לצפייה בהודעה זו כקובץ לחץ כאן
- בישראל יש כ-400 אלף משקי בית בהם הורה מועסק נאלץ להישאר בבית על מנת להשגיח על ילדיו הקטנים בשל אי-קיומן של מסגרות לימודים בבתי הספר והגנים
- כל שבוע השבתה של מערכת החינוך גורע מהתוצר של המשק כ-2.6 מיליארד ש"ח בשל היעדרותם של ההורים ממקום העבודה
- לכך מתווספת העלות המשקית מאובדן התפוקה החינוכית של בתי הספר, המעונות והגנים ותרומתם העתידית לתוצר. אף שלא ניתן לכמתה באופן מדויק בחישוב שנעשה, מדובר בפגיעה בהיקף ניכר
- לאור אופי המשבר הנוכחי, סביר שלאו דווקא ההורה בעל התרומה הכלכלית הגדולה יותר לתוצר הוא ההורה שנותר בבית לשמור על ילדיו
כצעד מנע בעקבות התפרצות הקורונה, מערכת החינוך אינה מקיימת שגרת לימודים במסגרת בתי הספר והמעונות מאז אמצע חודש מרץ, והפעוטות והילדים שוהים בבית. תזכיר זה מפרט את החישוב שנערך בבנק ישראל ומצא כי כל שבוע השבתה של מערכת החינוך גורע מהתוצר של המשק כ-2.6 מיליארד ש"ח בשל היעדרותם של ההורים ממקום העבודה (ראה פרוט החישוב בלוח 1).
לצורך חישוב העלות, השתמשנו במתודולוגיה מתוך נייר העמדה של ד"ר גיא סגל וד"ר יוסי מרגונינסקי מבנק ישראל אודות "מאפייני חופשות הלימודים בישראל – עלויות משקיות וחלופות מדיניות" (נובמבר 2019). למתודולוגיה זו בוצעו מספר התאמות נדרשות על מנת להתאימה למצב הנוכחי בו שרוי המשק.
בישראל יש כ-400 אלף משקי בית בהם הורה מועסק נאלץ להישאר בבית על מנת להשגיח על ילדיו הקטנים בשל אי-קיומן של מסגרת לימודים בבתי הספר והגנים. אומדן זה מתבסס על ההנחה כי ילד בגילים 0-4 חייב להישאר עם אחד ההורים, ואילו ילד בגיל 5-9 חייב להישאר עם הורה אם אין אח גדול בגילים 15-17. בחירת טווחי הגילים לניתוח נגזרה מזמינות הנתונים בסקר הוצאות המשפחה של הלמ"ס. אף שישנם כמעט 480 אלף משקי בית בהם שני ההורים מועסקים העונים להגדרות אלו, הנחנו כי 15% מהם מוצאים פתרונות חלופיים להשגחה של ההורה המועסק. אומדן זה נמוך מאשר בעתות רגילות בהן ניתן להיעזר יותר בסבים ובסבתות – דבר שבמשפחות רבות נאסר לעשותו כעת, בשל סכנת העברת הנגיף לדור המבוגר.
העלות המשקית של היעדרות כל הורה מהעבודה מבוססת על התוצר הממוצע לעובד. השימוש בתוצר לעובד, כחלופה לשכר העובד או השכר של העובד המרוויח משכורת נמוכה יותר בתוך משק הבית (כפי שנעשה במאמר המקורי) נובעת מכך שמדובר בסגירה ממושכת של מערכת החינוך, ולכן אלה לא היעדרויות חד פעמיות שאפשר לפצות עליהן מאוחר יותר או בעזרת אינטנסיביות של הפעלת ההון (כחלופה לעבודה). זאת ועוד, בגלל אופי התקופה – פחות ברור שמי שיישאר בבית להשגיח על הילדים יהיה ההורה שיש לו משכורת נמוכה יותר. לדוגמא, אם במשק בית כלשהו אחד מההורים הוא עובד (או עובדת) היי-טק והשני הוא אח (או אחות) בבית חולים – סביר שעובד ההיי-טק יישאר, בעוד האח בבית החולים יצא לעבוד, על אף שהאחרון כנראה מרוויח פחות. כמו כן, לעתים המשרה של בן הזוג בעל השכר הגבוה יותר גם יציבה יותר, ובתקופה הנוכחית החשש מפיטורין יגרום דווקא לבעל השכר הנמוך להימנע מהיעדרות. לכן השתמשנו בתוצר לעובד בלי קשר לסוג העובד. נציין גם שלא נלקח בחשבון הפריון הממוצע של ההורים בקבוצה זו ביחס לפריון הממוצע במשק.[1]
חשוב לפרט כמה סייגים שאינם נכללים בחישוב זה. כאשר יש מגבלות משמעותיות נוספות על הפעילות המשקית – כגון אלה שנוספו עם החלת התקנות לשעת חירום – העלות הנקייה מהשבתת מערכת החינוך נמוכה יותר מכיוון שחלק מההורים נאלצים ממילא להישאר בבית בשל תקנות שעת החירום. בנוסף, יותר מאשר בעבר, לחלק מההורים מתאפשר כיום לשלב עבודה מהבית והשגחה על הילדים – דבר המפחית את העלות המשקית של ההשבתה. אולם, יש לזכור כי הימצאות הילדים פוגעת ביעילות עבודתו של הורה שצריך לעבוד מהבית. ככל שבמרוצת השבועות הקרובים יוסרו מגבלות נוספות על קיום פעילות כלכלית ותותר תעסוקה ברוב ענפי המשק – העלות המשקית הנקייה מהשבתת מערכת החינוך תעלה ותתקרב לאומדן שפורט כאן.
