לוחות

איורים

לקטע המלא

צפו בכלכלן חטיבת המחקר, ערן פוליצר, מתאר את עיקרי הממצאים

  •      בישראל, בדומה למדינות אחרות, האוכלוסייה שמצבה הכלכלי-חברתי ירוד מתאפיינת בתחלואה ובתמותה גבוהות יותר מאשר האוכלוסייה שמצבה הכלכלי-חברתי טוב. לא ברור עד כמה קשר זה נובע מהשפעה של המצב החברתי-כלכלי על הבריאות ולא להפך, אך ישנם מנגנונים המסבירים כיצד השפעה כזאת אפשרית.
  •     ביישובים חלשים לפי המדד החברתי-כלכלי שיעורי התמותה גבוהים ב-11% מאשר ביישובים חזקים. הנפטרים הנוספים ביישובים אלה איבדו בממוצע כ-33 שנות חיים עתידיות, מתוכן כ-12 שנות חיים בגיל העבודה.   
  •      תמהיל שירותי הבריאות של האוכלוסייה החלשה נוטה לשימוש רב יותר בשירותי האשפוז בבתי החולים ולשימוש מועט יותר ברבים משירותי הבריאות בקהילה. תמהיל זה עלול להביא לטיפול מאוחר מדי במחלות מדרדרות ולהוביל לחוסר יעילות ובזבוז.
  •      לבעלי השכלה גבוהה (על-תיכונית ומעלה) סיכוי גבוה ב-72% לדווח כי מצב בריאותם "טוב מאוד" מאשר לבעלי השכלה נמוכה יותר (תיכונית ומטה), וסיכוי נמוך יותר ב-30% להדרדרות במצב בריאותם על פני שנתיים. בעלי השכלה גבוהה חשופים פחות לגורמי סיכון בריאותיים (עישון, תזונה לא מאוזנת, מתח ובדידות) ונהנים מנגישות פיננסית טובה יותר לשירותי הבריאות.
  •     מתאמים אלה עשויים להסביר מדוע אצל בעלי השכלה נמוכה שיעורי ההיעדרות מעבודה מסיבת מחלה גבוהים יותר מאשר אצל בעלי השכלה גבוהה, וכך גם  שיעורי האבטלה ואי-ההשתתפות בכוח העבודה מסיבה זו. פער זה עלול לפגוע בתוצר ובפריון. 
  •      לילדים שהוריהם חוו תקופות עוני בעבר סיכוי נמוך יותר בכ-5% ליהנות מבריאות טובה מאוד היום.
הכנסה נמוכה והשכלה נמוכה מתואמות עם מצב בריאות ירוד יחסית של מבוגרים ושל ילדיהם. ניתוח שמפרסם היום בנק ישראל[1] מציג את הקשר בין המצב הכלכלי-חברתי לבריאות בישראל, דן בשאלה עד כמה המצב הכלכלי-חברתי הוא שמשפיע על הבריאות ועד כמה כיוון ההשפעה הוא הפוך, ומנסה להעריך כמה מהעלויות הכרוכות בקשר זה.
בניתוח של בנק ישראל נמצא כי הסיכוי של בעלי השכלה גבוהה (על-תיכונית ומעלה) לחוות הדרדרות של מצב בריאותם על פני תקופה של שנתיים עד שלוש שנים נמוך ב-30% מזה של בעלי השכלה נמוכה יותר, והסיכוי של עובדים בעלי השכלה גבוהה לדווח כי מצבם הבריאותי טוב מאוד גבוה ב-72% מזה של עובדים בעלי השכלה נמוכה יותר. הניתוח מציג עדויות לקיומם של מנגנונים, המוכרים בספרות, שדרכם מצב חברתי-כלכלי נמוך עשוי לפגוע בבריאות, ובהם: חשיפה רבה יותר לגורמי סיכון בריאותיים כעישון, תזונה לא מאוזנת ומתח; עבודה במקצועות מסוכנים יותר; ונגישות טובה פחות לשירותי הבריאות. כך, למשל, הסיכוי של עובדים בעלי השכלה גבוהה לעשן לפחות פעם ביום, או להיות חשופים לעישון פסיבי, נמוך בקרוב למחצית מזה של עובדים בעלי השכלה נמוכה. הסיכוי שעובדים בעלי השכלה גבוהה יבְחנו תוויות תזונה על מוצרי מזון, או יעסקו בפעילות גופנית לפחות פעם בשבוע, גבוה פי שניים ויותר מהסיכוי של בעלי השכלה נמוכה. פערים אלה במצב הבריאות ובגורמי הסיכון עשויים להסביר מדוע אצל עובדים בעלי השכלה נמוכה הסיכוי להיעדר מעבודתם בגלל מחלה גבוה בכ-15%, ומשך ההיעדרות שלהם ארוך יותר בכ-25% מאשר אצל עובדים בעלי השכלה גבוהה (4.9 ימים לעומת 3.9 ימים). השכלה נמוכה מתואמת גם עם סיכוי גבוה יותר לאי-עבודה בגלל מחלה.
הניתוח מלמד כי ביישובים חלשים – בחציון הנמוך של המדד החברתי-כלכלי – שיעורי התמותה גבוהים ב-11% מאשר ביישובים חזקים. כפי שניתן לראות באיור 1, הקשר הזה  בין ירידה במדד החברתי-כלכלי של היישוב (הנגזר ממצבם של התושבים בו) לבין עלייה בשיעורי התמותה מתקיים לכל אורך ערכי המדד, הן ביישובים ערביים והן ביישובים יהודיים. פערי התמותה קיימים בכל שכבות הגיל, והם גבוהים במיוחד אצל תינוקות ופעוטות עד גיל 4. בממוצע, הנפטרים הנוספים ביישובים החלשים מאבדים 33 שנות חיים, מתוכן 12 שנים בגיל העבודה.
איור 1: שיעור הפטירות המתוקנן לגיל ל-1,000 נפש והמדד החברתי-כלכלי ברשויות מקומיות שבהן יותר מ-10,000 תושבים, בחלוקה לפי הלאום של רוב התושבים ברשות
שיעור הפטירות המתוקנן לגיל ל-1,000 נפש והמדד החברתי-כלכלי ברשויות מקומיות שבהן יותר מ-10,000 תושבים, בחלוקה לפי הלאום של רוב התושבים ברשות

