הדיון כיום התרחב בצורה משמעותית: אם עד לפני מספר שנים שמענו בעיקר על ביטקוין ושאר המטבעות הדיגיטליים, כיום ה"באז"ז סובב יותר סביב ה"אסימונים" (tokens) ICO's (הנפקה ראשונית של מטבעות – Initial Coin Offering) והשימוש ב-DLT (Distributed Ledger Technology – טכנולוגיית רישום מבוזר) במגוון רחב מאוד של מגזרים ותעשיות. לפי חזונם של מספר פעילים בתחום, טכנולוגיות אלו עשויות להביא למהפכה באופן שבו מנוהל מידע דיגיטלי, ולייצר מודלים עסקיים וחברתיים חדשניים שיוכלו להחזיר את הכח לידיו של האדם הפרטי. עליי להודות כי אני נוטה להיות סקפטית ביחס לתחזיות אוטופיות למיניהן, אך אין זה אומר שאינני מכירה בכך שלטכנולוגיה הזו יש את הפוטנציאל לעשות שינוי מהותי, כשם שמהפכת האינטרנט שינתה באופן דרמטי את האופן בו אנו חיים והביאה ליצירת מודלים עסקיים חדשים.
חשוב לציין שאפילו אותם בעלי חזון אינם חושבים ש"הסדר העולמי החדש" יופיע בן לילה. בינתיים חשוב יהיה להבין מה הטכנולוגיה החדשה הזו מאפשרת שקודמותיה לא אפשרו – ובתור קובעי מדיניות, כיצד אנו יכולים לנצל את יתרונותיה עבור הציבור הרחב, תוך איזון בין הסיכונים אשר באופן בלתי נמנע יתלוו לשינוי, במיוחד במסגרת תקופת המעבר בין הישן לחדש.
נשאלת השאלה מה ה-DLT מחדשת למערכות המידע הדיגיטליות?
ככל שאני מבינה את התשתית הטכנולוגית החדשה הזו, ישנם שני אלמנטים מרכזיים של DLT, או לפחות של השימושים הראשוניים בה כפי שאנו מבינים אותם כיום, שעשויים לשפר את המערכות הקיימות כיום:
1. הנתונים והעסקות נאגרים ומתועדים באופן סימולטאני בצורה מבוזרת - לא במסד נתונים מרכזי, ויש להן אבטחה קריפטוגרפית מובנית.
2. למטבעות/ אסימונים יש את היכולת לכלול את כל המרכיבים של חוזה חכם.
לשני האלמנטים הללו יש את הפוטנציאל להביא לשיפור משמעותי במערכות שונות של מסחר :
- המערכות יוכלו לאחסן מידע ולבצע עסקאות דיגיטליות באופן בטוח יותר - למאפיין זה ישנה חשיבות רבה; אנחנו עדים ליותר ויותר פרצות שעלולות לסכן את מערכות המידע, כולל מערכות התשלומים, וככל שהמערכות השונות הופכות ליותר ויותר דיגיטליות, הפגיעות שלהן לפרצות בתחום הסייבר הולכת וגדלה. למרות שהממשלות והמגזר העסקי משקיעים בנושא משאבים רבים ומוסיפים שכבות על שכבות של הגנה קיברנטית למערכות השונות, ל-DLT יש יתרונות על המערכות הקייטמות בשל מאפייני האבטחה המובנים. טכנולוגיית הבלוקצ'יין משפרת את החוסן של המידע ומגנה עליו באמצעות ביטול מוחלט ריכוזיות המידע שלמעשה מבטלת את קיומו של יעד מרכזי אותו ניתן לתקוף. בכך היא הופכת גניבה, רמאות ומניפולציה על מידע לקשה הרבה יותר לביצוע. בנוסף, ההצפנה המובנית אשר דורשת אימות ציבורי מלא מונעת יכולת לשנות את המידע ומוסיפה לאבטחתו. חשוב לציין שלעובדה זו יש מחיר - מערכת האימות נוטה להיות איטית וגוזלת משאבים (בעיקר אנרגיה) ביחס למסלקות ומערכות קיימות.
