בעבודה זו אנו מציגים מסגרת לניתוח העמידות של המשק לסיכוני שער החליפין, על פי הגישה
ההולכת ותופסת מקום חשוב בעולם בניטור היציבות ,(BSA - Balance Sheet Approach) המאזנית
הפיננסית, ומיישמים אותה לישראל. זאת, תוך שימוש בנתונים חדשים של המאזן הלאומי ובנתוני
מאזן המט"ח, באופן משולב.
הניתוח לפי הגישה המאזנית מלמד שהמשק היה פגיע מאוד לפיחות השקל ב 1997- , אך
עמידותו לפיחות גברה עד 2005 ; השיפור העיקרי נבע מסגירת החשיפה הגדולה של הסקטור העסקי
לפיחות ומשיפור באיתנות הפיננסית שלו. בעקבות זאת, ובזכות שיפור בהלימות ההון של מערכת
הבנקאות, גברה גם עמידותה בפני פגיעה עקיפה במקרה של פיחות. הניתוח מלמד גם, שלמרות
החשיפה הגבוהה של המשק ושל מרבית הסקטורים בתוכו לייסוף בסוף 2005 , המשק היה עמיד למדי
בפני ייסוף חריג; זאת בעיקר משום שפגיעת הייסוף בסקטור הפרטי ובבנקים (במישרין ובעקיפין)
הייתה צפויה להיות נמוכה. הניתוח מדגיש את מקומה המרכזי - אך הלא-בלעדי - של עמידות
הבנקים ביציבות הפיננסית של המשק, ולכן גם תומך בהמשך המגמה של הפחתת הדומיננטיות של
הבנקים במימון הסקטור העסקי, כך שתפחת חשיפתם העקיפה לסיכונים פיננסיים. ממצאים אלה,
שנתקבלו לפי הגישה המאזנית, אינם טריוויאליים, משום שניתוח לפי גישה מסורתית היה מוביל
לממצאים שונים לחלוטין: שב 1997- המשק לא היה פגיע לשינויים בשער החליפין, ושב 2005- הוא
היה פגיע מאוד לייסוף.
מסקנות העבודה תומכות בגישה המאזנית ככלי חשוב לניטור היציבות הפיננסית; זאת תוך גיבוש
מסגרות לניתוח סיכונים פיננסיים שונים, בדומה למסגרת שהוצגה כאן, ותוך הרחבת הפירוט של
נתוני המאזן הלאומי, באופן שיתמוך בניתוח מעמיק יותר של הסיכונים במשק כולו ובסקטורים
העיקריים בתוכו.
למאמר המלא