- מבדיקה שנערכה במחקלת המחקר בבנק ישראל נמצא כי השכר הממוצע ברוטו לשעת עבודה של עובד זר בהיתר בענף הבנייה עמד במחצית הראשונה של שנת 2002 על כ-19 ש"ח, כ- 45% פחות משכר עובד ישראלי. בענף החקלאות עמד השכר לשעה של עובד זר על כ-17 ש"ח, בדומה לשכר המינימום, כ-30% פחות משכר עובד ישראלי.
- כאשר משווים את השכר עבור עובדים בעלי אותם מאפיינים תעסוקתיים, מסתבר כי עובד זר בהיתר בענפי הבנייה והחקלאות משתכר לשעת עבודה 30% פחות מעובד ישראלי ב"צווארון כחול" - דהיינו מ"עובדי כפיים", עובדים מקצועיים ובלתי מקצועיים בענפי החקלאות והבניה.
- עלות העסקה (שכר ברוטו והוצאות נלוות הכוללות דמי ביטוח לאומי והפרשות סוציאליות) לשעת עבודה של עובד זר בהיתר בבנייה ובחקלאות נמוכה בכ-40% מזו של עובד "צווארון כחול" ישראלי. עבור עובדים ללא היתר יכול הפער אף להיות גבוה יותר.
- עלות העסקה נמוכה של עובדים רים מקטינה את התמריץ להעסיק ישראלים, ומדגישה את הצורך להקטין את כדאיות העסקתם של העובדים הזרים ביחס לישראלים, למשל באמצעות השתת היטל שנתי על העסקת עובד זר.
במחצית הראשונה של שנות התשעים, במקביל להתרחשות אירועים ביטחוניים והטלת מגבלות על כניסת פלסטינים לעבודה בישראל, נרשמה כניסה המונית של עובדים זרים, ובשנת 2002 נאמד מספרם בלמעלה מ-260 אלף, כשני שלישים מהם בלתי חוקיים. בעוד שבשנת 1992 עמד שיעור העובדים הלא-ישראלים במגזר העסקי על כ- 10%, מרביתם פלסטינים, בשנת 2002 הוא הגיע ל-15%, מיעוטם פלסטינים, כאשר בענפי הבנייה והחקלאות משקלם של הזרים גבוה הרבה יותר. שיעור העובדים הלא-ישראלים בארץ גבוה בהשוואה למדינות ה-OECD, כך עולה מבדיקה שנערכה במחלקת המחקר של בנק ישראל.
השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר של עובד זר (למעט בענף הסיעוד), כפי שדווח עליו למוסד לביטוח לאומי, עמד במחצית הראשונה של שנת 2002 על כ- 4,200 ש"ח. קיימת שונות ענפית גדולה בשכר (לוח 1) - השכר החודשי הממוצע בחחודשים ינואר-יוני 2002 עמד על כ-4,900 ש"ח בענף שירותי אירוח ואוכל, על כ-4,700 ש"ח בבינוי ועל כ- 3,800 ש"ח בחקלאות. בתעשייה עמד השכר החודשי הממוצע של עובד זר על כ-6,800 ש"ח, והוא כפי הנראה גבוה בשל העסקת מומחים רבים.
השוואת שכר עובדים זרים לישראלים ולפלסטינים מחייבת התחשבות בהיקף שעות העבודה ובהרכב העיסוקים.
שעות העבודה של עובדים זרים הרבה יותר ארוכות מאלו של ישראלים ושל פלסטינים. כך לדגמא עובדים זרים בענף הבנייה מועסקים לפי אומדנים שונים כ-210 עד כ-260 שעות לחודש, בהשוואה לכ-186 לשכירים ישראלים וקרוב ל-180 לפלסטינים. העובדים הזרים הם רובם ככולם עובדי "צווארון כחול". לעומת זאת, חלק לא מבוטל מהעובדים הישראלים הם עובדי "צווארון לבן".
