הרצאת נגידת בנק ישראל בכנס האגודה הישראלית לכלכלה: "הפריון בישראל – המפתח לעליית רמת החיים - מבט לאחור והסתכלות קדימה"

למצגת​

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, הרצתה היום בכנס השנתי של האגודה הישראלית לכלכלה. המצגת אותה הציגה מצורפת.

הנקודות העיקריות:

• המדיניות המקרו כלכלית מביאה למיצוי פוטנציאל הצמיחה בטווח הקצר. התוצר הפוטנציאלי נקבע על בסיס ההשקעה במנועי הצמיחה שזרענו שנים רבות קודם לכן. עלינו למקד את המדיניות ארוכת הטווח במאמץ לפרוץ את חסם הפריון, למען הבטחת צמיחה מכלילה ובת קיימא, שגשוג, ורמת חיים ראויה.
• למרות גידול בתשומת העבודה, פער התוצר בינינו לבין המדינות המפותחות איננו נסגר. הוא תוצאה של מלאי הון נמוך והשקעה נמוכה, תשתיות ירודות, השקעה ממשלתית לא מספקת במחקר ופיתוח, וסביבה עסקית לא יעילה.
• המגמות הצפויות בסחר העולמי, בצמיחה העולמית, בדמוגרפיה, ובהתפתחות ההון האנושי, יקטינו את צמיחת המשק הישראלי בעשורים הבאים. התכנסות של שיעורי התעסוקה בקרב הציבור הערבי והחרדי, ושל דפוסי ההשכלה הרלוונטיים בקרב הציבור החרדי, יוכלו להפחית את מידת הפגיעה בתוצר לנפש וברמת החיים.
• יש לפעול לשילוב אוכלוסיות אלו בשוק העבודה, ולשמר את הקשר בין שירותים תומכי תעסוקה לתעסוקה עצמה; יש להביא להעלאת ההון האנושי, תוך מתן דגש על החינוך וההכשרה המקצועית; יש לטפל בגורמים מעודדי הפריון, כגון ההשקעה בתשתיות, הפחתת הרגולציה, קידות התחרות והרפורמות הנדרשות, ולתמוך בגיוון ענפי ויעדי היצוא.
• המצב המקרו כלכלי הטוב יחסית של המשק מאפשר לנו להתמקד בטיפול באתגרי המשק לטווח ארוך יותר. האתגרים הם רבים ומורכבים, אבל הטיפול בהם הוא קריטי להצלחתנו, ולרווחה של כלל האוכלוסייה בשנים הבאות.
• על מנת להבטיח את עתידנו הכלכלי והחברתי עלינו להביט באומץ בתמונת המצב הנוכחית, ולפעול כבר עכשיו כדי להבטיח גידול בפריון שיאפשר עלייה מתמשכת ברמת החיים של כלל אזרחי המדינה.  

כידוע, המשק הישראלי צלח את המשבר הגלובלי בצורה טובה מהרבה מדינות מפותחות אחרות, ואנו נהנים ממצב מקרו כלכלי טוב יחסית,  בין היתר תודות להתנהלות מקרו כלכלית נכונה בשנים שקדמו למשבר, וניהול מדיניות נחושה במהלך המשבר ולאחריו. מדיניות מקרו כלכלית נכונה היא כמובן מרכיב מאוד חשוב בהבטחת הצמיחה והשגשוג. אולם, יש לזכור כי בכל רגע נתון המדיניות המקרו כלכלית פועלת במסגרת המשתנים הכלכליים ארוכי הטווח ששוררים במשק. המדיניות המקרו כלכלית, והמדיניות המוניטרית בפרט, מביאה למיצוי פוטנציאל התוצר בטווח הקצר, אך אותו תוצר פוטנציאלי נקבע בסופו של יום על בסיס ההשקעה בחינוך, בתשתיות, ובמנועי הצמיחה האחרים שזרענו לפני שני עשורים ויותר.

