04.01.04

רמת יתרות מטבע חוץ יחסית למצרפים שונים – השוואה בינלאומית

 

בעולם מקובל כיום לבחון את רמת יתרות מטבע החוץ יחסית לחוב החיצוני של כלל המשק או של הממשלה ופחות לעומת היבוא כפי שהיה מקובל בעבר. רמת היתרות ביחס למצרפים אלו משקפת את חוסנו הפיננסי של המשק.

 ×

הגידול הרב של יתרות המט"ח שהתרחש בעיקר בשנים 1995-1997, התבטא גם בעלייה ניכרת של רמתן לעומת מצרפי החוב, התוצר, והנכסים הפיננסיים של הציבור. כך רמת היתרות ביחס לתמ"ג עמדה בסוף שנת 2002 על 23%, שיעור גבוה, בדומה לצ\'ילה ודרום קוריאה, מעל אנגליה ניו-זילנד ומדינות נוספות.

 ×

בהשוואה בינלאומית בין ישראל למדינות שדומות לה מבחינת משטר שער החליפין, והמנהלות מדיניות של יעד האינפלציה, עולה כי ישראל נמצאת ביחס רמת הרזרבות לחוב החיצוני במקום גבוה יחסית (36%) בדומה לצ\'ילה, מקסיקו ופולין – מעליה נמצאות באופן בולט צ\'כיה ודרום קוריאה (כ- 90% כל אחת), מתחתיה מדינות כמו הונגריה, קולומביה, דרום אפריקה, ברזיל, אוסטרליה וניו-זילנד. היחס בין רמת הרזרבות לבין החוב הממשלתי הכולל של ישראל נמוך יותר (21%) והיא נמצאת מתחת לניו זילנד, דרום אפריקה קנדה והונגריה ומעל נורבגיה ומקסיקו.

 ×

 

מקובל לבחון את רמת היתרות לעומת מיצרפים אחרים במשק – היבוא, החוב החיצוני, מיצרפי נכסים שקליים שבידי הציבור ובסיס הכסף (ראה לוח 1). בחינת רמת היתרות לעומת היבוא היתה מקובלת בעבר, והתאימה לעולם שבו תנועות ההון היו מוגבלות למדי ושבו משטרי שער החליפין היו מנהליים. בסביבה זו שימשו היתרות כמקור נזילות לניהול שער החליפין ומימנו למעשה את הגירעון בחשבון השוטף. כיום, לאחר השלמת תהליך הליברליזציה בתחום מטבע חוץ במשק הישראלי, ועם הגמשת משטר שער החליפין בו, המשק, כמו משקים רבים בעולם, פתוח לתנועות הון, המשפיעות על התפתחות שער החליפין. בעולם זה מקובל יותר להסתכל על רמת היתרות יחסית למצרפי חוב חיצוני, של כלל המשק או של הממשלה, וזאת מתוך הערכה כי רמת היתרות יחסית למצרפים אלו היא אחד האינדיקטורים המשקפים את חוסנו הפיננסי של המשק. בחינת רמת היתרות ביחס למצרפי הנכסים והתוצר המקומי הגולמי (התמ"ג) משמשת, בדר"כ, להערכת גובה היתרות ביחס לגודל המשק.

כקנה מידה להערכת רמת היתרות של ישראל יכולה לשמש השוואה שלה לרמת היתרות במדינות הדומות לישראל מבחינת המדיניות המקרו-כלכלית ומשטר שער החליפין. בדיאגרמות 1-6 מוצגת רמת היתרות, יחסית למצרפי החוב, הנכסים והתמ"ג, בישראל ובקבוצת מדינות בנות השוואה – מדינות המקיימות מדיניות של יעד אינפלציה ומנהלות משטר של שער חליפין נייד, לחלוטין או בתוך רצועה רחבה. מהדיאגרמה עולה כי טווח הנתונים של כל אחד מהמצרפים, בין המדינות, רחב למדי, וכי רמת היתרות של ישראל, ביחס לכל אחד מהמצרפים, נמצאת בתוך טווח הנתונים: במידרג של יחס רמת היתרות לחוב החיצוני נמצאת ישראל במקום גבוה יחסית – רק לצ\'כיה ודרום קוריאה רמה גבוהה יותר במידה ניכרת, וליותר ממחצית המדינות רמה נמוכה יותר; מקומה של ישראל במידרגים של רמת היתרות יחסית לחוב החיצוני הקצר (לפירעון בתוך שנה) ויחסית לחוב הממשלתי החיצוני נמוך יותר: לרוב המדינות בקבוצה רמה גבוהה יותר של יתרות ביחס למיצרפים אלו; במידרג של רמת היתרות יחסית לחוב הממשלתי הכולל ויחסית למצרף כסף רחב (M2)1 ישראל קרובה לרמת החציון של קבוצת ההשוואה. מיקומה הגבוה של ישראל בולט במידרג של רמת היתרות יחסית לתוצר.

 

בדיונים בין-לאומיים בשנים האחרונות הוצע לקבוע ככלל התנהגות כי רמת היתרות תדמה לרמת החוב החיצוני הקצר, שכן רמה כזאת תורמת לתחושת הביטחון של המשקיעים הזרים, וכך – ליציבות המשק. מספר מדינות, ביניהן אחדות הכלולות בקבוצת ההשוואה, אכן אימצו כלל התנהגות זה, ובפועל, ביותר ממחצית המדינות שבקבוצה היתרות גבוהות מהחוב החיצוני הקצר. בנק ישראל לא אימץ כלל זה אך בפועל בשנות התשעים קרובה רמת היתרות לרמת החוב החיצוני הקצר.

 

 

1  2  M= 1M +פח"ק +פקדונות לזמן קצוב.

​