דוח בנק ישראל 2022

תוכן העניינים

• התוצר צמח בשנת 2022 בשיעור של 6.4%, גבוה מקצב הצמיחה ארוך הטווח. זאת לאחר צמיחה גבוהה גם ב-2021,שבסופה כבר הושלמה ההתכנסות של רמת התוצר למגמה שאפיינה אותו טרם משבר הקורונה.
  
  
• שוק העבודה הוסיף להתהדק: שיעור המשרות הפנויות היה גבוה בהשוואה לתקופה שקדמה לקורונה, במקביל לעליית  שיעור התעסוקה ולירידת שיעור האבטלה.
  
  
• האינפלציה עלתה במהלך 2022 והגיעה בסופה לשיעור של 5.3%. בתחילת השנה היא הושפעה בעיקר מהפרעות להיצע הבין-לאומי בגין משבר הקורונה, ובשל המלחמה באוקראינה. במהלך השנה התגברה גם התרומה של גאות הביקושים לאינפלציה.
  
  
• ישראל נהנית מעצמאות בהפקת גז טבעי לייצור חשמל ומהבטחת מחירו וכמותו בחוזים ארוכי טווח.לכן היא הושפעה במידה מתונה בלבד ממשבר האנרגיה העולמי, שפרץ בעקבות המלחמה.
  
  
• במונחי שער החליפין הנומינלי-אפקטיבי, השקל פוחת במהלך השנה ב-4%, תוך תנודתיות גבוהה. 
  
  
• בקיץ 2021 היה בנק ישראל מהראשונים בעולם שהפסיקו את השימוש בכלי ההרחבה המוניטרית, שהופעלו בתקופת משבר הקורונה, ובתחילת 2022 גם הפסיק לרכוש מטבע חוץ.
  
  
• לאחר שבתחילת 2022 עדיין שררה אי-וודאות גבוהה באשר להתפתחות המגיפה ולהשפעותיה הכלכליות, באפריל החלה הוועדה המוניטרית להעלות את ריבית בנק ישראל; זאת לאחר שבע שנים שבהן שיעוריה נעו בין 0.1% ל-0.25%. בסוף השנה הגיעה הריבית ל-3.25%, הרמה הגבוהה ביותר מאז תחילת העשור הקודם.
  
  
• האינפלציה במרבית המשקים המפותחים הייתה גבוהה מאשר בישראל. על רקע אי-הוודאות בתחילת 2022 לגבי ההתאוששות ממגיפת הקורונה והשפעות המלחמה שפרצה באוקראינה, העריכו הבנקים המרכזיים העיקריים כי האינפלציה נובעת משיבושי היצע שאופיים זמני. לכן הם החלו את העלאות הריבית רק לאחר שהאינפלציה כבר עלתה משמעותית.
  
  
• על רקע עליית הריביות עלו תשואות האג"ח וירדו מחירי המניות. בהתאם לכך חל באמצע השנה מפנה בהתפתחות האשראי בכל המגזרים, וקצב צמיחתו הואט, בחלק מהמגזרים אף בחדות.
  
  
• לאחר שנות הקורונה, שאופיינו בהרחבות פיסקליות גדולות, הסתיימה 2022 עם עודף של 0.6% תוצר בתקציב הממשלה, והחוב הציבורי ירד ל-60.7% מהתוצר – הסביבה שאפיינה אותו טרם הקורונה. לכך תרמו, בין השאר, הכנסות חריגות ממסים, דחיית הסכמי השכר במגזר הציבורי והאצת האינפלציה.
  
  
• היקפי הבנייה והתכנון בשוק הדירות המשיכו לעלות ב-2022, אך מספר העסקאות ירד מרמת השיא של 2021. עליית מחירי הדירות הייתה מהירה לאורך מרבית השנה, והואטה לקראת סופה.
  
  
• מגזר ההיי-טק הישראלי צמח ב-2022 בקצב גבוה. עם זאת, שיעור המשרות הפנויות במגזר וגיוסי ההון של חברות ההזנק ירדו ביחס לשיאיהן ב-2021 , ירידה שהתגברה במהלך השנה.

• התוצר המקומי הגולמי צמח ב-2022 בקצב מהיר של 6.4% בזכות צמיחת הצריכה הפרטית, היצוא וההשקעה בנכסים  קבועים, המשך לצמיחה של 8.6% ב-2021.
  