אתייחס בדברי לסוגיית הפריון, שמאתגרת אותנו מזה שנים, ושכפי שנראה, צפויה להמשיך ולאתגר בעתיד

לאור הסביבה הגלובלית, כמו גם לאור תהליכים ארוכי טווח שמתרחשים בישראל. הניתוח שאציג מראה שהמשך ההתנהלות הנוכחית תסיג אותנו בסופו של דבר לאחור. עלינו למקד את המדיניות במאמץ לפרוץ את חסם הפריון, למען הבטחת צמיחה מכלילה ובת קיימא, שגשוג, ורמת חיים ראויה, ובד בבד להמשיך לשמר את היציבות המקרו כלכלית ולחזק את העמידות של המשק בפני זעזועים.

התוצר לנפש בישראל עומד על כ-32,500$ בדולרים שווי כוח קנייה, לעומת קרוב ל-38,000$ בממוצע במדינות ה-OECD, או 53,000$ בארה"ב (שקף 4). זהו פער משמעותי,  וניתן לראות שבעוד שתשומת העובדה גדלה מאז 1995 מהר יחסית, והרימה תרומה משמעותית לצמיחת התוצר לנפש, הרי שהתוצר לשעת עבודה, הלא הוא פריון העבודה, צמח בקצב מאוד מתון (שקף 5). הגידול המהיר יחסית שראינו בתשומת העבודה בא לידי ביטוי בכך ששיעור התעסוקה גדל מהר יחסית, גם בהשוואה לקצב הגידול בתעסוקה במדינות ה-OECD, ואפשר לראות שלמרות שיש אצלנו שתי קבוצות אוכלוסייה ששיעורי התעסוקה שלהן נמוכות במיוחד, הגענו לרמות של שיעור תעסוקה גבוה בהשוואה בינלאומית (שקף 6). לעומת זאת, פריון העבודה בולט לרעה, והוא נמוך בכ-13% מהממוצע ב-OECD, וביותר מ-40%  מרמת הפריון בארה"ב (שקף 7). זהו מקור הפער בתוצר לנפש, וכתוצאה מכך ברמת החיים, בינינו לבין שאר המדינות המפותחות.

העובדה שיש פער הייתה פחות מטרידה לו היינו רואים שהפער נסגר. ניתן היה לצפות לתהליך של התכנסות, כלומר, מצב שבו במדינה שבה הפריון נמוך יחסית נראה קצב גבוה של גידול בפריון. אולם, קצב הגידול בפריון בישראל נמוך משמעותית ממה שנגזר מרמת הפריון הנמוכה (שקף 8).  זוהי, כמובן, הסתכלות אגרגטיבית, וברזולוציה גבוהה ניתן לראות הבדלים ברמת הפריון בין ענפים שונים (שקף 9). בענפים שחלק גדול מתפוקתם מופנה לייצוא והם חשופים לתחרות מול העולם, ישנו פער פריון חיובי, כלומר, רמת הפריון בהם גבוהה מהממוצע ב-OECD. בניגוד להם, בענפים שמוכוונים לשוק המקומי והם פחות חשופים לתחרות מהעולם, או לתחרות בכלל, כמו בניה, חשמל ומים, ומזון, רמת הפריון נמוכה מהממוצע ב-OECD. אתמקד, אם כן, בניסיון לענות על השאלה -  מה גורם לכך שהתוצר לשעת עבודה בישראל גדל לאט יחסית, ולכך שהוא נמוך בישראל בהשוואה לקבוצת המדינות המפותחות.

שקף 11 מציג תיאור סכמטי של הגורמים המשפיעים על פריון, ועל התוצר. התוצר מושפע קודם כל מגורמי הייצור – ההון, ההון האנושי, והעבודה. אלו נכנסים אל תוך פונקציית הייצור, הלא היא הטכנולוגיה, ומושפעים גם מהגורמים החיכוכיים, כגון הרגולציה, הסביבה העסקית, וכולי.  כל אלו משפיעים בסופו של דבר על התוצר לשעת עבודה, שהוא הגורם העיקרי שקובע את השכר. כמו כן, כל אחד מהמרכיבים האלה בפונקציית הייצור עשוי להיות מושפע מהמדיניות. כך, למשל, כמות גורמי הייצור העומדת לרשות המשק מושפעת מרמת ההשקעות, תשומת העבודה מושפעת מהמדיניות שהמדינה מפעילה בשוק העבודה, מאיכות החינוך; המדיניות יכולה להשפיע גם על פונקציית הייצור עצמה -  על אימוץ הטכנולוגיות, וכמובן גם על מחזור העסקים.

