תקציר:
מחקר זה דן בתרומה שההון האנושי מרים להתפתחות התוצר ולצמיחה ארוכת הטווח. כדי לערוך אותו בנינו סדרות עתיות למספר הממוצע של שנות ההשכלה במשק, תוך שאנו מתקנים את נתוני הפרט כדי לשקף את ההשכלה האפקטיבית, כלומר ההשכלה התורמת לפריון בשוק העבודה. מצאנו כי המספר הממוצע של שנות הלימוד באוכלוסייה המצויה בגילי העבודה העיקריים (25—64) עמד ב-2011 על 13.5 שנים – במרכזה של התפלגות הנתון במדינות ה-OECD. שילוב אומדנים לתשואה המקרו-כלכלית מהשכלה אִפשר לנו להשתמש בחשבונאות צמיחה (Growth Accounting) כדי לאמוד כיצד הגידול בהשכלה תורם לצמיחה. מצאנו כי העלייה שחלה בהשכלה מאמצע שנות ה-70 תרמה לצמיחה השנתית בין 0.6 ל-0.8 נקודת אחוז בממוצע, ותרומה זו מהווה 33%—45% מסך הגידול שחל באותה תקופה בתוצר לנפש.
אולם אפקט ההשכלה החל להתמצות בעשור הקודם, והוא צפוי להמשיך לדעוך: ערכנו תחזית לגבי התפתחות המספר הממוצע של שנות ההשכלה בחמישים השנים הבאות, ומצאנו כי תרומת הגידול בהשכלה לצמיחה תתכווץ במרוצת תקופה זו ל-0.1—0.3 נקודת אחוז. המיקום בטווח זה תלוי בין היתר באופן שבו האוכלוסייה החרדית הגדֵלה תשתלב במעגל ההשכלה.
כאשר בוחנים מדדים נוספים להון האנושי מוצאים כי ישראל מפגרת אחרי מדינות ה-OECD באיכות ההשכלה, בעיקר בשלב התיכון. לעומת זאת, ישראל אינה חריגה באיכות האוניברסיטאות ובאי-השוויון בהתפלגות ההשכלה.