  
• לאורך כל השנה הייתה רמת התוצר גבוהה ממגמתו טרם משבר הקורונה – דבר המשקף משק איתן. תרמו לכך בעיקר יצוא השירותים העסקיים ויצוא הסחורות – שנתמכו בביקושים מחו"ל חרף משבר האנרגיה העולמי – והבנייה למגורים. רמת הצריכה הפרטית ויצוא התיירות מיתנו את רמת התוצר ביחס למגמה.
  
  
• הצריכה הפרטית אמנם גדלה ב-2022 בקצב מהיר, אך כיוון שצריכה זו, ובפרט צריכת השירותים, הוגבלה מאוד בעת משבר הקורונה, נתחדשה צמיחתה מבסיס נמוך יחסית. לכן רמת הצריכה הפרטית ב-2022 הייתה עדיין נמוכה ממגמתה טרם המשבר, ובכך היא פעלה למיתון רמת התוצר ביחס למגמתו.
  
  
• יצוא השירותים המשיך להיות עמוד התווך של צמיחת המשק ב-2022, וגם יצוא הסחורות גדל בקצב גבוה יחסית, בהובלת ענפי המחשבים והאלקטרוניקה והכימיקלים. בחלקה השני של השנה השתנתה המגמה, ונצפו ירידות הן ביצוא השירותים והן ביצוא הסחורות.
  
  
• החיסכון הפרטי עלה מאוד ב-2022-2020 – תוצאת צריכה נמוכה והכנסה פרטית גבוהה ביחס לרמותיהן לפני המשבר – ונצבר חיסכון עודף (מעל הנורמלי) של יותר מ-10 אחוזי תוצר. נכון ל-2022 לא החלה בישראל הפחתה של החיסכון העודף שנצבר.
  
  
• התעסוקה חזרה ב-2022 למצבה טרם המשבר, והביקוש לעובדים היה ב-2022 גבוה הרבה יותר מאשר לפניו. גידול התעסוקה היה מהיר השנה אף מגידול התוצר – דבר שהתבטא בירידה של פריון העבודה וחזרתו לסביבת המגמה ששררה לפני משבר הקורונה.
  
  
• בהתחשב בקצב האינפלציה ובשוק העבודה ההדוק, השכר הנומינלי עלה ב-2022 בקצב מתון, והשכר הריאלי ירד. שיעור התמורה לעבודה ירד, התפתחות המרמזת ששוק העבודה לא היה הגורם המוביל לעליית קצב האינפלציה.
  
  
• העודף בחשבון השוטף היה גבוה גם השנה ועמד על 3.9% תוצר, אבל ירד מעט בשל עליית מחיר הדלק והתרחבות מאזן התיירות השלילי.

• מדד המחירים לצרכן עלה בשנת 2022 ב-5.3% – מעל תחום יעד האינפלציה (1% – 3%). עלייה זו היא המשך להאצה בקצב עליית המחירים, שהחלה בשנת 2021. לפיכך העלה בנק ישראל את הריבית במשך השנה בשיעור ניכר  מ-0.1% ל-3.25%. העלאות הריבית נמשכו גם בשנת 2023.
  
  
• האינפלציה בשנת 2022 הקיפה סעיפים רבים. בהמשך לשנת 2021, גם בשנת 2022 הושפעה האינפלציה ממגבלות היצע, ביניהן עיכובים בשרשראות האספקה העולמיות עם היציאה ממשבר הקורונה. על אלה התווספו בתחילת השנה בעיות היצע בשוקי האנרגיה והמזון בשל המלחמה הבלתי צפויה והמתמשכת באוקראינה.
  
  
• נוסף על מגבלות ההיצע הושפעה עליית האינפלציה גם מביקוש מקומי איתן, על רקע ההתאוששות ממשבר הקורונה והמדיניות המוניטרית והפיסקלית המרחיבה שננקטה במהלכו. תרומתו של הביקוש המקומי לאינפלציה התגברה במהלך השנה.
  
  
• הציפיות לאינפלציה לשנה עלו בתחילת 2022, אך נותרו בסביבת גבולו העליון של יעד האינפלציה לאורך מרבית השנה. הציפיות לטווחים של שנה עד שלוש שנים חצו במהלך השנה את הגבול העליון של היעד, אך לקראת סוף השנה הן חזרו אל תחום היעד. הציפיות לטווחים הארוכים יותר נותרו מעוגנות בתוך תחום היעד.
  