מלאי ההון למועסק בישראל נמוך באופן משמעותי ביחס למדינות המפותחות (שקף 12). ולא די בכך שקיים פער במלאי ההון, הרי שהפער גם איננו נסגר, משום שקצב ההשקעה נמוך מבמדינות המפותחות. רמת ההשקעה בתשתיות נמוכה גם היא (שקף 13), ובמרבית השנים מצויה בשיעור של   2.5-3 אחוזי תוצר. השקעה ממשלתית נרחבת בתשתיות מהווה גורם משלים להשקעה של המגזר העסקי בהון יצרני.  באחד הדוחות האחרונים שלה מצאה קרן המטבע שההשקעה בתשתיות תורמת תרומה משמעותית לגידול בתוצר, ומכאן שהרמה הנמוכה של ההשקעה בישראל משפיעה לרעה על פריון העבודה בישראל. ההשקעה הירודה יחסית בתשתיות משתקפת גם בכך שרמתן של חלק לא מבוטל מהתשתיות בישראל ירודה (שקף 14), בפרט בתחומים של תחבורה והובלה, ואולי במפתיע, אפילו שיעור המשתמשים באינטרנט בישראל נמוך יחסית למדינות אחרות. תשומת העבודה כאמור גבוהה יחסית, ומספר שעות העבודה למועסק בישראל גם הוא גבוה יחסית (שקף 15). העובדים, אם כן, תורמים את חלקם לייצור, אולם היות וברמה נתונה של מלאי הון ותשתיות התפוקה השולית של העבודה פוחתת בסופו של דבר, היקף שעות העבודה הגבוה תורם לכך שהתוצר לשעת עבודה נמוך יחסית.

אחד הגורמים שמשפיעים על היעילות, הטכנולוגיה, הוא ההוצאה על מחקר ופיתוח. בפרמטר זה ישראל הנה בין המובילות היות ומשקל המו"פ בתוצר גבוה יחסית (שקף 16), כפועל יוצא של משקלן הגבוה של תעשיות ה-ICT בישראל. חלק מהידע הנרכש במסגרת המו"פ של תעשיות אלו בא לידי ביטוי בסופו של דבר בייצור בחו"ל, אולם אין ספק שלעובדה שמרכזי הפיתוח של החברות הבינלאומית הגדולות מצויים בישראל ישנן השפעות חיצוניות חיוביות. בכל אופן, מדובר בעיקר במו"פ פרטי. ההוצאה הממשלתית למו"פ צנועה יחסית, רק חצי אחוז תוצר, לעומת 0.7% בממוצע ב-OECD, או 0.9% בארה"ב. החשיבות של ההוצאה הממשלתית על מו"פ יכולה להיות משמעותית דווקא עבור ענפים המסורתיים אשר אינם מצויים בחזית הטכנולוגית, ועבורם הסיוע במו"פ יכול לתרום להגברת החדשנות ולשיפור כושר התחרותיות לעומת המתחרים בחו"ל.

המדיניות משפיעה גם על הסביבה בה פועל המגזר העסקי, ובהקשר זה אני שבה ומאזכרת את המיקום הלא מכובד, מקום 40, של ישראל במדד "Doing Business" של הבנק העולמי, המודד את עומס הבירוקרטיה במשק (שקף 17). זוהי לצערי ירידה משמעותית במדרג ביחס למיקומנו לפני 7 שנים (26), לא כי אנו הולכים אחורה, אלא כי השיפור בנטל הבירוקרטי אצלנו, אם בכלל, הוא איטי יותר מאשר במדינות אחרות. לאור העובדה שהמגזר העסקי מתחרה עם היצרנים במדינות אחרות, זהו כמובן ממצא מטריד נוסף. התרשים מראה שיש תחומים כגון רישום נכסים, אישורי בנייה, ועוד, בהם ישנן יותר ממאה מדינות שמצבן בהקשר זה טוב מאשר בישראל – יש לכך כמובן השפעה על הפעילות הכלכלית.

עד כה דנו בצד ההיצע, אולם הצמיחה בישראל מושפעת מאוד מהביקוש למוצרים הישראלים בחו"ל, ולכן מתואמת עם הצמיחה בעולם (שקף 19). בשנים האחרונות הקשר אף מתהדק, היות ומשקל היצוא בתוצר הולך וגדל, וניתן לראות מתאם גבוה בין היצוא הישראלי לסחר העולמי (שקף 20). אם כך, הצפי לגבי הסחר העולמי הוא גורם נוסף שעלינו לקחת בחשבון כשאנו חושבים קדימה על הכלכלה הישראלית.

