חשיפת המגזר העסקי לפיחות בשער החליפין
ברביע הראשון של שנת 2000 צמצם המגזר העסקי את חשיפתו לפיחות ב- 1.6 מיליארדי דולרים.
מוני 1997 ועד סוף מארס 2000 צמצם המגזר העסקי את חשיפתו לפיחות ב- 5.5 מיליארדי דולרים, לאחר שזה גדל ב- 11.6 מיליארדים מסוף 1994 ועד יוני 1997.
מאז הרביע האחרון של 1998 חדל ענף הנדל"ן לקחת אשראי במט"ח, לאחר שבארבע השנים הקודמות האשראי במט"ח שנטל ענף זה גדלב- 2.9 מיליארדי דולר.
מהפיקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר, כי ברביע הראשון של שנת 2000 קטנה חשיפתו לפיחות של המגזר העסקי הלא-בנקאי ב- 1.6 מיליארדי דולרים – לרמה של 10 מיליארדים. כך, הואצה מגמת הצמצום בחשיפת המגזר העסקי לפיחות שמתרחשת מזה כ- 3 שנים. ירידה זו בחשיפה שהתרחשה ברביע הראשון של שנת 2000 נובעת מגידול מואץ של 1.5 מיליארדי דולרים בפיקדונות במט"ח – מקורם של מיליארד דולרים מהם הוא בגיוסי ההון של החברות הישראליות בחו"ל – ומגידול של חצי מיליארד דולר בחוזים עתידיים להגנה בפני שינויים בשער החליפין. בפיקוח על מט"ח מסבירים, כי הפער בין הנכסים להתחייבויות במט"ח והצמודים לו, בתוספת עסקאות עתידיות להגנה מפני שינויים בשער החליפין, מבטא את מידת החשיפה לשינויים בשער החליפין. מאחר וקיים במגזר זה עודף התחייבויות על נכסים במט"ח, ההתייחסות היא לחשיפה לפיחות.
בפיקוח על מט"ח מציינים, כי מאז אמצע 1997 פחתה החשיפה של המגזר העסקי פיחות ב- 5.5 מיליארדים. את, בעיקר עקב הגידול בפיקדונות במט"ח וביתרת העסקאות העתידיות להגנה מפני שינויים בשער החליפין בכ- 9.1 מיליארד דולר, בעוד שהאשראי במט"ח גדל ב- 5.1 מיליארדים בלבד. לעומת זאת בין סוף 1994 ועד מחצית 1997 גדלה החשיפה בכ- 11.6 מיליארדים – בעיקר עקב נטילת אשראי בנקאי במט"ח בכ- 12.7 מיליארדי דולרים, בעוד שהפיקדונות במט"ח גדל בכ- 1.5 מיליארדי דולר בלבד. בפיקוח על מט"ח מסבירים, כי לאחר הרחבת רצועת הניוד של שער החליפין באמצע 1997, ועל רקע המשברים הפיננסיים עולמיים בסוף 1997 ובסוף 1998 ואסטרטגיית אי-ההתערבות של בנק ישראל בשוק המט"ח, גברה המודעות בקרב הציבור לסיכון הכרוך בנטילת שראי במט"ח ללא הגנות מתאימות. זאת, בנוסף לצמצום שחל בפער בין הריבית השקלית לדולרית – מכ- 10 נקודות האחוז בסוף 1998 לכ- 3 נקודות האחוז היום – שר תרם אף הו לירידת הכדאיות בנטילת אשראי במט"ח. כך, מאמצע 1997 ירד משקל האשראי במט"ח בסך האשראי לציבור בנקודת אחוז ומשקל הפיקדונות במט"ח בסך פיקדונות הציבור עלה ב- 4 נקודות האחוז. לעומת זאת, מדיניות הריבית שהופעלה 1994 ועד אמצע 1997 יצרה פער בין הריבית השקלית לדולרית של כ- 10 עד 12 נקודות אחוז בממוצע וזאת, על רקע משטר שער החליפין של רצועת ניוד צרה יחסית, כאשר בנק ישראל התערב בשק מט"ח. על רקע זה, ההסתברות שהציבור ייחס לפיחות חד בשקל הייתה נמוכה ולכן, העדיף אשראי במט"ח – ומשקלו בסך האשראי גדל במהירות מ- 25% בסוף 1994 ל- 38%באמצע 1997. במקביל, הקטין הציבור את פיקדונותיו במט"ח – ומשקלם בסך הפיקדונות ירד מ23% בסוף 1994 ל- 19% ביוני 1997.
בפיקוח על מט"ח מציינים, כי הירידה בחשיפת המגזר העסקי לסיכון שער החליפין עולה גם מניתוח הריכוזיות באשראי במט"ח. מאז אמצע 1997 היה שיעור האשראי שנלקח ע"י עשרת הלווים הגדולים, כ- 75% עד 124% מסך הגידול באשראי במטח – כלומר, הלווים הקטנים יותר לא הגדילו ת האשראי במט"ח. לעומת זאת, בתקופה שעד אמצע 1997 עמד משקל האשראי במט"ח שנטלו עשרת הלווים הגדולים כל 20% עד 50% בלבד – כלומר, גם הלווים הקטנים יותר היו מעורבים בלקיחת אשראי במט"ח.
עוד נמסר מהפיקוח על מט"ח, כי מידת החשיפה לסיכוני שער החליפין של ענפי המשק השונים אינה זהה. לענף התעשייה, אין חשיפה לפיחות בהתחשב בהכנסותיו הצפויות מייצוא. זאת, למרות שהוא הענף בעל האשראי במט"ח הגדול ביותר – כ- 8מיליארדי דולרים – ומשקלו בתיק האשראי הכולל שלו עומד על 57%, לעומת 38% במשק כולו. גם ענפי הספנות, התעופה והדלק אינם חשופים לפיחות. לעומת זאת, ענף הבינוי והנדל"ן חשוף לסיכוני שער החליפין, אף שמשקל האשראי במט"ח בסך האשראי שהוא נוטל עומד על 27% בלבד – שכן לענף זה אין הכנסות במט"ח. בפיקוח על מט"ח מדגישים, כי גם בענף הנדל"ן חלו מספר התפתחויות המעידות על שינוי בהיקף של כחצי מיליארדי דולר – לאחר גידול מצטבר של 2.9 מיליארדי דולרים מסוף 1994 – ומאז הו חדל לקחת אשראי במט"ח. הפיחות החד בשקל שחל ברביע האחרון של 1998 והפעולות שנקטו מספר הבנקים לצמצום אשראי במט"ח לענף זה – בין היתר, בשל הנחיות המפקח על הבנקים – גרמו לפירעונות אשראי זה ע"י מספר רב של חברות. מאז סוף 1998 – במקביל לצמצום האשראי במט"ח – גדל האשראי השקלי לענף זה בכ- 4%. דבר זה מעיד על כך, כי הירידה באשראי במט"ח היא תוצאה של הפנמת הסיכון של שער החליפין ולא של צמצום הפעילות בענף.