דברי פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, בפורום המשקיעים המוסדיים: "השוק הפיננסי – אתגרים ורפורמות"

פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, נשא היום דברים ב"פודיום – פורום המשקיעים המוסדיים של ישראל" של העיתון "גלובס". להלן עיקרי דבריו, והמצגת בה השתמש מצורפת.

המצגת

פרופ' נתן זוסמן, מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל, נשא היום דברים ב"פודיום – פורום המשקיעים המוסדיים של ישראל" של העיתון "גלובס". להלן עיקרי דבריו.

אציג בדבריי  את  התפיסה של בנק ישראל לגבי השוק הפיננסי לנוכח האתגרים שעומדים בפניו והרפורמות המתוכננות, תוך התייחסות לתנאים הנדרשים להגברת התחרות, ניתוח של מאפייני המערכת הבנקאית והמערכת המוסדית, והשוואה בינלאומית של מאפייני המערכת הבנקאית בארץ ובעולם.

בשוק הפיננסי מתקיימים מאפיינים שמונעים, לפחות בנקודת המוצא ובהינתן הטכנולוגיות והשחקנים הקיימים, להגיע לכדי תחרות משוכללת. כדי שתתקיים תחרות משוכללת צריכים להתקיים מספר תנאים בסיסיים: מידע מלא, היעדר השפעות חיצוניות, היעדר "בעיות סוכנות", ומספר רב של שחקנים (שקף 2). אנתח את מאפייני המערכת הפיננסית לגבי כל אחד מהתנאים האלו:

· מידע מלא (שקף 3):

ללקוחות שנוטלים אשראי יש יותר מידע לגבי יכולת ההחזר שלהם מאשר לגוף שמלווה להם. לכן, המלווים דורשים פרמיית סיכון בשל בעיית האינפורמציה. ישנם למעשה שני סוגים של מידע שניתן לקבל לגבי הלווים: "מידע קשה",  שמורכב מפרמטרים מדידים, כגון המשכורת של הלווה, השגתו איננה מותנית בקשר מתמשך עם הלקוח, וניתן להשיג אותו למשל ממקורות סטטיסטיים שונים. לעומת זאת, "מידע רך", שמבוסס על היכרות עם תכונות אופי לא מדידות של הלווה – יושר, אמינות, וכו',  משיגים בדרך כלל בהתבסס על היכרות מתמשכת עם הלקוח. לבנקים יש יתרון מובנה בהשגת אינפורמציה על הלווים, ובפרט בהשגת "מידע רך", היות והם מצויים בקשר מתמשך עם הלקוח.

בתחום המידע יש מספר רפורמות על הפרק (שקף 4), כגון תעודת הזהות הבנקאית (שלקוחות הבנקים יקבלו אותה לראשונה בחודש פברואר הקרוב), ומאגר נתוני האשראי שיוקם בבנק ישראל. רפורמות אלו יתנו מענה לסוגיית "המידע הקשה",  אבל לא ל"מידע הרך". פתרון נוסף לבעיית המידע יכול להינתן באמצעות פיזור הסיכונים בצורה מאוד רחבה.  כאשר יש מספר רב מאוד של מלווים ולווים, קל יותר לפזר את הסיכונים ובכך לתת מענה חלקי לבעיית המידע. אנו עדים לכניסתן של פלטפורמות נוספות לשוק האשראי, כגון הP2P, אשר יביאו לפיזור של תיק האשראי. עם זאת,  גם לאחר הרפורמות המאוד חשובות שנעשות בתחום, עדיין יהיה יתרון מסוים לגופים שיש להם נגישות ל"מידע רך", ולגופים הגדולים שנהנים מיתרון לגודל, ולכן הרפורמות והשינויים האלו לא צפויים להביא לתחרות משוכללת כפי שקיימת בענפים אחרים.