אבחן כעת מהם הגורמים שצפויים להמשיך ולהשפיע על הפריון והצמיחה בשנים הקרובות. הגורם הראשון הוא ההתפתחויות בכלכלה העולמית, ואלה אינן מרנינות: בשנים האחרונות ישנה האטה משמעותית בצמיחה של הכלכלות המפותחות והאטה מסוימת בשווקים המתעוררים, ועל פי התחזיות קצב הצמיחה צפוי לעלות במעט בכלכלות המפותחות, ולהמשיך ולרדת בשווקים המתעוררים (שקף 22). ישנה הסכמה רחבה לגבי ההערכה שקצב הצמיחה העולמית ב-5 השנים הבאות יהיה נמוך משמעותית מבעשור שקדם למשבר. כלכלנים שונים משתמשים במונחים שונים כדי לתאר זאת –Summers  מדבר על "Secular Stagnation", וצופה התמתנות משמעותית לאורך זמן, בעוד Rogoff  מעט יותר אופטימי ומדבר על "Super Debt Cycle", תהליך שבו רמות החוב הגבוהות הן אלה שיגרמו לכך שלפחות בטווח הבינוני צפויה צמיחה גלובלית מתונה. כך או כך, הצמיחה העולמית המתונה הצפויה תשפיע גם על הצמיחה בישראל. יתרה מזאת, ההערכה על סמך ניתוח קרן המטבע היא שגם הקשר בין הצמיחה הגלובלית לבין הסחר העולמי נחלש בשנים האחרונות, וצפוי להיות יותר חלש מבעבר (שקף 23). חלק מהמדינות שתרומתן בעבר לצמיחת הסחר העולמי הייתה מאוד גבוהה עוברות תהליך של ריאוריינטציה בצמיחה לכיוון יצור מוטה שוק מקומי, ולכן, עבור צמיחה עולמית נתונה, נראה גידול מתון יותר בסחר העולמי. בשל העובדה שהצמיחה העולמית מתרגמת לביקוש לתוצר הישראלי דרך הסחר העולמי, התפתחות זו צפויה להיות משמעותית עבור המשק הישראלי. יודגש, שמדובר על האטה במרכיב ארוך הטווח של הסחר העולמי, כלומר מעבר להאטה המחזורית קצרת הטווח. סקרנו, אם כן, שתי מגמות עולמיות שצפויות לפעול לרעת הצמיחה בישראל – ההאטה בצמיחה העולמית, וההאטה בסחר העולמי עבור צמיחה נתונה. אומדן להשפעה המשולבת של שתי מגמות אלו מביא להערכה על פיה תהליכים אלו יקזזו בין 0.4 ל-0.8 נק' אחוז מהצמיחה בישראל, ביחס לצמיחה שראינו בעשור שקדם למשבר.

גורם שני, שגם עומד מאחורי חלק מהמגמות של ההאטה בצמיחה העולמית, הוא הגורם הדמוגרפי. בישראל, על פי תחזית הלמ"ס, צפויות שתי מגמות משולבות (שקף 24): האחת, שינוי בהרכב האוכלוסייה: בתוך 50 שנה, משקלה של האוכלוסייה היהודית הלא חרדית יפחת מ-70% לכ-50%, משקל האוכלוסייה הערבית יגדל במעט, ומשקל האוכלוסייה החרדית יגדל מכ-10% לכ-27%.  המגמה השנייה היא כמובן הזדקנות האוכלוסייה - חלקה של האוכלוסייה מעל גיל 65 יגדל מכ-10% לכ-17%. המשמעות היא, שתחול האטה בקצב הגידול של האוכלוסייה בגיל העבודה. בנוסף, אם לא יחול שינוי בשיעורי התעסוקה של הציבור הערבי והחרדי, מעבר למגמת השיפור האיטית שראינו בשנים האחרונות, הגידול במשקלן של קבוצות אלו באוכלוסייה יביא גם הוא לירידה בשיעור ההשתתפות ושיעור התעסוקה הכללי. המגמות הדמוגרפיות הללו, הניכרות כבר היום, צפויות גם הן להשפיע במידה ניכרת על הצמיחה העתידית. כך, אם לא יימשך התהליך של עלייה בשיעורי ההשתתפות של האוכלוסייה החרדית והערבית, השינויים הדמוגרפיים המשולבים צפויים לגרוע כ-0.6 נק' אחוז מהצמיחה השנתית העתידית. לעומת זאת, אם יתמיד התהליך שהחל, של עלייה בשיעורי ההשתתפות של האוכלוסיות הללו, ניתן לצמצם את הפגיעה בצמיחה בכשליש, לכ-0.4 נק' אחוז בשנה (שקף 25).