סייג נוסף שיש לציין, בחישוב זה לא נכללה מרבית העלות המשקית מאובדן התפוקה החינוכית של בתי הספר, המעונות והגנים. אומנם לא ניתן לכמתה באופן מדויק בחישוב שנעשה, אך היא מוערכת בכמיליארד שקלים נוספים לשבוע, כאשר לא כוללים תפוקה בגין ה"למידה מרחוק". בימים כתיקונם, למערכת החינוך, עוד מהגיל הרך, יש תפקיד מרכזי בעיצוב דור העתיד המתבטא, בין היתר, בפריון המשק בטווח הארוך. כפי שבנק ישראל פרסם בדו"ח המיוחד של חטיבת המחקר בנושא פריון העבודה במשק (אוג' 2019) למערכת החינוך תפקיד מכריע בעיצוב עתידה הכלכלי ארוך הטווח של אזרחי ישראל בזכות הקניית ידע ומיומנויות אישיות לתלמידיה אשר יהפכו ברבות השנים לבוגרים המניעים את כלכלת ישראל.
בעת הייחודית והזמנית הזאת, בה המשק שרוי במשבר בשל המגבלות שמגפת הקורונה משיטה על הפעילות הכלכלית, יש להפעלת מערכת החינוך תפקיד בליווי הילדים הצעירים, המאפשר להוריהם לצאת לעבוד ולהניע מחדש את גלגלי הכלכלה; פגיעה כלכלית רחבה עלולה לפגוע במשאבים הציבוריים הדרושים לקיום מערכת חינוך איכותית שתוכל למלא לאורך זמן את ייעודה העיקרי שהוא הקניית חינוך וידע.
לוח 1: חישוב אומדן העלות המשקית היומית מהשבתת מערכת החינוך[2]
|
1 |
מספר משקי בית, עם שני מועסקים, בהם יש ילד בגיל 0-4 (לפי סקר הוצאות המשפחה 2018, בתוספת 2.25% גידול מאז) |
אלף365 |
|
2 |
מספר משקי בית שאינם כלולים בסעיף 1, עם שני מועסקים, בהם יש ילד בגיל 5-9 ואין אח גדול בגיל 15-17. (לפי סקר הוצאות המשפחה 2018, בתוספת 2.25% גידול מאז) |
אלף 114 |
|
3 |
סה"כ משקי בית, עם שני מועסקים וילדים הזקוקים להשגחת מבוגר [1+2] |
479 אלף |
|
4 |
הנחה: אחוז ממשקי הבית להם אין פתרונות חלופיים להשגחת הורים |
85% |
|
5 |
סה"כ משקי בית בהם מבוגר מועסק נשאר להשגיח על הילדים [3*4] |
407 אלף |
|
6 |
התוצר המקומי הגולמי (2019, ממוצע שבועי) |
27.1 מיליארד ש"ח |
|
7 |
סך המועסקים במשק (2019) |
4.3 מיליון |
|
8 |
התוצר השבועי הממוצע למועסק [6/7] |
6,360 ש"ח |
|
9 |
העלות השבועית של השבתת מערכת החינוך, במונחי תוצר [5*8] |
2.6 מיליארד ש"ח |
[1] על-פי נתוני סקר הוצאות המשפחה 2018, ההכנסות מעבודה למועסק במשקי בית אלו (הנדרשים להישאר להשגיח על ילדיהם) כבוה בכ-20% מההכנסה הממוצעת לעובד במשק.
[2] בסוגריים שבסעיפי הטבלה מופיעים מספרי הסעיפים השונים ששימשו לחישוב