  
• על אף האצת האינפלציה נותר שיעורה בישראל נמוך מאשר במדינות ה-OECD האחרות. חלק מפער זה מוסבר בעובדה שהמשק הישראלי לא היה חשוף לעליית מחירי הגז הטבעי, וחשיפתו למחסור במוצרי אנרגיה כתוצאה מהמלחמה באוקראינה, הייתה מוגבלת. גם עליית מחירי המזון בישראל הייתה מתונה יותר מאשר ביתר מדינות ה-OECD.
  
  
• לנוכח עליית האינפלציה העלו הבנקים המרכזיים בעולם ובישראל את הריבית המוניטרית במהלך השנה במידה משמעותית. עליית הריבית המהירה נועדה להאיץ את ההגעה לריבית מרסנת כדי להתמודד עם הסיכון שהאינפלציה תהפוך למתמשכת. בנק ישראל גם היה מהראשונים שהפסיקו את השימוש בכלים המיוחדים להרחבה מוניטרית, שהופעלו בשנים האחרונות.
  
  
• לאחר מספר שנים שבהן הריביות הריאליות בישראל היו שליליות, הן עלו במהלך השנה לרמה חיובית לאורך כל עקום התשואות.
  
  
• בשנת 2022 פוחת השקל במונחי שער החליפין הנומינלי האפקטיבי ב-4%, לאחר מגמת ייסוף, שנמשכה כעשור. בפיחות תמכו רכישות מט"ח של המשקיעים המוסדיים על רקע ירידת מחירי המניות בחו"ל, והתרחבות פער הריבית המוניטרית מול ארה"ב.

• בשנת 2022, על רקע עליית האינפלציה והעלאות הריבית בעולם ובישראל, נצפו ירידות משמעותיות בשוקי הנכסים הפיננסיים. מחירי המניות ירדו בחדות, ותשואות האג"ח של החברות הציבוריות (שמהוות כמחצית מיתרת החוב העסקי במשק) עלו, כך שעלויות גיוס ההון והחוב גדלו.
  
  
• עליית הריביות על האשראי הבנקאי התרחשה על רקע עליית ריבית בנק ישראל במהלך המחצית השנייה של שנת 2022. הריביות לעסקים עלו בכל הגדלים ובכל הענפים; באשראי למשקי הבית עלו הריביות הן על האשראי לדיור והן על האשראי שאינו לדיור.
  
  
• ההתפתחויות בתחום האשראי במהלך שנת 2022 לא היו אחידות: במחצית הראשונה של השנה נמשך הגידול החד של יתרת האשראי –המשך למגמה שהחלה בשנת 2021 – ואילו במחצית השנייה הצטמצם היצע האשראי, והואטה התרחבות האשראי בערוצים הבנקאי והחוץ-בנקאי למגזר העסקי ולמשקי הבית כאחד.
  
  
• ההשפעה של הידוק התנאים הפיננסיים וירידת מחיריהן של המניות באה לידי ביטוי בשוק ההנפקות הראשוניות: נקטע גל ההנפקות, שהחל בשנת 2020. על רקע התפתחויות אלה הצטמצמו הגיוסים של חברות ההיי-טק מקרנות הון-סיכון בישראל ובעולם.

• צמיחת התוצר לעובד (פריון העבודה) של ישראל הואצה בעשור האחרון, ואף החל תהליך של צמצום הפערים ביחס למדינות ה-OECD, שהתעצם בעת היציאה ממשבר הקורונה.
  
  
• צמיחתו של הפריון המשקי בעשור האחרון נבעה בעיקרה מגידול הפריון הענפי, בפרט של ענפי השירותים. לעומת זאת תרומת השינוי בהתפלגות המועסקים בין הענפים הייתה כמעט אפסית.
  
  
• בהשוואה בין-לאומית, תרומת השינוי בפריון ענפי השירותים בישראל הייתה גדולה יותר מאשר בממוצע מדינות ה- OECD. זאת הן בזכות עלייה גדולה יותר בפריון ענפי השירותים והן עקב משקלם הגדול יותר בתוצר.
  
