תקציר:
המאמר בוחן את הפיקוח של שוקי ההון והאשראי על פירמות ומנהליהן בישראל, מדינה שבה מערכת הבנקאות אוניברסלית וריכוזית ושוקי ההון התפתחו באופן מהיר, בעקבות תהליך של רפורמה בשנים האחרונות. בנינו מאגר נתונים של פירמות תעשייתיות בישראל, הכולל נתונים על פירמות והתנהגותן לפני ואחרי שהנפיקו לראשונה בבורסה לניירות ערך. אנו מוצאים שבעקבות ההנפקה הראשונית חלה ירידה ניכרת ברווחי הפירמות (בדומה למתרחש במדינות אחרות) וחלה עליה גדולה בהוצאות על "הנהלה וכלליות" (הוצאות שיש בהן מרכיב של תועלת אישית למנהלים). אנו מוצאים שהירידה ברווחיות (והעליה בהוצאות על ''הנהלה וכלליות") נמוכה יותר בפירמות שבהן הבעלות מרוכזת יותר, ומסיקים מכך שבעלי מניות גדולים ממלאים תפקיד חשוב בבקרה ופיקוח על פירמות. איננו מוצאים עדויות לכך שגודל החוב הבנקאי או ריכוזיותו משפיעים על הירידה ברווחיות (או העליה בהוצאות "הנהלה וכלליות"). יחד עם זאת, העובדה שהמעבר מסטטוס של פירמה פרטית, המתבססת על חוב בנקאי והון בעלים, לפירמה מונפקת כרוך בירידה ברווחיות, רומזת, אולי, על כך שקיים בכל זאת פיקוח של בנקים על פירמות. ייתכן שלפני ההנפקה הראשונית בנקים מפקחים על פעילותן של פירמות וגורמים להן לפעול ביעילות. לאחר שפירמה מגייסת הון בבורסה, פיקוח זה מצטמצם, משום שבנקים שוב אינם יכולים להכתיב לפירמה כיצד לנהוג. לבסוף, העובדה שלאחר ההנפקה, הרווחיות יורדת וההוצאה על פעילויות המניבות תועלת למנהלים גדלה, מעידה על כך שככל הנראה קיימת בקרה מוגבלת מאד של הבורסה על התנהגותן של פירמות ומנהליהן.
למחקר המלא בנושא: פיקוח של בנקים, בורסה ובעלי עניין: עדויות על פירמות בישראל כקובץ PDF