- ניהול מבוזר של מידע אינדיבידואלי שימנע את העלייה של "ענקיות מידע" ("data giants") שביכולתן לנצל את כוחן המונופוליסטי ואת את הכח שאפקט הרשת מקנה להן ביחס לפרטים. כאן אנו מדברים כמובן, לא רק על מוסדות פיננסיים, אשר נחשדים לעיתים בכך שהם מנצלים את היתרון שיש להם במידע שמקשה על כניסת מתחרים חדשים וקטנים – גם ענקיות המידע עושות שימוש רב במידע שהן אוגרות לגבי הפרטים, מבלי שיהיה ברור עד כמה המשתמשים עצמם הביעו הסכמה לשימוש זה. עליי לסייג ולומר שאין אנו יודעים כעת האם ביכולתה של הטכנולוגיה המדוברת לממש את ההבטחה זו- הבטחה שסברנו שהייתה קיימת גם עם לידת האינטרנט ושעם הזמן התבררה כשגויה לחלוטין – במיוחד לאור העובדה שהשליטה והמשילות ברשתות החדשות האלו נותרו עדיין ריכוזיים מאוד. כפי שנכתב ב-R3: "האמת היא שכל הרשתות הללו פועלות בהתאם לסט של חוקים מוגדר, והשאלה לגבי מי קובע את החוקים הינה חשובה לפחות כמו השאלה מי אוכף אותם"[1].
- התייעלות בביצוע וסליקה של עסקאות מורכבות ללא צורך במתווכים. כיום, עסקאות מורכבות בתחומי הפיננסים, סחר חוץ, ועוד, לוקחות זמן רב להשלמה, ומצריכות תיווך של גורמים רבים. היכולת להטמיע חוזים חכמים לתוך פרוטוקול, יכולה להגביר בצורה משמעותית את המיידיות שבה עסקאות מבוצעות. למעשה, יכולת זו לשלב בין פונקציות אשר עד כה היו בעיקר מנותקות האחת מן השנייה, כמו למשל תשלום, פירוט של חוזים ומנגנוני אימות, טומנת בחובה הבטחה לשיפור ביעילות. אצטט את נגיד ה-Bank of England, מארק קארני ", financial transactions that take nano seconds to be executed can take days to be reconciled, cleared and finally settled. "
אלו אכן התפתחויות מלהיבות, אך מה המשמעות שלהן בנוגע לכסף כפי שאנו מכירים אותו כיום? מה היא מידת השינוי ולאיזה כיוון הטכנולוגיה הזאת צפויה לשנות , וייתכן שגם ראוי שתשנה, את המערכת הפיננסית כפי שאנו מכירים אותה כיום?
כסף, עבר, הווה ועתיד
הכסף, כפי שאנו לומדים עליו בספרי הלימוד שלנו, משלב שלושה תפקידים הכרחיים: הוא צריך להיות מסוגל לשמש כיחידה חשבונאית, אמצעי תשלום ואמצעי לשמירת ערך. על מנת לבצע את כל שלושת התפקידים הללו עליו להיות זמין, בר-השגה, שריד, נייד אמין.
לאורך ההיסטוריה התקיימו צורות שונות של כסף, ששיקפו באופן מסוים את הטכנולוגיה הזמינה בכל עת: מטבעות מתכתיים מסוגים שונים, שטרות מנייר, ספרי חשבונאות אשר מתעדים התחייבויות לתשלום (כמו בלוחות של בבל העתיקה מהמאה ה-17 לפני הספירה, או הבנק של מדיצ'י מתקופת הרנסאנס). אבל מעבר לטכנולוגיה, שיטות אלו שיקפו גם הסדרים כלכליים ומשפטיים אשר נועדו להבטיח את האמינות של התשלום.
למעשה, ההיסטוריה של הכסף על סוגיו השונים גדושה בהמצאות ובכישלונות מצד המוסדות הפרטיים והציבוריים. ממשלות בגדו באמון אזרחיהם וראו לנגד עיניהן את השווי של המטבעות שלהן מתאדה, לעיתים קרובות כדי לממן מלחמות, או מתוך ניסיון להשתקם מהן במהרה. בנקים פרטיים לא היו מסוגלים לשלם את הפיקדונות של לקוחותיהם לאחר שהפסידו כסף בהלוואות או השקעות. אצטט שוב את מארק קארני:
“With the wisdom borne from such sad experience, most countries have now settled on centralised, public fiat money backed by robust institutions in order to provide the public with money that is both highly trusted and easy to use”.
