- הצעדים עליהם הכריז שר האוצר הם צעדים ראויים, ומרביתם משתלבים היטב באסטרטגיה הממשלתית לעידוד התעסוקה, צמצום העוני בקרב עובדים, וסיוע למשפחות צעירות עובדות, ותואמים את המלצות המדיניות של בנק ישראל. היות ומדובר בצעדים הנותנים מענה לבעיות מבניות, והם אינם באים לשרת צורך זמני של הרחבת הפעילות הכלכלית שממילא נמצאת בגאות, חשוב שהצעדים יהיו פרמננטיים ולא יופסקו לאחר שנה וחצי.
- בשלב זה קיים קושי להעריך את העלות המדוייקת של הצעדים שהוכרזו, היות וחלקם עדיין אינם מאופיינים בצורה מדוייקת, והם שונים זה מזה במועד כניסתם לתוקף, בתקופת תחולתם ובתהליך הנדרש לאישורם. בנוסף, יש לזכור שטרם התקבלה החלטה סופית לגבי התוספת לקצבאות הנכים, אך היא צפויה להיות משמעותית.
- תחת מגבלות אלו, הערכות העלות שפרסם משרד האוצר עולות בקנה אחד עם הערכות בנק ישראל. התכנית מנצלת חלק ניכר מהרזרבה לצרכים מיוחדים שנשמרה לתקציב 2018 במסגרת התקציב הדו שנתי. בהנחה שכל הצעדים יהיו פרמננטיים (כפי שכאמור רצוי שיהיו), יהיה צורך להגדיר מקורות מימון נוספים לתכנית, שיבטיחו את היכולת לעמידה ביעדים הפיסקליים בשנים 2019-2020.
- בנוסף לתכנית שהוצגה, חשוב שהממשלה תמשיך לנקוט בצעדי מדיניות שיביאו לשיפור תשתיות ההון האנושי וההון הפיסי במשק ובכך להגדיל את פוטנציאל הצמיחה של המשק לטווח הארוך. חשוב שהממשלה תייצר מקורות תקציביים גם לכך בתקציבים הבאים, תוך עמידה במתווה המתון של הפחתת הגירעון הקבוע בחוק, כך שיחס החוב לתוצר יוכל להמשיך לרדת במתינות באופן מתמשך, גם כאשר יפוגו הגורמים הזמניים הפועלים כיום לירידתו.