תקציר:
עבודה זו סוקרת את אימוץ משטר יעד האינפלציה בעולם ואת יישומו בישראל. בשנים 1990 עד 1993 אימצו ארבע מדינות מפותחות - ניו זילנד, קנדה, בריטניה ושבדיה (להלן: המדינות החלוצות) - משטר של יעד אינפלציה, שכלל מספר אלמנטים לרבות: (א) החלטה מפורשת, ומוצהרת של הרשויות שהמטרה העיקרית של הבנק המרכזי היא להשיג ולשמר יציבות מחירים; (ב) הצבת יעדי ביניים כמותיים ביחס לאינפלציה וחתירה מתמדת ונחושה להשגתם; ו-(ג) תקשורת עם הציבור הכוללת שקיפות ומתן דין וחשבון שוטף. מטרת המשטר היתה ליצור בקרב הציבור אמינות במחויבות ליציבות מחירים ובכך למזער את העלויות הריאליות הכרוכות בהשגת מטרה זו. בשונה מהיישום ההחלטי והאפקטיבי של המשטר במדינות החלוצות, תהליך אימוץ משטר יעד האינפלציה בישראל היה ארוך ומפותל. אומנם כבר בסוף שנת 1991 הכריז בנק ישראל על יעד אינפלציה לשנת 1992 ואולם הכרזה זו הייתה רק מרכיב שולי בשינוי משטר שער החליפין שנערך באותה עת ולא אימוץ המשטר בכללותו. רק לאחר ניסוי וטעיה של כעשור, שאופיין בתנודתיות רבה של האינפלציה ובוויכוחים מקצועיים ופוליטיים רבים, אומצו בהדרגה יתר האלמנטים של המשטר והושגה יציבות מחירים. התמשכותו של תהליך זה בישראל נבעה משתי סיבות עיקריות: א) העדר חלוקה ברורה של תפקידים ומשימות בין הממשלה ובנק ישראל; ב) בנק ישראל עצמו נדרש היה לשנות קונספציה ביחס למדיניות המוניטרית. ריסון מוניטרי מתמשך בשנים 1994 עד 1998 שלווה בהרחבה ניכרת של תחום ניוד שער החליפין באמצע שנת 1997 הביא לירידת מדרגה של האינפלציה ל-4% לעומת כ-10% בשנתיים שקדמו, ובכך נסללה הדרך בהמשך ליציבות מחירים.
למאמר המלא בנושא: אימוץ משטר יעד האינפלציה בעולם ויישומו בישראל כקובץ PDF