הגורם השלישי המשפיע על הצמיחה אצלנו ובעולם הוא קצב הגידול של ההון האנושי של האוכלוסייה, כפי שהוא נמדד בשנות לימוד. לאחר תהליך ממושך של עלייה משמעותית ברמת ההשכלה של האוכלוסייה, צפויה האטה משמעותית בתהליך זה, משום שהעלייה ברכישת השכלה גבוהה על ידי מרבית האוכלוסייה צפויה להתקרב למיצוי (שקף 26). על פי מחקר שערך איל ארגוב מחטיבת המחקר של בנק ישראל, אם לא יחול שינוי בדפוסי רכישת השכלה רלוונטית לשוק העבודה של האוכלוסייה החרדית, מגמת ההאטה בקצב הגידול של ההון האנושי צפויה לגרוע כ-0.2 נק' אחוז בשנה מהצמיחה בתוצר לנפש בשנים הבאות. אם יחול שינוי בדפוסי רכישת ההשכלה באוכלוסייה זו, כך שההשכלה שתירכש תהיה רלוונטית לשוק העבודה בדומה לדפוסים בשאר האוכלוסייה, צפוי השינוי להצטמצם לכדי מחצית, כלומר 0.1 נק' אחוז לשנה.

מהי המשמעות של מגמות אלה?

אם לא נשפיע על גורמי היסוד שמביאים לכך שהפריון אצלנו נמוך וצומח לאט, לא רק שלא נדביק את רמת התוצר לנפש של המדינות המתקדמות ביותר, אלא שהמגמות הדמוגרפיות ותהליך המיצוי של העלייה ברמת ההשכלה שתיארנו כעת צפויים לפעול להאטה משמעותית בקצב הצמיחה העתידי של התוצר לנפש (שקף 27). תרחיש של התכנסות  - בשיעורי התעסוקה וברלוונטיות של ההשכלה -  לדפוסים של האוכלוסייה הכללית, יוכל לקזז חלק מהפגיעה בתוצר לנפש. גם המגמות בכלכלה העולמית מהוות, כאמור, רוח נגדית לצמיחה. כל אלו מחדדים את הצורך לפעול בכל הכלים שיש לנו כדי לעודד את צמיחת הפריון במשק, באופן שיאפשר המשך צמיחה מהירה ברמת החיים, בקצב שהיינו עדים לו עד כה, ואולי אף למעלה מכך.

 

מה, אם כן, נדרש לעשות?

יש לפעול לשילוב אוכלוסיות בתעסוקה—כולל מדיניות פעילה בשוק העבודה:

ההוצאה על שירותים תומכי עבודה בישראל נמוכה ביחס לנהוג במדינות המפותחות, ולכן חשוב עוד יותר לעצב מדיניות יעילה, עקבית וממוקדת בתמרוץ תעסוקה. בהקשר זה, חשוב לשמר את הקשר בין מתן שירותים התומכים בתעסוקה לתעסוקה עצמה. כך למשל, קשירת הסבסוד של מעונות יום לתעסוקת שני ההורים הוא מכשיר חשוב לעידוד השתלבות בתעסוקה; זו טעות לוותר על כך. בנוסף, יש להגדיל את מס ההכנסה השלילי, מנגנון שמטפל בבעיית העובדים העניים ואינו פוגע בתמריץ לעבודה. לעיתים, בשלבים הראשונים לכניסה לשוק העבודה רואים דווקא ירידה בתוצר לעובד, שכן עפ"י רוב מדובר בעובדים לא מיומנים, וייתכן שהשיפור במצב הכלכלי אינו גדול, או אפילו זניח, לאור העובדה שהיציאה לשוק העבודה כרוכה בהוצאות, כגון טיפול בילדים, וכולי. עם חלוף הזמן יירכשו העובדים כישורים נדרשים, מה שישפר את תפוקתם ואת שכרם, וכפועל יוצא את כלל הרווחה במשק. יתרה מזו, להצטרפות למעגל העבודה יש השלכות גם על הדור הבא, כולל השלכות ערכיות, חינוכיות ועוד.