 התחלואה הגבוהה יותר ביישובים חלשים מתבטאת גם בשיעורי אשפוז גבוהים יותר בבתי חולים. שיעור האשפוז (המתוקנן לגיל) של תושבי החציון התחתון של הרשויות גבוה ב-10% משיעורו בחציון העליון – פער האחראי ל-5% מסך האשפוזים בישראל בכל שנה (במונחי 2014 – כ-65 אלף אשפוזים, בעלות של כ-630 מיליון שקל). הניתוח מראה כי בניגוד לשירותים בבתי החולים, בעלי הכנסה נמוכה משתמשים ברבים משירותי הבריאות בקהילה פחות מאשר בעלי הכנסה גבוהה. אנשי החציון התחתון אמנם מבקרים יותר אצל רופאים ראשוניים (רופאי משפחה, ילדים, נשים ורופאים פנימיים), אך משתמשים פחות בשירותיהם של רופאים מומחים שניוניים (8%-) והרבה פחות בשירותים במקצועות עזר-רפואיים (32%-) ובסריקות במכשירי MRI  (37%-). פערי השימוש מושפעים גם מהבדלי זמינות ונגישות של שירותי הבריאות בקהילה לאוכלוסיות השונות. תמהיל השירותים לאוכלוסייה החלשה, הנוטה פחות לשירותי הבריאות בקהילה ויותר לבתי החולים, עשוי לשקף חוסר יעילות ולהוביל לטיפול מאוחר מדי במחלות מדרדרות.
 
הניתוח של בנק ישראל בוחן גם את בריאותם של ילדים ומוצא כי היא מתואמת עם השכלת ההורים ועם הכנסתם לאורך החיים. כך, למשל, לילדיהם של הורים שחוו עוני בעבר, לפני 5 שנים ויותר, יש כיום סיכוי נמוך יותר (בכ-5 נקודות אחוז) להיות במצב בריאות טוב מאוד. קשר זה מתקיים גם כאשר מחריגים מהבדיקה את הילדים השייכים כיום למשקי בית בחמישון התחתון של התפלגות ההכנסות.
 
הניתוח מציין כי אמנם הקשר בין המצב החברתי-כלכלי למצב הבריאות ברור, אך כיוון הסיבתיות אינו ברור עד תומו, שכן ייתכנו מקרים שבהם סיבת הקשר היא שמצב הבריאות פגע ברכישת השכלה ובהכנסה ולא להפך. בבנק ישראל מציינים כי לזיהוי המשקל של כל כיוון סיבתיות השלכות על המדיניות הנדרשת: במידה שהכנסה נמוכה, השכלה מועטה ומעמד נמוך פוגעים בבריאות, מדיניות חברתית המשפרת את הכנסתם, השכלתם ומעמדם של הסובלים ממצב חברתי-כלכלי ירוד תשפר גם את מצב בריאותם. במידה שכיוון הסיבתיות הפוך, תועלת הבריאות שתצמח משיפור הכנסתם של עניים ומהשקעה בהרחבת ההשכלה תהיה מצומצמת. יהא אשר יהא המשקל של כל כיוון סיבתיות, המתאם בין המצב החברתי-כלכלי לבין מצב הבריאות יכול לסייע בזיהוי צורכי בריאות מוגברים ובהכוונת משאבים לאוכלוסיות הסובלות מבריאות לקויה (למשל באמצעות הכללת מדדים חברתיים-כלכליים בַּנוסחה המחלקת את כספי סל הבריאות בין קופות החולים). נוסף על כך, המדיניות יכולה לנסות להשפיע ישירות על המנגנונים שעשויים לקשר בין מצב חברתי-כלכלי לבריאות. זאת  באמצעות חינוך ותמריצים לאורח חיים בריא ולשימוש ברפואה מונעת, שיפור הנגישות של אוכלוסיות חלשות לשירותי הבריאות, פיקוח על הבטיחות והגֵהות במקומות עבודה מסוכנים וכו'. צעדים כאלה עשויים להועיל במיוחד לבריאותן של אוכלוסיות חלשות, וכך לצמצם את הקשר בין המצב החברתי-כלכלי לבין מצב הבריאות.
 

 
[1] חלק הארי של הניתוח מבוסס על המחקר: ש' אבני, ע' פוליצר וע' שמואלי (2016). "הנטל הכלכלי של פערים בבריאות הקשורים לפערים חברתיים-כלכליים בישראל", דוח למכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות. מחקר זה נתמך במענק מהמכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות.