משרד האוצר הציג לממשלה את הדיווח לגבי העמידה במגבלות הפיסקליות לשנת 2018.
ניתוח תמונת המצב לתקציב 2018 חשוב, ומצביע על כך שהגרעון יהיה קרוב לתקרה שנקבעה-רמה שהיא מעל לרמה המייצבת את יחס החוב בתוצר. כפי שציין בנק ישראל בעת ההחלטה על התקציב הדו שנתי לשנים 2018-2017, תמונת המצב מצביעה על החשיבות שבהשארת רזרבה בהיקף משמעותי כאשר מכינים תקציב הרבה זמן מראש, וישנם צרכים ותכניות שלא נחזו או תוכננו בעת הכנת התקציב. כבר כעת ברור שהתחייבויות הממשלה לשנת 2018 יעשו שימוש במלוא הרזרבה שנשמרה. תמונת המצב מראה גם שעל פי התחזית המעודכנת של ההכנסות, צפוי הגירעון ב-2018 להיות בקרבת התקרה שנקבעה בחוק בהנחה של ביצוע מלא של ההוצאות. צריך לקחת בחשבון את הצורך בהשארת רזרבה בהיקף משמעותי במידה ויוחלט לגבש תקציב ל-2019, כבר בתקופה הקרובה.
אגף התקציבים הציג גם את עדכון תכנית התקציב הרב-שנתית לשנים 2019-2021.
התחזיות המקרו כלכליות המעודכנות של משרד האוצר דומות לאלה של בנק ישראל ומקובלות עלינו. אני רואה חשיבות גדולה בעצם השימוש בנומרטור ועל בסיסו בהכנת תכנית תלת-שנתית המאפשרת לתכנן מראש את פעילות הממשלה ולהתכונן להתפתחויות העתידיות.
התמונה העולה מהניתוח שהציג אגף התקציבים, היא שכבר היום, בהינתן התחייבויותיה של הממשלה והתחזיות העדכניות של ההכנסות, יידרשו התאמות הן בצד ההוצאות והן בצד ההכנסות כדי לעמוד במגבלות הפיסקליות שנקבעו בחוק לשנים הבאות. סדר הגודל של הצעדים הנדרשים הוא כ-10 מיליארד ₪ ב-2019, וזאת כדי לעמוד ביעד הגירעון של 2.5 אחוזי תוצר—שיעור גירעון העקבי בקירוב עם ייצוב המשקל של החוב הציבורי בתוצר. צעדים נוספים ידרשו גם בשנים שלאחר מכן. התאמות אלו אינן כוללות את ההוצאות שיהיו, אם התכניות שהופעלו במסגרת נטו משפחה יוארכו גם לשנים הבאות, את ההגדלה של קצבאות הנכים, וירידה בתקבולי המיסים בגין דיבידנדים, בשל הקדמתם ל-2017.
בהינתן תמונת התקציב, ברור שהפחתת מיסים בעת הזו, שתגרע מהיקף המיסים בשנים הבאות אינה עקבית עם עמידה ביעדים הפיסקליים בשנים הבאות. זאת ועוד, כבר היום, הגירעון מנוכה המחזור גבוה בהשוואה למדינות ה-OECD, והוא צפוי להיות גבוה יותר ב-2018. המשמעות היא, שבמידה ויופחתו המיסים יהיה צריך, בהסתברות גבוהה, להעלותם כבר ב-2019. תנודתיות כזו בשיעורי המס אינה רצויה מבחינת המגזר העסקי, ואינה יכולה לסייע בהשגת יעדים ארוכי טווח שהפחתת מיסים יכולה להשיג (למשל, עידוד התמריץ לעבודה).
חשוב לציין שאין סיבה להניח מראש ששוב יהיו הפתעות לטובה בעלות אופי חד פעמי בתקבולי המיסים. אף על פי שבארבע השנים האחרונות ההכנסות היו גבוהות מן התחזית, הרי שאין צורך ללכת רחוק מדי בהיסטוריה כדי להיזכר בשנים שבהן חלה ירידה משמעותית בהכנסות, על רקע התפתחויות בכלכלה העולמית שהם אקסוגניות לחלוטין ואינן בשליטת קובעי המדיניות בישראל.
בנוסף, בעת הזו הפחתת מיסים תהיה פרו מחזורית, כלומר תרומתה להרחבת הפעילות תהיה קטנה, שכן המשק מצוי בתעסוקה מלאה. הפרו-מחזוריות תחריף אם בעקבות הפחתת המס היום, יעלה צורך בהעלאת מיסים אם וכאשר תחול האטה בפעילות.
זאת ועוד, הפחתת מיסים צפויה לחייב את הממשלה לצמצם עוד את ההוצאות ביחס לתוואי המותר בתקציבים לשנים 2019 עד 2021, כאשר כבר היום משקל ההוצאה האזרחית בתוצר נמוך מאוד בהשוואה בינלאומית, ומקשה על הממשלה לתת מענה לאתגרים ארוכי הטווח שישפיעו על פוטנציאל הצמיחה של המשק בטווח הארוך.
אם הממשלה רוצה לבצע את כל הרעיונות החשובים שהוזכרו לאחרונה:
1. יישום המלצות ועדת הפריון ותמיכה בצמיחה בת-קיימא
2. הרחבת מענק העבודה
3. הרחבת הצהרונים
4. העלאת קצבאות נכים
5. שיפורים בתחום הסיעוד
נדרשת חשיבה מהיכן ניתן להביא את המקורות.
אזכיר כי חריגה מתוואי הגירעון שנקבע בחוק לא תאפשר המשך ירידה מתונה של משקל החוב בתוצר—מסלול המבטיח המשך ירידה של נטל תשלומי הריבית ובכך תורם לפינוי מקורות בצד ההוצאות. לכן, נדרשות החלטות על הגדלת ההכנסות, או ויתור על התכניות האלה. לאור נטל המס הנמוך אצלנו ורמת ההוצאות האזרחיות והכוללת הנמוכה, קשה לראות כיצד מפנים משאבים משמעותיים על ידי הפחתת ההוצאות.