הכסף של היום מתקיים בשלושה אופנים שונים: מזומן ומטבעות (בערך 10% מהכסף במחזור) – ואני יכולה לספר לכם שמושקעים שמשאבים רבים כדי להבטיח את האמינות שלהם, פיקדונות אלקטרונים שהבנקים המסחריים שומרים כרזרבות בבנק ישראל (מעט יותר מ20%), והשאר הינם פיקדונות שהבנקים המסחריים יוצרים כאשר הם מעניקים הלוואות –מהווה כ70% מתוך הכסף במחזור.
המסגרת המוסדית והחוקית כמו גם התשתית אשר תומכת בצורות השונות האלו של הכסף קובעת את מידת האמון שיש לנו כציבור בכסף שלנו ואת מידת היעילות בה התשלומים שלנו מבוצעים.
בנק ישראל (כמו מרבית הבנקים המרכזיים ברחבי העולם) הופקד על ידי המחוקק לוודא שהמטבע המקומי – השקל - ימלא את שלושת התפקידים שהזכרתי.
- הבנק הינו הספק היחידי של כסף "פיאט" (Fiat Money). השטרות בסדרת השטרות החדשה יוצרו באמצעות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר שקיימות בכדי שיהיה כמעט בלתי אפשרי לזייף אותם.
- הבנק הקים ומתפעל מערכת תשלומים סיטונאית (RTGS) ומסלקה לעסקאות בין-בנקאיות והוא פועל כדי שתקום מערכת תשלומים מהירה יותר גם עבור תשלומים קמעונאיים.
- כמפקח על הבנקים המסחריים, בנק ישראל מוודא כי אלו מנוהלים היטב, תוך ניהול סיכונים מחושב, על-מנת לוודא שהכסף שאנו מפקידים בבנקים בטוח. חשוב לנו שהבנקים יאפשרו לנו לממש את תפקידו של הכסף שהם שומרים עבורנו כאמצעי תשלום, ביעילות המירבית, והפיקוח על הבנקים אכן מעודד שיפורים טכנולוגיים ומבניים כדי לשפר את היעילות. עם זאת, אנו גם אוכפים את הדרישה הציבורית לכסף "נקי" ומוודאים שהבנקים יצייתו לדרישות המחמירות ביותר של החוקים נגד הלבנת הון ומימון טרור.. עובדה זו מייצרת "חיכוך" בתוך המערכת, ומצריכה זמן ומשאבים, אך מדובר בחיכוך הכרחי היות והוא זה שמבטיח שהמערכת מצייתת לחוק: בתור קובעי מדיניות עלינו לעצב את המכניקה של העסקאות הפיננסיות כך שאלו יתמכו בסטנדרטים המוסריים של הפרטים, תאגידים ומוסדות. עובדה זו לא הופיעה בספרי הלימוד הקלאסיים על אודות כסף, אך היא כן צריכה להופיע בהגדרה החדשה של כסף נקי.
- ואולי התפקיד החשוב ביותר- הוועדה המוניטרית של הבנק מופקדת על כך שהכסף שלנו יישמור על ערכו, בכך שהיא מנהלת מדיניות מוניטרית שתשמור על יציבות המחירים. ששת חברי הוועדה, מתוכם שלושה נציגי ציבור, מתכנסים מדי שבוע כדי לדון בסביבה הכלכלית והפיננסית ובמדיניות הנדרשת כדי לשמור על אותה יציבות מחירים. למעשה, הוועדה נותנת מענה לשאלה אותה הצגתי בפתיחת דבריי "כמה כסף דרוש?" והתשובה: מספיק כדי לתמוך בפעילות הכלכלית אך לא יותר מדי כדי שהמחירים לא יעלו מעבר ליעד .
זהו היבט הכרחי עבור המערכת הכלכלית. במדינות אשר נכשלו במדיניות המוניטרית האזרחים נטשו את המטבע המדינתי, על כל שלושת תפקידיו - כיחידה חשבונאית, כאמצעי תשלום וכאוגר ערך – וחיפשו פתרונות אחרים. לכן, ספקים שאפתניים של "מטבעות פרטיים" – דיגיטליים או אחרים – לא ישרדו אלא אם הם יספקו מאפיין הכרחי זה. שום כלכלת שוק, אשר מושתתת על כך שמערכת המחירים מהווה איתות לדרך בה יש לבצע חלוקה מחדש של משאבים, לא יכולה לשגשג אם מערכת המחירים תהיה בלתי צפויה, תנודתית ובלתי מהימנה.
