זמן ("lower for longer") כדי לתמוך בפעילות בעקבות משבר. ניתוח זה מוביל להערכה שהריבית הטבעית ירדה משמעותית בתחילתו של משבר הקורונה, ונותרה נמוכה גם כשהסגרים והמגבלות על הפעילות הוסרו. בהמשך, פתיחת המשק ומתן החיסונים לאוכלוסייה הביאו לעודפי ביקוש כתוצאה מהתעוררות ביקושים כבושים וממגבלות מצד ההיצע, בשל בעיות בשרשראות האספקה. עודפי הביקוש הביאו לעלייה של הריבית הטבעית קצרת הטווח. לכן עלה הצורך לצמצם את מידת ההרחבה של המדיניות המוניטרית, אך בצעדים מתונים, לנוכח הרמה הגבוהה של אי-הוודאות בתהליך היציאה מהמשבר.