על פי החלטת הממשלה מאפריל 2002, הדרך היעילה להבטחת המשך עיבודה של הקרקע אינה דרך סבסוד המים, שמביא לניצול לא יעיל של משאב זה, אלא תמיכה ישירה בעיבוד הקרקע.
בניגוד להחלטת הממשלה מאפריל 2002, באפריל 2003 המליצה וועדה ציבורית שתעריף המים לחקלאות יהיה 1 ש"ח למ"ק לעומת אומדני עלות של כ-3 ש"ח למ"ק. תעריף זה עלול להנציח את סבסוד המים. כזכור, החליטה הממשלה לאחרונה לעלות את מחיר המים לכל השימושים מלבד חקלאות ב-15 אגורות למ"ק.
ממחלקת המחקר ציינו כי העלאת מחיר המים לכל המגזרים לעלותם השולית מאפשרת הפחתה של היקף ההתפלה יחסית למתוכנן על ידי תוכנית נציבות המים.
ניתוח מדיניות מחירי המים, שנערך במחלקת מחקר של בנק ישראל, מצביע על מספר ממצאים והמלצות למדיניות הרצויה בתחום. על פי נתוני נציבות המים היה משק המים שרוי במשבר חמור בשנים 2001 ו-2002 כתוצאה משאיבת יתר ממושכת, בעיקר בשנות ה-90. כדי לשקם את משק המים נדרשת רפורמה מקיפה.
ביקוש ותעריפי מים בשנים 1998 - 2002
הרפורמה לפי החלטת הממשלה מאפריל 2002, הדרך היעילה להבטחת המשך עיבודה של הקרקע היא מתן תמיכה ישירה בעיבוד הקרקע. זאת בניגוד למצב הקיים בו תעריפי המים לחקלאות מסובסדים. על פי הרפורמה, שיישומה נדחה בשל התנגדות גורמים שונים - העלאת מחיר המים לחקלאות מקיימת את העיקרון של שימוש יעיל במים. במסגרת הרפורמה, יינתן לחקלאים פיצוי שנתי בהתאם לשטח המעובד וסוג הגידול מתוך הרצון לשמור על קרקע מעובדת. נוסף על כך יש לבחון פתרונות נקודתיים ליישובי-ספר שפרנסתם על חקלאות. הרפורמה טרם יושמה ולא ידוע האם בכוונת הממשלה לבטל אותה.
הוועדה לעניין מחירי המים לחקלאות - "וועדת פיינרמן": באפריל 2003 פורסמו המלצות הוועדה לפיהן תעריף המים לחקלאות יהיה 1 ש"ח למ"ק - אשר יביא, לדעתה, לביקוש של 530 מלמ"ש. מסקנות ועדת פיינרמן, המנוגדות להחלטת הממשלה על הרפורמה (מאפריל 2002), אינן עולות בקנה אחד עם השוואת מחיר המים לעלותם השולית והן ינציחו את האפליה בתעריפי המים בין הסקטורים השונים. מסקנות הוועדה מנוגדות גם להחלטת הממשלה (מס' 828) לפעול לצמצום הביקוש למים. יצוין שבישיבת התקציב האחרונה החליטה הממשלה לא לעלות את מחיר המים לחקלאות ולעלות את מחיר המים לשימושים האחרים ב-15 אגורות למ"ק.
יישום עקרונות התמחור עפ"י היצע וביקוש דורש להשוות בהדרגה את מחיר המים השפירים לכל המגזרים לעלותם השולית, כדי להביא להקצאה יעילה של המים ולהקטנת צריכתם. מכאן שמחיר המים לכל השימושים - הביתי ב"שער העיר", התעשייתי והחקלאי – צריך להיות כ-3 ש"ח למ"ק, העלות השולית של מ"ק מים בעידן ההתפלה. כל עוד מחיר המים מסובסד, יש לרשום את הסובסידיה בצורה שקופה בספרי התקציב. העלאת מחיר המים למחיר ההתפלה תביא לכך שהקצאת המים תהא על ידי המחיר, ימנע ייצור ואף ייצוא לא כדאי למשק של גידולים עתירי מים, וכן תשתפר את יכולתם של החקלאים לתכנן לטווח ארוך.
אשר להיצע המים - ההחלטה על נפח האוגר התפעולי (נפח המים הניתן לניצול, ומצוי בין המפלס המירבי למפלס המזערי במאגר) היא החלטה כלכלית: נפח גבוה מדי יביא לבזבוז מים, אולם גם לשיפור באיכותם ובאמינות האספקה, וכן לתועלות סביבתיות חיוביות, ואילו נפח נמוך יקטין את בזבוז מים אולם איכותם תיפגם. תכנית האב של הנציבות קובעת שנפח האוגר התפעולי יהיה 1,500 מלמ"ק מעל הקווים האדומים. רמה זו אמנם תבטיח אמינות אספקה גבוהה, אולם מים רבים יבוזבזו. יש לערוך תחשיב כלכלי לקביעת הנפח המיטבי והקצב הרצוי של מילוי האוגר. ממחלקת המחקר ציינו כי העלאת מחיר המים לכל המגזרים לעלותם השולית וקביעת נפח האוגר התפעולי מאפשרת הפחתה של היקף ההתפלה יחסית למתוכנן על ידי תוכנית נציבות המים.
________________
1 כפי שקבעו גם מוסנזון 1986, דוח מבקר המדינה 1990, כסלו ורוזנטל 1997, דוח מבקר המדינה מס' 53ב, 2003.