תקציר
המחקר בוחן את השפעתו של החינוך המקצועי בתיכון על משתני תוצאה בטווח הקצר והארוך בקרב תלמידים מן המגזר הערבי בישראל בשנות התשעים. על מנת להתגבר על הסלקטיביות בבחירת נתיב הלימודים, המחקר מסתמך על תוכנית חומש שיושמה במגזר בתקופה הנחקרת, שבמהלכה נפתחו מגמות מקצועיות חדשות ביישובים שבהם לא היו כלל לימודים מקצועיים קודם לכן, או שהם היו בהיקף קטן (יישובי הטיפול). נעשה שימוש בשיטת "הפרש ההפרשים" – השוואת השינוי במשתני התוצאה של התלמידים ביישובי הטיפול לשינוי ביישובים דומים שבהם לא נפתחו המגמות.
פתיחת המגמות המקצועיות הפחיתה את שיעורי הנשירה בתיכון ב-3—5 נקודות אחוז. מדובר בסדר גודל של 20—35 אחוזים משיעור הנשירה הממוצע של בנות בתקופה החקירה ו-10—15 אחוזים מהשיעור אצל הבנים. בקרב בנות היה גם גידול של 4—7 נקודות אחוז בשיעור הניגשות לבחינות הבגרות. עם זאת, פתיחת המגמות המקצועיות לא העלתה את הזכאות לתעודת בגרות, ולפי חלק מהאמידות בקרב הבנים היא אף פגעה בה.
מרבית האומדנים אינם מצביעים על השפעה מובהקת של פתיחת מגמות בחינוך המקצועי על רכישת השכלה אקדמית, על התעסוקה ועל השכר של התלמידים בחייהם הבוגרים. נרשם גידול משמעותי בשיעור הנשים העוסקות במשלחי יד פקידותיים, ממצא העולה בקנה אחד עם כך שחלק הארי של המגמות המקצועיות שנפתחו היו בתחום זה. לבסוף, נמצאה ירידה מובהקת בהסתברות של נשים להינשא בגיל צעיר, ככל הנראה בשל הגידול בסיכוייהן לסיים 12 שנות לימוד.