- בשוק הגז הביתי בישראל קיימים פערי מחירים בין החברות הוותיקות הגדולות, השולטות ברוב השוק לבין החברות החדשות שהן קטנות יותר. פערי המחירים הם גדולים במיוחד – כ-40 אחוזים – לצרכנים המשתמשים בצובר, שימוש הנפוץ בעיקר בבתים משותפים. הפערים לצרכנים במיכל קטנים בהרבה – כ-7 אחוזים בלבד.
- הפער הקטן לצרכנים במיכל מבטא את העובדה שהחברות הגדולות מוכרות את הגז במכל במחיר נמוך בהרבה מאשר בצובר, והחברות הקטנות מוכרות את הגז במחיר דומה לשני סוגי הצרכנים.
- חסמי המעבר בין חברות עבור צרכנים בצובר, יכולים להסביר את פערי המחירים בין החברות בסוג זה של אספקה, בניגוד לפערים הקטנים לצרכנים במיכל, שהחסמים עבורם נמוכים יותר.
- מדיניות להפחתת עלויות המעבר (הכספיות, ומורכבות תהליך המעבר) יכולה לתרום לצמצום העלות העודפת של הצרכנים של גז בצובר.
לקטע המלאהגז הביתי בישראל משווק בשני אפיקים עיקריים: במכלים, בעיקר בבתים פרטיים, או בצובר, בעיקר בבנייני דירות. בעת האספקה במיכל החברות מחליפות מיכל ריק במכל מלא, ובצובר הן מזרימות גז לצובר קבוע המותקן ליד הבניין באמצעות צינור ממכלית. בישראל אין פיקוח על מחיר הגז הביתי ולכאורה התנאים הם של שוק חופשי. בפועל השוק כולל ארבע חברות ותיקות בעלות נתח שוק גבוה ועוד מספר חברות חדשות יחסית בעלות נתח שוק נמוך. ישנם חסמי מעבר גבוהים בין חברות הגז בעיקר ללקוחות הגרים בבניין משותף – כלומר צרכני גז בצובר – ואילו במיכל חסמי המעבר פחותים.
ניתוח שערך ד"ר רן שהרבני מחטיבת המחקר של בנק ישראל באמצעות מאגר נתונים ייחודי מיסודו של משרד האנרגיה על מחירי גז הבישול ברמת היישוב, החברה, וסוג החיבור (צובר או מכל 12 ק"ג) מצא שמחירי הגז הממוצעים גבוהים בהרבה בצובר מאשר במיכל וכן שהמחיר שגובות החברות הוותיקות גבוה מזה של החדשות. הפער גבוה בצובר ונמוך במיכל (איור 1).
ניתוח על בסיס מודל תיאורטי מצביע על חסמי המעבר הגבוהים לצרכני גז בצובר, הנובעים מהצורך בפעולה משותפת של רוב הדיירים בבניין, כגורם שיכול להסביר את תמונת המחירים שנמצאה. נראה לפיכך כי מדיניות להפחתת עלויות המעבר יכולה לתרום לצמצום העלות העודפת של צרכני הגז בצובר. מדיניות כזאת יכולה להתבטא בהקטנת מורכבות תהליך מעבר הצרכנים בבניינים משותפים בין חברות ובהגבלת יכולתן של החברות הוותיקות לנקוט פעולות שיקשו על הצרכנים לפעול להחלפת ספק.