תקציר:
הטבות מס ליישובים הוא אחד האמצעים לפיזור אוכלוסין וצמצום פערים כלכליים-חברתיים אזוריים. הכוונה לזיכוי במס הניתן לנישומים המתגוררים ביישובים מסוימים באזורי עדיפות לאומית. בשנת 2001 זכו להטבות מס 478 ישובים בהם התגוררו כ-2.1 מיליון תושבים, כאשר רק כ-%61 מהנישומים היו מעל סף המס ועל כן נהנו מהטבה. העלות הכוללת הסתכמה ב-03.2 מיליארדי ש"ח, תוך שונות אזורית רבה: הטבת המס במחוז הדרום במסגרת חוק הנגב עמדה על כ-2.1 מיליארדי ש"ח (988,1 ש"ח לתושב), על כ-6.0 מיליארד ש"ח במחוז הצפון (504,1 ש"ח) ועל כ- 2.0 מיליארד ש"ח ביש"ע (997 ש"ח). חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2002 ותוכננית החירום הכלכלית בהמשך אותה שנה הביאו לצמצום הטבות המס בלמעלה מ-4.0 מיליארד ש"ח. לאחר שרשימת היישובים המוטבים הוקפאה במהלך שªות התשעים, הוענק בין השאר בשנים 2001-2000 זיכוי במס בשיעור של %15 ל-14 יישובים בצפון הארץ, כמו ליישובי קו העימות, ונחקק חוק הªגב. מדובר בשני אירועים נפרדים ובלתי תלויים הנבדלים זה מזה בתהליך החקיקה ובעיתויו, כמו גם בתחולת הטבות המס ועלותן. מהמחקר עולה בין השאר שההסתברות לזכות בהטבת מס בצפון הארץ הייתה גבוהה יותר ביישובים הקרובים לגבול ישראל- לבנון, כמו גם ביישובים הטרוגניים מבחינה פוליטית - הן מפלגות הימין והן מפלגות השמאל לא זכו בהם ברוב של %60 ומעלה בבחירות לכנסת ה-15 ולראש הממשלה, וכאלו שיש להם נציגות במרכזי מפלגות משני קצות הקשת הפוליטית, מוסדות מפלגתיים המשפיעים על בחירת המועמדים לכנסת. ממצא זה עולה בקנה אחד עם מודל ה-voter median .טיב האומדן המשלב את הנציגות במרכזי המפלגות עולה על זה הכולל הצבעה דו-גושית רחבה למפלגות. יכול להיות שהדבר נובע מכך ששיקולים פנים מפלגתיים, כמו הצלחה בבחירות פנימיות, היו חזקים יותר משיקולים אלקטורליים שהם מטבעם כלליים. במסגרת חוק הנגב מראשית 2001 נקבעו שיעורי זיכוי במס דיפרנציאליים ליישובים עירוניים ולמועצות אזוריות. המחקר מצביע על כך שהשיעורים עונים על הקריטריונים הא-פוליטיים הבאים: ככל שהדירוג החברתי-כלכלי של הרשות המקומית נמוך יותר שיעור הזיכוי במס גבוה יותר; ככל שהרשות מרוחקת יותר מיישוב עירוני גדול שיעור הזיכוי במס עולה בקצב הולך ופוחת; קיים קשר שלילי בין גודל אוכלוסיית היישוב לבין שיעור הזיכוי במס - יתכן שעלות ההטבה הייתה גורם מרתיע מפני קביעת שיעורים גבוהים יותר ליישובים גדולים; שיעור הזיכוי במס מתואם חיובית עם גובה הטבה ממנה נהנה היישוב לפני החלת החוק, הטבה שהייתה נמוכה כמה מונים מההטבה ממנה נהנו יישובים דומים בחבלי ארץ אחרים. למשתנים פוליטיים הייתה השפעה מובהקת אך לא משמעותית על שיעורי הזיכוי במס שנקבעו בחוק הנגב – מפלגות אחדות הצליחו כפי הנראה להעלות את שיעורי הזיכוי במס של בוחריהם המסורתיים ביישובי חוק הנגב, מעבר למתבקש מהמאפיינים הא-פוליטיים של היישובים. להטרוגניות בדפוסי ההצבעה למפלגות ולנציגות מהרשות המקומית בגופים הבוחרים במפלגות משני קצות הקשת הפוליטית לא הייתה כל השפעה על שיעור הזיכוי במס.