בספטמבר 1998 עלה משקל החוב הממשלתי בתוצר בנקודת אחוז, והגיע ל- 107 אחוזים, בהמשך להאטה שחלה בקצב ירידתו בשנים האחרונות. עלייה זו משקפת את קצב גידולו הנמוך של התוצר מחד, ואת העלייה המהירה יותר בחוב החיצוני – בעקבות הפיחות הריאלי בשער החליפין של השקל – מאידך.
בתשעת החודשים הראשונים של 1998 הגדילה הממשלה את גיוס ההון הלא-צמוד, על רקע הירידה שחלה בסביבת האינפלציה בתקופה זו.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החוב הממשלתי הכולל (הפנימי והחיצוני) ברוטו הגיעה בסוף ספטמבר 1998 ל-380 מיליארדי ש"ח, לאחר שזו עלתה ריאלית ב- 3.5 אחוזים לעומת סוף 1997. מרבית העלייה הריאלית בחוב הממשלתי משקפת עלייה (ריאלית) בשיעור 9.6 אחוזים בחוב החיצוני, שמקורה בעלייה בחוב במונחים דולריים בשיעור 3.5 אחוזים ובפיחות ריאלי בשיעור 6% בשער השקל ביחס לדולר. בבנק ישראל מבהירים, כי הגדרת החוב הממשלתי תואמת בקירוב את הגדרת החוב על פי אמנת מאסטריכט, והיא מאפשרת השוואה בינלאומית של מדד חשוב זה לנטל החוב הממשלתי על המשק.
משקל החוב הממשלתי בתוצר הגיע בספטמבר 1998 ל- 107 אחוזים, לעומת 106 אחוזים בסוף 1997. בשנים האחרונות הואטה מאוד מגמת הירידה במשקל החוב בתוצר, אשר נמשכה למעלה מעשור, מרמה של 155 אחוזי תוצר בתום 1987. העלייה במשקל החוב בתוצר ב- 1998 משקפת בעיקר את קצב הצמיחה הנמוך של התוצר מחד, ואת העלייה במשקל החוב החיצוני בתוצר – בעקבות הפיחות הריאלי שחל בשער החליפין של השקל – מאידך. במקביל, משקל החוב הפנימי בתוצר ירד ב- 1998 בנקודת אחוז, ל-79 אחוזים, ואילו משקל החוב החיצוני בתוצר עלה בשתי נקודות אחוז, ל- 28 אחוזים.
מהמחלקה המוניטרית נמסר עוד, כי עליית שער החליפין של השקל באוקטובר 1998, יחד עם עליות המחירים בספטמבר ובאוקטובר, עלולים להתבטא בעלייה נוספת במשקל החוב הממשלתי בתוצר בסוף השנה. יתר על כן, בלימת מגמת הירידה במשקל החוב הממשלתי בתוצר והשארותו ברמה הגבוהה מ-100 אחוזים, מותירה את המשק הישראלי בפיגור ניכר ביחס לרמה של 60 אחוזים, שנקבעה באמנת מאסטריכט כאחד התנאים להצטרפות לאיחוד האירופי המוניטרי.
שיעור תשלומי הריבית על החוב הכולל מתוך התוצר בתשעת החודשים הראשונים של השנה נותר ללא שינוי ביחס לשנת 1997 – 5.2 אחוזים. כזכור, שיעור זה מהווה מדד נוסף לנטל החוב הממשלתי על המשק.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית , כי משקלו של גיוס ההון הסחיר (ברוטו) בגיוס ההון הממשלתי הכולל עלה בתשעת החודשים הראשונים של 1998 ל- 53 אחוזים, לאחר שהוא ירד ב- 1997. זאת, כתוצאה מהעלייה בהיקפו הכספי של גיוס ההון הסחיר, ומיציבות בהיקף גיוס ההון הלא-סחיר.
במחלקה המוניטרית מסבירים, כי הגדלת הרכיב הסחיר בגיוס ההון המקומי ע"י הממשלה משפרת את תיפקוד שוק ההון כולו. עם זאת, לא ברור כי עלייה זו בגיוס ההון הסחיר תוכל להתמיד מאחר והעלייה שחלה בהתחייבות הממשלה להנפיק איגרות-חוב לא-סחירות לקרנות הפנסיה – על רקע צמצום הגירעון הממשלתי – תתרום להעלאת משקלו של הרכיב הלא-סחיר בחוב.
במחלקה המוניטרית מסבירים, כי הגדלת הרכיב הסחיר בגיוס ההון המקומי ע"י הממשלה משפרת את תיפקוד שוק ההון כולו. עם זאת, לא ברור כי עלייה זו בגיוס ההון הסחיר תוכל להתמיד מאחר והעלייה שחלה בהתחייבות הממשלה להנפיק איגרות-חוב לא-סחירות לקרנות הפנסיה – על רקע צמצום הגירעון הממשלתי – תתרום להעלאת משקלו של הרכיב הלא-סחיר בחוב.
בשלושת הרביעים הראשונים של 1998 – עם הירידה בסביבת האינפלציה – הגדילה הממשלה את החלק הלא-צמוד בגיוס ההון הממשלתי הכולל, מ-20 אחוזים ב-1997 ל-31 אחוזים השנה. באותה תקופה, עלה משקל גיוס ההון המקומי הצמוד לדולר, מ- 3 אחוזים ל-9 אחוזים. סך משקל הגיוס הצמוד למדד (סחיר ולא-סחיר) ירד ל- 36 אחוזים בתשעת החודשים הראשונים של השנה, לעומת 52 אחוזים אשתקד ו- 49 אחוז בממוצע בשנים 1994 ועד 1997.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי ירידת משקלו של הרכיב הצמוד למדד בגיוס ההון הממשלתי מצמצמת את מנגנוני ההצמדה במשק, ועקבית עם המדיניות החותרת להורדת האינפלציה. גיוס ההון בחו"ל היה בשלושת הרביעים הראשונים של השנה 25 אחוזים מסך הגיוס, בדומה לשנתיים הקודמות. עיקר הגיוס בחו"ל היה באג"ח סחירות (תוך ניצול שארית מכסת הגיוס במסגרת הערבויות) וכן במסגרת הבונדס.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי ירידת משקלו של הרכיב הצמוד למדד בגיוס ההון הממשלתי מצמצמת את מנגנוני ההצמדה במשק, ועקבית עם המדיניות החותרת להורדת האינפלציה. גיוס ההון בחו"ל היה בשלושת הרביעים הראשונים של השנה 25 אחוזים מסך הגיוס, בדומה לשנתיים הקודמות. עיקר הגיוס בחו"ל היה באג"ח סחירות (תוך ניצול שארית מכסת הגיוס במסגרת הערבויות) וכן במסגרת הבונדס.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי החוב הממשלתי בישראל הינו ארוך טווח, בדומה לעבר, למרות השינויים בהרכבו. הטווח הממוצע לפידיון של סך החוב הממשלתי – הפנימי והחיצוני – נע סביב 7 שנים, תוך מגמה איטית מאוד של ירידה בשנים האחרונות. בהקשר זה, ראוי לציין את המדיניות בה נקטה הממשלה על מנת להאריך את גילן של איגרות החוב הלא-צמודות. הטווח לפדיון של "השחר" – הנושאת ריבית קבועה – עלה מ- 3 ל- 5 שנים ושל ה"גילון" – הנושאת ריבית משתנה – עלה מ- 5 ל- 7 שנים.