  
• גידול הפריון והתעסוקה בענפי השירותים נבע לא רק מפעילות מגזר ההיי-טק, אלא הקיף גם ענפי שירותים נוספים; הפריון של ענפי המסחר, התקשורת ומערכת הבנקאות גדל בזכות תהליכי התייעלות – תוצאת רפורמות לעידוד התחרות לצד שיפור השירות בעזרת הטמעת טכנולוגיות מקוונות.

• גירעון הממשלה הרחבה 1 ירד בשנת 2022 בחדות ל-1.6 אחוזי תוצר, מ-5.5 אחוזי תוצר ב-2021. בתקציב הממשלה המרכזית 2 נרשם עודף של 0.6 אחוז תוצר.
  
  
• העודף בפעילות הממשלה המרכזית, יחד עם צמיחת התוצר וההאצה בסביבת האינפלציה, הביאו לצמצום חד של 7.2 אחוזי תוצר בחוב הציבורי ב-2022 – ל-60.7 אחוזי תוצר, סביבתו ערב מגפת הקורונה.
  
  
• הירידה בגירעון של הממשלה הרחבה השנה מבטאת בעיקר ירידה חדה של 3.2 אחוזי תוצר במשקל ההוצאה הציבורית בתוצר, המשקפת ברובה ירידה בתמיכות, שנדרשו אשתקד בשל מגפת הקורונה. משקל ההוצאה האזרחית ללא ריבית בתוצר ירד לרמה נמוכה מזו של טרם הקורונה, והוא בין הנמוכים בקרב המדינות המפותחות.
  
  
• ההכנסות הציבוריות עלו השנה ב-0.7 אחוז תוצר, בעיקר עקב עלייה חדה בגביית המסים הישירים. עם הגורמים לגידול המהיר בגביית המסים הישירים נמנים גורמים בעלי אופי זמני, כגון הכנסות חריגות ממס הכנסה והאצה במסי נדל"ן.
  
  
• אחת הסיבות לגידול המתון של ההוצאה הציבורית בשנים האחרונות (ללא הוצאות הקורונה) היא גידול איטי של השכר במגזר הציבורי, על רקע הקפאת המשא ומתן על הסכם מסגרת חדש בתקופת הקורונה. הסכם השכר החדש, שנחתם במארס 2023, צפוי להגדיל בהדרגה את ההוצאה הציבורית.
  
  
• הסכם השכר עם הסתדרות המורים, שנחתם באוקטובר, שיפר את תנאי ההעסקה של מורים מתחילים, הוסיף תמריצים במערכת השכר והגדיל במידת מה את הגמישות הניהולית של בתי הספר. עלות ההסכם מסתכמת בכ-4.9 מיליארדי ש"ח לשנה, שברובה תחול כבר בתקציב 2023. עם זאת, ההסכם נותן מענה מוגבל לסוגיות מבניות חשובות, הטיפול בהן יוכל לסייע לשיפור הישגי מערכת החינוך.
  
  
• הדיגיטליזציה של שירותי ממשלה, הפועלת להרחבת השירותים ולשיפור איכותם, הואצה בתקופת מגפת הקורונה. השיפורים בישראל היו מהותיים יותר מאשר בחלק מהמדינות המפותחות, והתבטאו בעיקר בהרחבת מגוון השירותים המקוונים. עם זאת, עדיין נדרשת השקעה משמעותית בהעלאת האוריינות הטכנולוגית של הציבור לשם הנגשת השירותים הדיגיטליים גם לאוכלוסיות המתקשות להשתמש בהם.

• ישנם פערים משמעותיים בהכנסה הפנויה לנפש בין משקי בית של ערבים וחרדים לאלה של יהודים שאינם חרדים. הפערים בין החרדים לבין היהודים שאינם חרדים בקבוצת הגיל 25–44 רחבים יותר מאשר בקבוצת הגיל המבוגרת יותר, 45–64, ואילו הפער בין הערבים ליהודים שאינם חרדים הצטמצם בקרב הצעירים.
  
  
• הגורמים העיקריים לפערים בהכנסה לנפש ביחס ליהודים שאינם חרדים הם הכנסה נמוכה מעבודה במשקי הבית הערביים והחרדיים והעובדה שבמשקי בית אלו ישנן יותר נפשות. בחברה הערבית הפערים בהכנסה מעבודה נובעים בעיקר משיעורי תעסוקה נמוכים של הנשים. בחברה החרדית ההכנסה מעבודה נמוכה בעיקר בשל הבדל בשיעור האקדמאים ובשיעור התעסוקה של הגברים.
  