פוטנציאל נוסף להעלאת שיעורי התעסוקה מצוי בקרב אוכלוסיית העובדים המבוגרים. חשוב ליישם צעדי מדיניות אשר תומכים ביכולת של עובדים אלו למצות את הפוטנציאל שלהם, ובהקשר זה אני גם שבה ומעלה את הצורך להעלות את גיל הפרישה.

יש להביא להעלאת ההון האנושי, תוך מתן דגש על חינוך והכשרה מקצוע:

•   שיפור מערכת החינוך ותשתיות הלימוד.
•   הקניית מיומנויות קריטיות להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה כמו מתמטיקה, מדעים, ואנגלית גם לאוכלוסייה החרדית.
•   הפחתת שיעורי הנשירה מבתי הספר התיכוניים, חיזוק יכולות המדעים והטכנולוגיה ושיפור כישורי השפה העברית בבתי הספר במגזר הערבי.
•   יש מקום להרחיב במידה ניכרת את החינוך המקצועי טכנולוגי. רצוי להעניק בשלב התיכון תכנים טכנולוגיים מדעיים כללים, שיוכלו לאפשר בחירה בין כיוון מקצועי לבין כיוון אקדמי בשלב מאוחר יותר, ולרכז את החינוך המקצועי בעיקר בהכשרות ממוקדות אחרי השירות הצבאי (ולא באמצעות הסללה). בשוק העבודה המודרני שהוא דינמי ומשתנה, חינוך מקצועי כבר בשלב בית הספר עשוי להתיישן עד לתום השירות הצבאי של בני הנוער.

יש לטפל בגורמים מעודדי צמיחה ופריון:

•   תשתיות.
•   שיפור הסביבה העסקית והפחתת הרגולציה.
•   תחרות - באותם ענפים שאינם חשופים לתחרות מהארץ או מחו"ל.
•   קידום רפורמות (נמלים, משק החשמל ותעשיית האנרגיה והגז).
•   שדרוג וייעול המערכות והשירותים ציבוריים - חינוך, בריאות (בראייה צופה פני עתיד של הזדקנות האוכלוסייה) , רווחה (תוך שיפור מבחני תעסוקה שיאפשרו מיקוד יתר של התמיכות).

גיוון ענפי ויעדי היצוא: ראינו שבענפי היצוא, הצורך להתחרות מול חו"ל מביא לכך שהפריון גבוה יותר. 

 

•   שווקים חדשים: היצוא הישראלי הלך כברת דרך בחדירה לשווקים חדשים, וצריך להמשיך ולפעול לגיוון, במיוחד על רקע פוטנציאל הצמיחה הנמוך של יעדי היצוא המסורתיים שלנו.
•   יצואנים חדשים: יש להעניק סיוע ליצרנים קטנים/בינוניים להתמודד עם קשיי החדירה הראשוניים לשווקים גלובליים, גם באמצעות מנגנונים ממשלתיים שכבר קיימים היום.
•   עידוד מו"פ לא רק לתעשיות ההיי-טק, אלא גם לתעשיות מסורתיות שבהן החדשנות יכולה לעשות את  ההבדל בין להיות או לחדול, ולשפר את היכולת לייצא ולהתחרות בחו"ל.

על רקע המצב המקרו כלכלי הטוב יחסית של המשק הישראלי, האבטלה הנמוכה, והצמיחה המתונה (אך חיובית), אנחנו לא נדרשים, כמו מדינות רבות אחרות,  לטיפול במשבר מידי. לכן, יש לנו את היכולת, אבל גם את החובה, להתמקד בטיפול באתגרי המשק לטווח ארוך יותר. כפי שהראיתי, הם רבים ומורכבים, אבל הטיפול בהם הוא קריטי להצלחתו של המשק, ולרווחה של כלל האוכלוסייה בשנים הבאות.