תמצית
שיעורי הנישואין והילודה באוכלוסייה היהודית בישראל בשנים 1970 עד 1975 היו גבוהים ביותר. והפריון הכולל - Total Fertility - לאם ילידת ישראל, היה גדול מ-3 – גבוה במידה ניכרת מהפריון בארצות התעשייתיות, וגבוה מהפריון בשנים 1960-9. נראה, כי הגיאות במשק וסבסוד הדיור הם שעודדו הקדמת נישואיו וילודה בשנים ההן.
בחומש שהחל בשנת 1976 ירדו שיעורי הנישואין ירידה דרסטית, ושיעורי הילודה ירדו בקצב מהיר אף יותר; זאת כנראה בתגובה להקדמת הילודה בחומש הקודם, מצד אחד, וכתוצאה מההאטה במשק ומהרעת תנאי המשכנתאות בשנים אלה, מהצד האחר.
בעשור האחרון, לעומת זאת, התייצבו שיעורי הילודה הסגוליים, על אף המשך ירידתם של שיעורי הנישואין. ירידת שיעורי הנישואין היתה קשורה, כנראה, בשוק הדיור – כלומר בגובהם של מחירי הדירות, בירידת ההלוואה הממוצעת יחסית למחיר הדירה, ובהרעת תנאי המשכנתאות – ואילו התייצבות הילודה הממוצעת בשנים האחרונות קשורה כנראה בסיוע המוגבר לדיור שניתן לקבוצות חלשות, בעלות מספר ילדים גדול מהממוצע, מצד אחד, ובהקדמת רכישות (בטרם ההצמדה) של בעלי הכנסה גבוהה יחסית, מהצד האחר.
בעשור האחרון גדלה השונות של גודל משק הבית: שכיחותם של משקי הבית הקטנים (ללא ילדים), ושל הגדולים (6 נפשות ומעלה) עלתה יחסית. התפתחות זו מתבטאת בגידול הפערים ברמת החיים, ואינה רצויה מבחינה חברתית.
השוואת זכויות הזוגות הצעירים לזכויות העולים בסיבסוד הדיור עשויה לתרום להעלאת שיעורי הנישואין, וכן לצמצום הפער הקיים המפלה לטובה את העולים המשכילים בהשוואה לזוגות צעירים ילידי הארץ וותיקים (כפי שהראו עופר ואחרים, 1980).