החוב החיצוני לטווח קצר של המשק
ב- 1997 וברביע הראשון של 1998 התייצב החוב החיצוני נטו לטווח קצר של המשק ברמה של
כ- 8.5 מיליארדי דולרים - כפול מהרמה הממוצעת בשש השנים הראשונות של העשור.
בשנים האחרונות גדלו יתרות מט"ח בבנק ישראל והגיעו במארס 1998 לכ- 21 מיליארדי דולרים
- פי 3 מהרמה הממוצעת בשש השנים הראשונות של העשור.
מאז ראשית העשור הוכפל היחס שבין יתרות מט"ח לסך החוב החיצוני של הממשלה, מ- 38%
בסוף 1990, לכ- 78% בסוף מארס 1998.
מהפיקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר, כי בתום הרביע הראשון של 1998 הסתכם החוב החיצוני
נטו לטווח קצר של המשק (החוב לפרעון עד שנה בניכוי הנכסים הפיננסיים במט"ח לטווח קצר של
המשק - שאינם חלק מיתרות המט"ח), בכ- 8.5 מיליארד דולר, לעומת כ- 4.3 מיליארד בממוצע,
בשנים 1990 עד 1996 . עיקר הגידול של חוב זה נובע מעלייה בחוב החיצוני הקצר של המגזר
הפרטי, המהווה כ- 80% מהחוב החיצוני לטווח קצר של המשק.
עוד נמסר מהפיקוח על מט"ח, כי מראשית העשור לא חל שינוי מהותי במשקל החוב לטווח קצר
בסך החוב החיצוני של המשק. במגזר הפרטי נע המשקל של החוב לטווח קצר בסך החוב החיצוני
שלו בין 60% ל- 70% , ואילו במגזר הציבורי, נע משקל זה בין 6% ל- 8%. בעשור האחרון גדל
חלקו הסחיר של החוב החיצוני הממשלתי. זאת, בעיקר עקב המרת החוב לממשלת ארה"ב לחוב
סחיר, אך גם עקב גיוס הלוואות ע"י הממשלה בשוקי ההון בעולם, לאור הסיום הצפוי של
הערבויות של ממשלת ארה"ב. בפיקוח על מט"ח מציינים, כי הגדלת חלקו הסחיר של החוב
הממשלתי החיצוני מגדיל את תשומת הלב שמקדישים משקיעים זרים למעקב אחר המשק
הישראלי ואחר ניהול המדיניות הכלכלית.
בפיקוח על מט"ח מבהירים עוד, כי על פי ההסדרים הקיימים, הממשלה אינה צריכה להידרש
לשוק מטבע חוץ כדי לפעול במט"ח. הממשלה מפקידה את מטבע החוץ שהיא מגייסת מחו"ל
בבנק ישראל (וכך מגדילה את יתרות מט"ח) ורוכשת ממנו מטבע חוץ לצורך ביצוע תשלומיה
לחו"ל (ובכך מקטינה את יתרות מט"ח). בניגוד לממשלה, המגזר הפרטי רוכש ומוכר מטבע חוץ
רק באמצעות שוק מטבע חוץ. לכן, כאשר בנק ישראל אינו פועל בשוק זה, השינוי ביתרות מט"ח
נובע בעיקר מפעילות הממשלה ומהרווחים על היתרות.
על רקע זה ראוי לציין, כי מראשית העשור הוכפל היחס שבין יתרות מט"ח בבנק ישראל לבין סך
החוב החיצוני של הממשלה (לזמן קצר וארוך), מ- 38% ב- 1990 , ל- 78% בתום הרביע הראשון של
1998 . עלייה זו משקפת גידול בכמות הנכסים העומדים לרשות הממשלה, בכדי לעמוד
בהתחייבויותיה, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. זאת, בשל הגידול המשמעותי שחל ביתרות
מט"ח בבנק ישראל, מכ- 7 מיליארד דולר בסוף 1994, לכ- 21 מיליארד במארס 1998.