08.07.2008
 
מחקר חדש בבנק ישראל: חוק לימוד חובה-חינם בישראל ומגבלות נזילות
 
 
הרחבת חוק לימוד חובה-חינם בשנות השבעים הובילה לירידה ניכרת בשיעורי הנשירה בכיתות ט'-י"ב, במיוחד בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית ויוצאי עדות המזרח.  
נמצא שקבוצות אוכלוסייה בהן היו שיעורים גבוהים של תעסוקת ילדים (גברים ובמיוחד גברים לא-יהודים) הגיבו בעיקר להחלת החובה ופחות להחלת החינם.  
נמצא שהרחבת החוק הועילה לתלמידים במונחי שכר. התשואה הנאמדת מתוספת כל שנת לימוד כתוצאה מהחוק מגיעה ל-14 אחוזים.  
ממצאים אלו מובילים למסקנה שהחלת חינוך חובה-חינם הינה עדיפה על פני החלת חינוך חינם בלבד. זאת משום שהחלת החובה הועילה לתלמידים מרקע סוציו-כלכלי חלש שלולא החוק היו נושרים.  
   
במחקר שנערך על ידי תומר קריאף, ממחלקת המחקר בבנק ישראל*, נבחנה השפעת השינויים בחוק חינוך חובה-חינם על ההשכלה והשכר. זאת, על מנת לאפיין את סוג המגבלות העומדות בפני הפרט בעת קבלת החלטות לגבי היקף השתתפותם במערכת החינוך, תוך הבחנה בין שני סוגי מגבלות עיקריים: מגבלת נזילות של טווח קצר, המתאפיינת בקשיים במימון הלימודים, או בצורך בהשתתפות בפרנסת המשפחה, לעומת מגבלת נזילות של טווח ארוך, המתאפיינת בחסכים חינוכיים של הילד כבר בגיל צעיר, אשר מונעים ממנו להפיק תועלת מהמשך הלימודים. כדי לבדוק זאת נערך מחקר אמפירי המשווה בין השפעת ההחלה של חוק חינוך חובה לבין השפעת ההחלה של חוק חינוך חינם בישראל. החוק הנ"ל עבר מספר שינויים במהלך שנות ה-70: בשנים 1970 עד 1974 הוסיף המחוקק את כיתות ט'-י' למסגרת לימודי החובה-חינם, ובשנת 1979 הוסיף את כיתות י"א-י"ב למסגרת החינם.
ממצאי המחקר מצביעים על כך שחוק לימוד חובה-חינם הביא לעלייה משמעותית בשיעור המסיימים 9 עד 12 שנות לימוד. העלייה בשנות הלימוד נבעה הן מהחלת החובה על כיתות ט'-י' והן מהחלת החינם על כיתות י"א-י"ב. עם זאת נמצא שהשפעת החובה הייתה חזקה יותר והובילה לירידה בשיעורי הנשירה בכל רמות ההשכלה התיכונית.
השינויים בחוק השפיעו במיוחד על יוצאי עדות המזרח ועל האוכלוסייה הלא יהודית, זאת עקב שיעורי הנשירה הגבוהים של קבוצות אלו. כמו כן השפעת הוספת שנות החינם הייתה דומיננטית יותר בקרב יוצאי עדות המזרח ובמיוחד בקרב נשים.
חלק ניכר מאלו שהמשיכו ללמוד כתוצאה מהחוק בקרב יוצאי עדות המזרח המשיכו במסלול מקצועי ולכן לא חלה עלייה משמעותית בזכאות לבגרות בקבוצה זו, ואילו בקרב הלא יהודים המשך הלימודים היה בעיקר במסלול עיוני שאכן הוביל לעלייה מתונה בזכאות לבגרות.
התשואה להשכלה במונחי שכר הנגזרת משינויים אלה מגיעה ל- 14 אחוזים לכל שנת לימוד נוספת בקרב יוצאי עדות המזרח ול-8 אחוזים בקרב הלא יהודים. תשואה זו מתקבלת הן מהחלת החובה והן מהחלת החינם, והיא דומה לתשואה הנאמדת ברגרסיית שכר פשוטה עבור שנות לימוד תיכוניות.
ממצאים אלו מעידים על קיומה של מגבלת נזילות בהשקעה בהון אנושי של קבוצות אוכלוסייה בעלי רקע סוציו-כלכלי נמוך. נראה שהמגבלה הכספית המתבטאת בקשיים במימון הלימודים היא אפקטיבית והסרתה הקטינה את שיעורי הנשירה באופן מובהק.
בנוסף למגבלת המימון, קיימת מגבלה נוספת שמונעת מחלק מהפרטים ללמוד גם לאחר החלת החינם. מכיוון שהתשואה להשכלה מתוספת שנות החובה איננה נמוכה מהתשואה מתוספת שנות החינם, ניתן להסיק שההחלטה שלא ללמוד איננה רצויה במונחי שכר ואינה נובעת ממגבלת הנזילות של הטווח הארוך. ניתן לשער שההחלטה לא ללמוד איננה של הילד אלא של המשפחה, שעבורה הבחירה הרצויה היא לשלב את הילד בשוק העבודה. חיזוק להשערה זו מתקבל מהשיעורים הגבוהים של תעסוקת ילדים בקרב גברים, ובמיוחד בקרב גברים לא יהודים לפני החלת החוק, קבוצות שהגיבו בעיקר להחלת החובה ופחות להחלת החינם; במקביל לירידה בנשירה, חלה בקבוצות אלה ירידה חדה בתעסוקת הילדים.
ממצאים אלו מובילים למסקנה שהחלת חינוך חובה-חינם הינה עדיפה על פני החלת חינוך חינם בלבד. על כן יש מקום להוסיף גם את כיתות י"א-י"ב לשנות לימוד חובה. מעבר לכך, אם מגבלת הנזילות קיימת גם ברמות השכלה גבוהות יותר (שאותן לא סביר להפוך לחובה) יש מקום למצוא דרכים חלופיות לעודד רכישת השכלה גבוהה בקרב השכבות החלשות, מעבר לסבסוד שכר הלימוד. כך, למשל, ועדת שוחט לבחינת מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל המליצה על הקמת מערך הלוואות לתשלום שכר הלימוד, תוך סבסוד מרכיב הסיכון בהלוואה – מערך הנותן מענה למגבלה המימונית, ולצידו מערך נוסף של סיוע כספי לסטודנטים מרקע חלש במיוחד.
 
הדעות המובאות במאמר הן על דעת הכותב בלבד ואינן משקפות את עמדת בנק ישראל *
 
​​