  
• בקבוצות הגיל הצעירות הפער בין נשים ערביות ליהודיות שאינן חרדיות בהשכלה ותעסוקה קטן יותר מאשר בקרב המבוגרות. כלומר, הפערים מצטמצמים. לעומת זאת, הפער בשיעור האקדמאים בין הגברים החרדים ליהודים שאינם חרדים בקרב הצעירים גדול יותר מאשר בקרב המבוגרים.
  
  
• ישנם פערי שכר בין אקדמאים ערבים וחרדים לאקדמאים יהודים שאינם חרדים. פערים אלו משקפים, בין היתר, ייצוג גבוה של ערבים וחרדים במשלחי יד שבהם השכר הממוצע נמוך, כגון חינוך, וייצוג נמוך שלהם במשלחי יד שבהם השכר הממוצע גבוה, כגון מקצועות טכנולוגיים וניהוליים.
  
  
• שיעור גבוה מהערבים האקדמאים מועסקים במשלחי יד המאופיינים באחוז משרות גבוה במגזר הציבורי, בפרט בתחומי החינוך והבריאות. בתחום הבריאות שיעור ניכר מן הנשים והגברים הערבים מועסקים במקצועות הפרא-רפואיים, המאופיינים בשכר ממוצע נמוך יחסית, אך שיעור גבוה מהגברים הערבים מועסק במקצוע הרפואה, המאופיין בשכר ממוצע גבוה.
  
  
• נראה שהפיזור הגיאוגרפי של המגורים בחברה הערבית, הכולל ריכוז אוכלוסייה ניכר באזורים פריפריאליים, אינו גורם מרכזי להתפלגות משלחי היד של אקדמאים ערבים.

• בשנת 2022 התרחב היצע הדירות עקב גידול מספרן של התחלות הבנייה בשנתיים האחרונות, לאחר הנפקת מספר שיא של היתרי בנייה. כמו-כן המשיכו לגדול המלאי התכנוני ושיווקי הקרקעות.
  
  
• מספר העסקאות בדירות פחת בשנת 2022 לעומת אשתקד עקב התייקרות המשכנתאות, הקדמת רכישות של משקיעים לשנת 2021 וחזרתן של ההגרלות על דירות במחיר מופחת בשנת הירידה במספר העסקאות הייתה רצופה לאורך השנה. עם זאת, בהשוואה לתקופה שלפני פרוץ משבר הקורונה מספר העסקאות בשנת 2022 היה גבוה.
  
  
• מחירי הדירות המשיכו לעלות בקצב מהיר בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה, אך ברבעון האחרון עליית המחירים נבלמה, בהובלת הדירות החדשות, שמחיריהן אף ירדו. זאת בזכות עליית מלאי הדירות החדשות המיועדות למכירה בעקבות גידול של מספר התחלות הבנייה, מחד גיסא, וצמצום מכירת דירות חדשות, מאידך.
  
  
• הביקוש לשכירת דירות המשיך להתרחב, כתוצאה משיעור גידול גבוה של האוכלוסייה וכן מגורמים נוספים, ביניהם שיעור גבוה של דירות חדשות שנמכרו כשמועד מסירתן כעבור תקופה ארוכה, ויתור של חלק ממשקי הבית על רכישת דירה והישארות בשוק השכירות; והתרחבות הבנייה במסגרת "התחדשות עירונית", המצריכה הריסה של בניינים ישנים.
  
  
• בשנת 2022 ירדו מחירי הקרקעות במכרזי רמ"י, והתמתן קצב התייקרותן של התשומות בבנייה למגורים.
  
  
• ניתוח העסקאות בשוק הדיור בשנים 2015–2022 מלמד שהתוכנית "מחיר למשתכן" היטיבה עם הזכאים אשר רכשו דירות בהנחה של כ-26%–40%. רוכשי הדירות באזורי הביקוש נהנו מההנחות הכספיות הגבוהות ביותר. לצד זאת, בשוק החופשי הדירות התייקרו יותר ביישובים שבהם חלקן של הדירות בסבסוד ממשלתי בסך העסקאות היה גבוה יותר.