· השפעות חיצוניות (שקף 5):

אשראי ונזילות הם מערכת כלי הדם של הכלכלה, ופגיעה בהם משפיעה על המערכת הכלכלית כולה. כמו כן, תופעת העדר יכולה להביא לכך שכשל של חברה פיננסית יביא לכשל רחב, שיהיו לו השלכות רחבות מאוד על המשק – כידוע, מזה 8 שנים העולם מנסה להתאושש ממשבר פיננסי בעל השלכות מאוד עמוקות וארוכות טווח. המשבר הזה לא היה מתפתח כפי שקרה אם החברה שפשטה רגל הייתה חברה ריאלית, ולא בנק ההשקעות ליהמן בראדרס, חברה פיננסית שלקריסתה היה אפקט מידי על המערכת הפיננסית ברחבי העולם.

· בעיות סוכנות (שקף 6):

הגופים הפיננסיים משקיעים כסף עבור אחרים, והאינטרס של מנהל התיק אינו בהכרח זהה לאינטרס של בעל הנכס. בעיה זו קרויה בכלכלה "בעיית הסוכנות". בפרט, אנו יודעים  שישנה בעיה במבנה התמריצים של המנהלים, המעודדת אותם לקחת יותר סיכונים לעומת רמת הסיכון שהלקוחות שלהם היו רוצים, וזאת בפרט בשוק שיש בו לחץ תחרותי אינטנסיבי.

הפתרון הקלאסי לבעיית הסוכנות הוא הפיקוח (שקף 7). אולם, כל רגולציה ופיקוח כרוכים בעלויות, לא רק מבחינת הגוף המפקח אלא גם מבחינת הגוף המפוקח. עלות זו מהווה חסם כניסה בפני שחקנים נוספים, בעיקר שחקנים קטנים. דוגמה טובה לעלות כזו הנה דרישת ההון. הפתרון שבנק ישראל מקדם בהקשר זה הנו פיקוח מותאם סיכון, כלומר, רגולציה שתאפשר לשחקנים קטנים וחדשים ליהנות מדרישות פיקוח מופחתות, התואמות את רמת הסיכון של הפעילות שלהם והיקפה. עם זאת, עדיין יהיה פיקוח, ותהיה לו עלות, שיהווה חסם הכרחי בפני התחרות המשוכללת.

· מספר השחקנים (שקף 8):

פעילות פיננסית מתאפיינת ביתרונות לגודל. למשל, ככל שהתיק יותר גדול קל יותר לפזר את הסיכונים, מה שנותן יתרון לגופים הגדולים. הזכרנו גם את עלות הרגולציה. אלו מקשים על כניסת שחקנים חדשים, ומשום כך, מספר השחקנים בשוק לא יהיה מאוד גדול כמו בשווקים אחרים.  יש לכך מספר פתרונות (שקף 9) – הזכרתי למשל את הפיקוח מותאם הסיכון, אשר יקטין את עלות הרגולציה על גופים קטנים. אלמנט נוסף הוא יצירת גישה למידע ציבורי – למשל, מאגר נתוני האשראי שיוקם בבנק ישראל יקל על הגופים הקטנים לצבור מידע שכיום מצוי רק בידי הגופים הגדולים. רפורמת האיגוח שבנק ישראל מוביל גם היא תסייע בהקשר זה, משום שהיא תאפשר גם לגופים קטנים לפזר את הסיכון של תיק האשראי שלהם. דוגמא נוספת היא מתן חלק מהשירותים לגופים הפיננסיים באופן ציבורי. למשל, בנק ישראל מספק ומפקח על שירותי סליקה, ובכך יוכל לאפשר לגופים הקטנים להסתייע בשירותים אלו. וכידוע, עומדת גם על הפרק הפרדה של חברות כרטיסי אשראי מהבנקים, כלומר, נטילת חלק מהפעילות מגופים גדולים והגדלת מספר השחקנים.

יש, אם כן, הרבה רפורמות על הפרק, והן ישפיעו לטובה על רמת התחרות בענף. ואולם, צריך לזכור שבשל המגבלות שתיארתי, המערכת הפיננסית לא תוכל להגיע למצב של תחרות משוכללת. כמו כן, צריך להיזהר ממצב בו הרפורמות יביאו למה שאנו מכנים "unintended consequence", או מכך שהניסיונות שלנו להגדיל את התחרות יביאו בסופו של דבר דווקא לפגיעה בתחרות.

