תקציר:
מאמר זה מציג ומנתח את ההיסטוריה של ההצמדה בישראל ואת קשרי הגומלין שבינה ובין התהליך האינפלציוני, תוך שימוש במסגרת דיאגרמטית הממחישה את אופיים של קשרים אלה ובשורת אינדיקטורים לתפוצת ההצמדה ומידת שיכלולה. המאמר מצביע על הגדלת ההזדקקות להצמדה עם התגברות האינפלציה ועל הפחתה הדרגתית של השימוש בה לאחר הורדת האינפלציה בתכנית הייצוב. עם זאת מידת ההצמדה של המשק נותרה עדיין גבוהה, בהתחשב בשיעור האינפלציה ובשונותה, עובדה המלמדת על אפקט של חוסר רברסיביליות חלקי. ההשפעה של ההצמדה על התהליך האינפלציוני פחות חד משמעית. קיומה של הצמדה גבוהה יצר רקע נוח לנקיטת מדיניות אינפלציונית בשנות ה-70 ובמחצית הראשונה של שנות ה-80 ואף השפיע על עוצמת ההאצה האינפלציונית בתקופה זאת. כמו כן נראה ששינויים בהסדרי ההצמדה הקלו במידה מסויימת על הצלחת הדיסאינפלציה ב-1985 וב-1992. למרות זאת, לא נראה שצמצום יזום בהצמדה הוא תנאי הכרחי להפחתת האינפלציה. על רקע זה, ובהתחשב בשיקולים הנוגעים לתיפקוד שוק ההון לטווח ארוך, מימון הממשלה והיציבות החברתית, לא נראה שיש כיוס מקום למדיניות המכוונת להביא לשינויים דרסטיים בהסדרי ההצמדה.
למחקר המלא בנושא: עלייתה וירידתה (החלקית) של ההצמדה בישראל כקובץ PDF