זהו המוצר הציבורי החשוב ביותר אשר מספק הבנק המרכזי, ובכך תורם לרווחת אזרחי המדינה. אסור להתייחס לכך כמובן מאליו.
אם כן, מה בנוגע למטבעות דיגיטליים ונכסי קריפטו?
אני בספק אם נכס קריפטו כלשהו יוכל בזמן הקרוב לספק ערך יציב של יחידה חשבונאית שהוא כאמור תנאי הכרחי בכלכלת שוק. אין ספק שהעבר הקרוב ממחיש שהתנודתיות במחיריהם של המטבעות הוירטואליים הינה בעייתית מאוד במובן זה. כאמצעי תשלום, הם עדיין מוגבלים, וסובלים מהבעיה שאם ערכם נופל - אז אף אחד לא יירצה שישלמו לו באמצעותם, ואם הערך שלהם עולה בחדות - אף אחד לא ירצה להשתמש בהם כאמצעי תשלום, בשל החשש להפסיד את העלייה הצפויה בערך.
אך לטכנולוגיה שעומדת בבסיס המטבעות הדיגיטליים יש פוטנציאל גדול להשתלב במספר מרכיבים הכרחיים של המערכת הפיננסית.
- ראשית, העובדה שהיא מאפשרת למזג בין תפקודים אשר עד היום היו נפרדים עשויה לשפר בצורה משמעותית את העסקאות המורכבות ביותר שאנו מבצעים – ויש רבות כאלה, החל מרכישת בית, עבור בקניית נגזרים פיננסיים בשוק זר ועד לביצוע עסקאות למטרות ייבוא/ייצוא. בכל אלו, ריבוי המתווכים – אשר כיום מוסיפים ערך מוסף עקב המחסור במידע זמין – מעלה את העלויות ואת הצורך באשראי. כאשר ישנו פער בין זמן ביצוע העסקה לבין זמן האישור הסופי שלה, ישנו צורך בנטילת אשראי. אם כן, הפוטנציאל המיידי הגדול ביותר הינו בתחום העסקאות המורכבות שלוקח זמן רב להסדיר – ולא בהחלפת מזומן או אמצעי תשלום מיידי אחר.
- שנית, היכולת המובנית לניהול בטוח יותר של מידע מגיעה בתקופה בה אנו נתקלים בסיכון הולך וגובר בעולמות הסייבר, ועל כן הטכנולוגיה הזו עשויה להוות פתרון לבעיה שהולכת ומתעצמת.
- שלישית, הטכנולוגיה תיצור מודלים עסקיים חדשים, במיוחד בכל הנוגע לשידוך בין צרכנים ומשקיעים ישירות, באמצעות ICOs לגיטימיים ובני-קיימא. אני מדגישה את המינוח "בני-קיימא" משום שמתוך אלפי ה-ICOs אשר הופיעו במהלך השנים האחרונות, רק מחציתם שרדו יותר מ-90 יום. ואני מדגישה את המונח "לגיטימי" משום שנראה שחלק ניכר מההנפקות שראינו היו חלק ממעשי הונאה.
על מנת למצות את היתרונות הללו ואת ההבטחה שטמונה בטכנולוגיה, על כל רשויות הרגולציה יהיה לעבוד יחדיו כדי לאפשר לטכנולוגיות הללו למצות את ההבטחה שטמונה בהן, זאת, תוך שמירה על האזרחים מהונאות ומהשקעה בהרפתקאות חסרות אחריות, שעלולות לערער את האמון - שהינו מרכיב קריטי עבור התפקוד התקין של המערכת הפיננסית שלנו. משום כך, בנק ישראל פועל בנושא ומתכוון לקדם את שיתוף הפעולה במסגרת צוות בין-משרדי, שישתתפו בו כל הגורמים הרלבנטיים לנושא.
[1] See R3, Top Ten Obstacles along Distributed Ledgers’ Path to Adoption Sarah Meiklejohn December 14, 2017