למאמר המלא- בשנים 2003—2009 נערכה בישראל רפורמה שהפחיתה את מס ההכנסה השולי על יחידים ב-7—17 נקודות אחוז.
- המס הישיר השולי לא הופחת באותה מידה בכל התפלגות השכר ולכן אפשר לאמוד את ההשפעה של הרפורמה על השכר באמצעות השוואה של השינוי בשכר המדווח של פרטים שנהנו מהפחתה ניכרת במס השולי לשינוי בשכרם של פרטים דומים שנהנו מהפחתה מעטה.
- המחקר מלמד שבתגובה לעליית השיעור הפנוי ממס (אחת פחות שיעור המס הישיר השולי האפקטיבי) ב-10% הפרט יגדיל את שכרו בכ-1% (גמישות של כ-0.1); ממצא זה הוא בטווח האומדנים מהעולם.
- על יסוד האומדן אפשר להסיק כי הרפורמה במס הגדילה את סך תשלומי השכר ברוטו במגזר העסקי בכ-1.1%.
- שלושת חמישוני השכר הנמוכים כלל לא הגיבו להפחתה בשיעורי המס, אך הגמישות גדלה עם השכר והגיעה לכ-0.4 בעשירון העליון. עובדי המגזר הציבורי לא הגיבו לרפורמה.
ב-2003—2009 הופחת מס ההכנסה השולי על יחידים ב-7—17 נקודות אחוז. הייתה זו אחת המרכזיות ברפורמות הכלכליות שנערכו בעשורים האחרונים. התומכים בהפחתה של שיעורי המס סוברים שהיא תגדיל את היצע העבודה, תמריץ את הצמיחה הכלכלית, ואולי אף תניב תקבולי מס נוספים; המתנגדים גורסים כי שיעורי מס גבוהים אינם פוגעים בהיצע העבודה במידה משמעותית, והם הכרח בל יגונה במידה שהחברה מעוניינת בהוצאות ממשלה נרחבות ובהקטנת אי-השוויון הכלכלי.
ספרות המחקר מלמדת שהפחתה במס השולי על הכנסות מעבודה עשויה לעורר אצל הפרטים מגוון תגובות התנהגותיות: הצטרפות לשוק העבודה, הגדלת מספרן של שעות העבודה, העלאת פריון העבודה, צמצום של תמרוני המס והעלמות ההכנסה ועוד. התגובות הללו מתבטאות בסיכומו של דבר בגידול בהכנסה המדווחת ברוטו מעבודה, ולכן הספרות האמפירית בוחנת כיצד שיעורי המס הישיר משפיעים על ההכנסות המדווחות מעבודה.
במחקר שנערך בחטיבת המחקר בבנק ישראל על ידי סופיה איגדלוב, נעם זוסמן ורוני פריש נאמדה ההשפעה של הפחתת שיעורי המס הישיר השולי (מס ההכנסה, דמי הביטוח הלאומי ומס הבריאות) על השכר ברוטו המדווח לרשות המסים בישראל. המחקר התמקד בשנים 1998—2010, בשכירים בגילי העבודה העיקריים, ובמגזר העסקי.
המחקר הסתמך על מסד נתונים עשיר. הוא כלל את הפרטים שנדגמו בסקרי כוח האדם שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין 2001 ל-2010 ואת מאפייניהם הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים; פרטים אלה מהווים מדגם מייצג של התושבים בגילי העבודה. לכל פרט זווגו קובצי השכירים של רשות המסים הכוללים את השכר ברוטו, תשלומי החובה ועוד, המאפשרים לחשב באופן עצמאי את חבות המס הישיר. בסיכומו של דבר כללה אוכלוסיית המחקר כ-100 אלף פרטים שעבדו כשכירים בשנה אחת לפחות בשנות החקירה.
היות שבמסגרת הרפורמה לא הופחת המס הישיר השולי באותה מידה בכל התפלגות השכר (ראו איור), אפשר לאמוד את השפעת הרפורמה באמצעות השוואת השינוי בשכר המדווח של פרטים שנהנו מהפחתה ניכרת במס השולי לשינוי בשכרם של פרטים דומים שנהנו מהפחתה מעטה.
כמקובל בספרות נאמד השינוי הריאלי בשכר המדווח ברוטו בין כל צמדי השנים שמפרידות ביניהן שלוש שנים, וזאת כפונקציה של השינוי בשיעור המס הישיר השולי, המאפיינים הדמוגרפיים-חברתיים-כלכליים של הנישום, שכרו בעבר ועוד.
ממצאי המחקר מלמדים שבמגזר העסקי גמישות השכר המדווח ברוטו ביחס לשיעור הפנוי ממס (אחת פחות שיעור המס הישיר השולי האפקטיבי) עומדת על כ-0.1, כלומר כאשר השיעור הפנוי ממס עולה ב-10% השכר עולה בכ-1%; ערך זה מצוי בטווח הגמישויות שמחקרים דומים מצאו במדינות המערב. בין 2002 ל-2009 עלה השיעור הפנוי ממס בכ-13%; על יסוד הגמישות שנאמדה אפשר להסיק כי שכר הברוטו המדווח במגזר העסקי גדל בכ-1.1% (בהנחה שמלאי ההון התאים את עצמו לגידול בהיצע העבודה). שכר הברוטו המדווח של שלושת חמישוני השכר הנמוכים כלל לא הגיב להפחתה בשיעורי המס, אך הגמישות גדלה עם השכר והגיעה לכ-0.4 בעשירון העליון. לא נמצאו הבדלי גמישות מובהקים בין גברים ונשים, יהודים וערבים ומשכילים ושאינם משכילים. כמו כן נמצא שעובדי המגזר הציבורי לא הגיבו לרפורמה; קרוב לוודאי שהגמישות התעסוקתית המוגבלת במגזר הציבורי (בהשוואה למגזר העסקי) מקטינה את יכולתם של המועסקים בו להגיב להפחתת המס, למשל באמצעות הגדלת היקף השעות הנוספות.
המקור: רשות המסים בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ועיבודי המחברים.
(1) שיעורי מס ההכנסה השוליים האפקטיביים החלים על ההכנסות החייבות בשיעורי מס רגילים.
האיור מתייחס לשכירים שהחזיקו במשרה יחידה, עבדו כל השנה, לא התגוררו ביישובים שנהנו מזיכוי מס, ולא קיבלו זיכוי מס בגין עבודה במשמרות.כל נקודה באיור מייצגת שכיר אחד או יותר.