כאשר משווים את השכר הענפי לשעת עבודה של העובדים הזרים המדווחים לזה של גברים ישראלים שכירים באותם משלחי יד בהם מועסקים העובדים הלא-ישראלים מתגלים פערי שכא משמעותיים - מגרף 1 עולה כי השכר ברוטו לשעת עבודה של זרים מדווחים בענפי הבנייה והחקלאות היה נמוך בשנת 2000 בכ- 30% מזה של עובדי "צווארון כחול" ישראלים; השכר ברוטו לשעת עבודה של העובדים הזרים המדווחים בענף הבנייה היה דומה לזה של הפלסטינים וגבוה ברבע בענף החקלאות.
מנקודת ראות המעסיק, עלות העסקה של עובד כוללת לא רק את השכר ברוטו, אלא גם עלויות נלוות כמו דמי ביטוח לאומי והפרשות לתנאים סוציאליים.
מעסיקי עובדים זרים ופלסטינים חייבים בדמי ביטוח לאומי בשיעור הנמוך מ-1% כיוון שהם מבוטחים רק בחלק מענפי הביטוח (נפגעי עבודה, זכויות עובדים בפשיטות רגל ופירוק תאגיד ואימהות), לעומת 4.93% על מעסיקי ישראלים.
חוקי העבודה, ובכללם תנאים סוציאליים וחוק שכר מינימום, חלים על כלל המועסקים במשק. הלכה למעשה מעסיקי זרים ממעטים כפי הנראה להפריש לתנאים סוציאליים, אם כי הם עשויים לשאת בעלויות הכרורות בגיוס העובדים, הבאתם לארץ ושהייתם בה. על מעסיקי פלסטינים מושת היטל השואה בשיעור של 3.42%, והם גם נדרשים להעניק תנאים סוציאליים שעלותם עולה על 20% משכר היסוד בענפי הבנייה והחקלאות. הפרשות מעסיקי ישראלים בגין עובדים מאוגדים בענף הבנייה עומדות על כ- 18% והערכה היא כי בענף החקלאות מדובר על סדר גודל דומה.
כיוון ששיעור התעסוקה הלא מדווחת של עובדים לא-ישראלים עולה כמה מונים על זו של ישראלים, ומעסיקיהם נמנעים מתשלום דמי ביוח לאומי ומלוא התנאים הסוציאליים כחוק, הפער בעלויות הנלוות הממוצעות של כלל העובדים הלא-ישראלים לעומת ישראלים יכול להיות רחב עוד יותר.
ההבדלים בשכר ברוטו לשעת עבודה ובעלויות הנלוות מביאים לכך שעלות העסקה לשעת עבודה של עובדים זרים מדווחים בענפי הבנייה והחקלאות היא בסדר גודל של 60% מעלות העסקה של גברים שכירים ישראלים עובדי "צווארון כחול" (גרף 2). עלות העסקה של הפלסטינים בבנייה עומדת על כ-70% מזו של ישרלאים דומים ועל כ-60% בחקלאות.
לסיכום, מציינים במחלקת המחקר של בנק ישראל, עלות העסקתם של עובדים זרים נמוכה מאוד בהשוואה לזו של ישראלים. הדבר נובע מאפלייתם לטובה של העובדים הזרים בכל הקשור לאכיפת חוקי העבודה. כתוצאה מכך קטן התמריץ להעסיק עובדים ישראלים והנפגעים הראשונים הם בעלי השכלה נמוכה. לפיכך, וכדי למצם את מספר העובדים הזרים במשק, יש להגדיל את עלום העסתקם ולהגביר את אכיפת חוקי העבודה. וועדה ממשלתית המליצה כבר בשנת 1997 להשית על מעסיקים היטל שנתי בגין כל אחד ואחד מעובדיהם הזרים, אולם וועדת העבודה והרווחה של הכנסת לא אישרה פעמים אחדות את ההיטל. הצעה להיטל שנתי בסך 4,000 ש"ח מונחת עתה על שולחן הכנסת במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה לשנת 2003.