מאזן בנק ישראל לשנת 2000
הפסד (עודף הוצאות על הכנסות) של כ- 6.7 מיליארדי ש"ח נרשם במאזן בנק ישראל לשנת 2000. תוצאה זו נבעה מעודף הוצאות ריבית על הכנסות מריבית, בסך של כ- 3 מיליארדי ש"ח ומרישום הפסד בגין הפרשי שערים בסך 3.7 מיליארדי ש"ח.
בשנת 2000, לראשונה, החליט משרד האוצר שלא לכלול במסגרת אומדן ביצוע תקציב המדינה את "הרווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל, אשר ביטאו הגדרה שאיבדה את משמעותה, עקב השינויים שחלו בכלכלת ישראל ובהרכב המאזני של הבנק בעשור האחרון.
הכנסות בנק ישראל מיתרות מטבע החוץ הסתכמו בשנת 2000 בכ- 5.1 מיליארדי ש"ח לעומת 3.1 מיליארדים בשנת 1999. הריבית ששילם בנק ישראל לתאגידים הבנקאיים על פיקדונותיהם הסתכמה בשנת 2000 ב- 4.3 מיליארדי ש"ח, לעומת כ- 5.4 מיליארדים אשתקד. תשלומי הריבית על המק"מ הסתכמו ב- 2.7 מיליארד ש"ח בשנת 2000 בהשוואה ל- 2.9 מיליארד ש"ח שנה קודם לכן.
מבנק ישראל נמסר היום, כי במאזן הבנק לשנת 2000 נרשם הפסד (עודף הוצאות על הכנסות) בסך 6.7 מיליארדי ש"ח, לעומת עודף הוצאות על הכנסות בסך 8.7 מיליארדי ש"ח בשנת 1999. תוצאה זו נבעה משני גורמים עיקריים: האחד, עודף הוצאות ריבית על הכנסות ריבית בסך 3 מיליארדי ש"ח, לעומת 5.2 מיליארדים בשנת 1999 – עודף הנובע מהרכב המאזן של בנק ישראל, בו מרבית ההתחייבויות הן בשקלים – פיקדונות הבנקים בבנק ישראל, ומרבית הנכסים הם במטבע חוץ – בעיקר יתרות המט"ח. הגורם השני, הפסדים בגין הפרשי שערים בסך של 3.7 מיליארדי ש"ח, לעומת 3.5 מיליארדים אשתקד – שנבעו כתוצאה מהתחזקות השקל מול מטבעות החוץ העיקריים בהן מוחזקות יתרות המט"ח, וכן מעודף הנכסים במט"ח במאזן הבנק בתקופה של ייסוף.
בבנק ישראל מבהירים, כי הבנק – בניגוד לפירמה עסקית – פועל כדי למלא את התפקידים המוטלים עליו ולא על פי שיקולי רווח והפסד. התוצאות החשבוניות של הבנק משקפות, בין היתר, מגבלות שונות החלות על המדיניות המוניטרית, בהן משטר שער חליפין שאילץ בעבר את בנק ישראל להתערב בשוק מטבע החוץ כדי לרכוש מטבע חוץ תמורת שקלים, ובמקביל ללוות מהבנקים שקלים כדי למנוע הצפת השוק בשקלים, שמשמעותה הדפסת כסף. כתוצאה מכך נוצר במאזן הבנק עודף גדול של נכסים על התחייבויות במט"ח – שיוצר הפסדים חשבונאיים בשנים של ייסוף, ורווחים – בשנים של פיחות. בנוסף לכך, המגבלה על תקרת המק"מ מקשה גם היא על פעולות הבנק, משום שהיא מצמצמת את אפשרויות הבנק לפעול מול השוק ומחייבת אותו לפעול מול מערכת הבנקאות, על כל המשמעויות הכרוכות בכך תפקוד שוק הכספים.
