תקציר:
בשנים 2011-2006 הוענקו מלגות לסטודנטים שהתגוררו בשכירות במרכז ירושלים במטרה לעודד התחדשות עירונית, ואלו הביאו לגידול ניכר של מספר הסטודנטים באזור. המחקר בחן את התחלקות ההטבה בין השוכרים למשכירים. הוא הסתמך ברובו המכריע על מודעות להשכרה, לגביהן ידוע רק שכר הדירה המבוקש, וכן על תצפיות שעבורן נתון שכר הדירה בפועל, בשנים 2000–2012, ועל נתונים מינהליים של שכר הדירה ששילמו מקבלי המלגה. שיטת המחקר התבססה על אמידות הדוניות של שכר הדירה (כלומר בניכוי מאפייני הדירה) בשיטת הפרש-ההפרשים – השוואה של שכר הדירה במרכז העיר בתקופת הענקת המלגות לשכר הדירה לפני כן ואחרי כן לעומת הפרש זה בשכונות דומות (כולל סמוך למרכז העיר) באותן תקופות. המחקר מלמד – בהנחה שהשינוי בשכר הדירה בפועל היה זהה לשינוי בשכר הדירה המבוקש – שבתקופות סביב כניסת תוכנית המלגות לתוקף וסביב ביטולה שיעור גלגול המלגות לידי בעלי הבתים של המלגאים נע בין חמישית לשתי חמישיות; המלגות הביאו לעליית שכר הדירה במרכז העיר גם של אלו שאינם מלגאים, כך שהגידול בהכנסה משכר דירה של כל בעלי הבתים במרכז העיר (כולל המשכירים לדיירים שאינם מלגאים) היה שקול לכארבע חמישיות מסכום המלגות. שיעורים אלו הם בתוך הטווח הרחב של הממצאים מהעולם.