כשבאים לטפל במערכת הבנקאית, צריך לזכור שנקודת המוצא היא שהמערכת הבנקאית בישראל ממילא קטנה ביחס לעולם. נכסי המערכת הבנקאית בישראל הם בהיקף של  125% מהתוצר, נמוך משמעותית ממרבית מדינות OECD. (שקף 11), ומשקלה דומה לאלו של מערכות הבנקאות במדינות הפחות מפותחות באירופה. היות, וכאמור, למערכת הבנקאית יש יתרונות במתן אשראי ובפעילויות נוספות, להקטנתה עוד יותר עשויות להיות השלכות על היעילות המשקית.

ההשוואה הבינלאומית מראה גם שמערכת הבנקאית בישראל אינה מאוד ממונפת (שקף 12), וגם הרווחיות שלה אינה גבוהה (שקף 13) בהשוואה למדינות הOECD, אם כי היא גבוהה באופן בולט בעיקר במגזר העסקים הקטנים (שקף 14). תרומת המערכת הפיננסית בישראל לתוצר דומה לממוצע ה-OECD (שקף 15), וכידוע, המערכת הבנקאית ריכוזית יחסית (שקף 16) – דבר זה נובע במובן מסוים מהיתרונות לגודל, ומכך שכפי  שהראיתי, הענף בכללותו אינו מאוד גדול, ולכן יש בו מקום ליחסית מעט שחקנים.

לעומת המערכת הבנקאית, שעוד לפני הרפורמות המתוכננות היקף נכסיה ביחס לתוצר אינו גדל בשנים האחרונות (שקף 22), נכסי הגופים המוסדיים נמצאים במגמת עלייה מתמדת כתוצאה מרפורמות משמעותיות שנעשו בשנים קודמות בחיסכון הפנסיוני (שקף 18). גם המערכת המוסדית מתאפיינת בריכוזיות (שקף 19), שבולטת במיוחד במגזר קרנות הפנסיה החדשות – שם הריכוזיות לא שונה בהרבה מבמערכת הבנקאות, והתחרות אינה גבוהה, ומהסיבות שמניתי קודם, גם לא ניתן לצפות שנגיע למצב של תחרות משוכללת.

חלק מהרפורמות המוצעות יוצאות מתוך הנחה שיש מחסור באשראי בכלכלה הישראלית, והמציעים אותן מבקשים להגדיל את היקפי האשראי. ואולם, לאורך זמן, אפשר לראות שסך החוב של משקי הבית והמגזר העסקי הוא מעט למעלה מ-100% מהתוצר (שקף 23), ומחקרים רבים שנעשו בעולם הצביעו על כך שזו בערך רמת המינוף האופטימלית, היות ורמות מינוף גבוהות מכך עשויות לסכן את היציבות, ויש בהן יחסית מעט תועלת לצמיחה הכלכלית. ניתן, וחשוב, להגדיל את התחרות ולהוריד את העלויות, אבל בסך הכול, אין מקום לחתור להרחיב את היקף המינוף במשק הישראלי.

 

לסיכום – השוק הפיננסי הוא שוק מורכב, וחייבים להיות בו פיקוח והסדרה. רפורמות זהירות ומושכלות, ובבנק ישראל אנו שמים דגש על הצורך לבצע את הרפורמות בזהירות, יוכלו להגדיל את היעילות בשוק הפיננסי, בכך שיסייעו לפתור את בעיית האינפורמציה, הפיקוח יהיה מותאם לסיכון, ויכנסו מכשירים חדשים, כגון איגוח ושחקני P2P. ניתן יהיה להגדיל את התחרות, אבל ככל הנראה, מאפייני המערכת הפיננסית מונעים השגה של תחרות משוכללת, כפי שקיימת בענפים אחרים. מכיוון שהשוק מאופיין במספר קטן של שחקנים, רצוי לשמור על איזון תחרותי בין הבנקים לבין המערכת המוסדית, על ידי עידוד תחרות בין הבנקים, ולא רק על ידי העברת פעילות לשוק המוסדי.