תקציר:
עבודה זו בוחנת את האטרקטיביות של אסטרטגיות מסחר בתשואה (Carry Trade) בשוק המט"ח הישראלי בתקופה שבין ינואר 2003 לדצמבר 2014. אנו בוחנים מספר מדדים פופולריים של תשואה לסיכון (Carry To Risk) ומציעים מדד חדש המבוסס על פרמיית סיכון מטבעי משתנה בזמן. בנוסף, אנו בוחנים את יכולת הניבוי של מדדי תשואה לסיכון ביחס לאחזקות של אג"ח ממשלתיות בידי משקיעים זרים תוך שימוש במאגר נתונים קנייני. כדי לאמוד את פרמיית סיכון המטבע, אנו בוחנים גם את שקלויות פער הריביות המכוסה (CIP) ופער הריביות הלא מכוסה (UIP). אנו מוצאים כי ה-CIP לא התקיים במחצית השנייה של תקופת המדגם, ואילו ה-UIP לא התקיים לאורך כלל תקופת המדגם באופק של חודש אחד, אך התקיים באופק של שנים-עשר חודשים. אנו מוצאים, באמצעות מתודולוגיות שונות, כי מדד התשואה לסיכון שהצענו ניבא פוזיציות של זרים באג"ח ממשלתיות בתקופת תת-המדגם השני. ניבוי זה היה איתן (Robust) יותר ולמשך זמן ארוך יותר, יחסית למדדים פופולריים אחרים של תשואה לסיכון.
למאמר המלא בנושא: אטרקטיביות של מסחר בתשואה: גישת פרמיית סיכון מטבעי משתנה בזמן - קובץ PDF