בדוחות הכספיים של בנק ישראל לשנת 2000 נעשו שני שינויים חשבונאיים משמעותיים, שמשקפים את השינויים החלים בכללים החשבוניים הנהוגים בבנקים המרכזיים מעת לעת: הפרשי השערים הנובעים מפיחות, שלא מומשו, אינם כלולים, לראשונה, בדוח הרווח וההפסד, והם מוצגים במאזן בסעיף "חשבונות שיערוך". כמו כן, ניירות ערך מוצגים במאזן לפי שווי השוק שלהם. ההסבר העיקרי לשינוי הראשון נובע מכך שעל פי שיטת ניהול החשבונות שהייתה נהוגה בבנק – בסיס צבירה – הפרשי שערים, שנבעו משיערוך הנכסים וההתחייבויות בשער החליפין ששרר ביום המאזן, גם אם הם לא מומשו, נכללו בדוח הרווח וההפסד של הבנק והועברו על פי החוק לממשלה. כידוע, בפירמה פרטית העברה מסוג זה יכולה להתאפשר רק אם הפירמה מוכרת נכסים, או לוקחת הלוואות. לעומת זאת, בנק מרכזי – כמנפיק הכסף במשק – יכול להעביר רווחים מסוג זה לממשלה רק בדרך של הדפסת כסף ולכך השלכות שליליות על האינפלציה ועל מאזן התשלומים. הבעייתיות בשיטת הרישום הקודמת נבעה מכך שהתנודות בשערי החליפין אינן מאפשרות לדעת אם ומתי הרווחים שהצטברו בגין הפרשי השערים, בכלל יתממשו. השינוי שבוצע כאמור החל משנת 2000 ימנע מצב בלתי רצוי זה בעתיד. בינתיים, אם הפרשי השערים הם שליליים, כתוצאה מייסוף, הם נכללים בדו"ח הרווח וההפסד.
על פי חישובים שנעשו בחשבות הבנק, אילו הפעיל הבנק החל משנת 1998 את הגישה החשבונאית שהונהגה השנה והמקובלת כיום בבנקים המרכזיים, בדוחות הכספיים שלו, לא היו לבנק בשנתיים האחרונות הפסדים בגין הפרשי שערים ויתרת חשבונות השיערוך שלו הייתה בזכות.
כידוע, הוגדרו בראשית שנות ה- 90 "הרווחים הריאליים הממומשים" של הבנק כחלק מהכנסות הממשלה והיו, לכן, מקטינים את הגירעון התקציבי גם כאשר במקביל להם היו לבנק הוצאות ניכרות בגין תשלומי ריבית לבנקים, שגרמו לכך שלבנק היו עודפי הוצאות נטו. בנק ישראל ומבקר המדינה, סברו שההתפתחויות הכלכליות בעשור האחרון מחייבים בחינה מחדש של ההגדרה. במהלך שנת 2000 החליט משרד האוצר שלא לכלול את "הרווחים הריאליים הממומשים" באומדן ביצוע התקציב לשנת 2000, משום שלבנק אין רווחים על פי הגדרתם החשבונאית המקובלת.
התחזקות השקל ביחס למטבעות החוץ בשנת 2000 – ב- 5.5 אחוזים לעומת סל המטבעות, ב- 2.7 אחוזים מול הדולר וב- 9.9 אחוזים מול האירו – גרמה, כאמור, להפרשי שערים שליליים. תוצאה זו הביאה לכך שבסעיף "חשבונות שיערוך" לא הצטברה כל יתרה וכל עודף ההוצאות שנרשם בגין הפרשי שערים הועבר לחשבון הרווח וההפסד של הבנק. מכאן, שבשנת 2000 כמעט ולא היה הבדל בחשבון הרווח וההפסד של הבנק בין הרישום בשיטה הקודמת לזו שהונהגה השנה.
יתרות המט"ח הסתכמו בסוף שנת 2000 בכ- 22.8 מיליארדי דולר, לעומת כ- 20.2 מיליארדים בסוף 1999. הכנסות הבנק מיתרות מטבע החוץ הסתכמו בשנת 2000 בכ- 5.1 מיליארדי ש"ח לעומת 3.1 מיליארדים בשנת 1999. תשלומי הריבית של בנק ישראל לתאגידים הבנקאיים בגין פיקדונותיהם הסתכמו בשנת 2000 ב- 4.3 מיליארדי ש"ח, לעומת כ- 5.4 מיליארדים אשתקד. הוצאות הבנק על תשלומי ריבית בגין המק"מ שמחזיק הציבור עמדו השנה על 2.7 מיליארדי ש"ח לעומת 2.9 מיליארדים שנה קודם לכן.
לוח 1
נכסים והתחייבויות במטבע חוץ
(סופי שנים, מחירים שוטפים, מיליוני דולרים)
1993 1994 1995 1996 1997 1998 1999 2000
נכסים במט"ח 8,897 9,304 10,525 13,567 22,026 24,039 23,887 24,512
התחייבויות במט"ח 9,736 9,578 4,508 5,007 4,562 5,666 6,226 6,253
נכסים נטו במט"ח 839- 274- 6,017 8,560 17,464 18,373 17,661 18,259
אחוזים מסך המאזן
נכסים במט"ח 57 60 79 86 91 93 92 92
התחייבויות במט"ח 62 62 34 32 19 22 24 23