למצגת
נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, נשאה היום דברים בוועידת התעשייה באילת. המצגת אותה הציגה מצורפת.
נתבקשתי בפתח דברי לשתף אתכם בתשובה לשאלה "מהי התעשייה בשבילי?".
ובכן, אני מרבה לבקר במפעלי תעשייה בכל הארץ. בכל ביקור אני נפעמת מהיצירה, מהיצירתיות, מהיוזמה ומהחדשנות, ומהיכולת להמשיך לפעול גם בתקופות של טילים ואזעקות; התעשייה מבחינתי היא קודם כל מקור חשוב לתעסוקה ולצמיחת המשק. התעשייה פועלת בעולם משתנה, וכדי להמשיך להצליח, צריכה להסתגל לשינויים בתחומים שונים: בסביבה של התחרות הגלובלית, בסביבה הפיננסית, בסביבה הרגולטורית, וגם להתאים את עצמה לשינויים בשיח הציבורי, שבשנים האחרונות נותן דגש גדול יותר על תחומי הכלכלה, הצרכנות, יוקר המחיה, ועוד. חשוב לי להדגיש שכדי שהתעשייה תצליח, היא חייבת להרוויח, שכן אף אחד לא מקים מפעל לשם שמיים, ובטח שלא מקיים אותו לאורך זמן. כדי שהתעשייה תצליח, עליה להיות תחרותית ועל עובדיה לקבל פירות ראויים מההצלחה. ההצלחה של התעשייה הישראלית היא ההצלחה של כלכלת ישראל, וההצלחה של כולנו.
בדברי ארצה לעמוד על האתגרים הניצבים בפני התעשייה בטווח הקצר בסביבה עולמית מאתגרת, ולתאר כיצד המדיניות של בנק ישראל פועלת כדי לעודד את הצמיחה בעת הזו; גם בטווח הארוך יותר ניצבים אתגרים משמעותיים, וביניהם הצורך לפעול להעלאת הפריון, כך שהתעשייה תוכל להתחרות בעולם הגלובלי. בדבריי אתייחס גם למדיניות הנדרשת כדי להתמודד עם אתגרים אלו.
אתגרי הטווח הקצר, ומדיניות בנק ישראל לעידוד הצמיחה
בשנים האחרונות הצמיחה במשק הישראלי נמצאת בהאטה (שקף 5), במקביל להאטה בצמיחה בעולם, הן במדינות המפותחות והן במתפתחות. הירידה בתוצר ברבעון השלישי נובעת כמובן גם ממבצע צוק איתן, ואפשר לצפות לכך שכבר בנתוני הרבעון האחרון של השנה נראה חזרה לקצבי הצמיחה שאפיינו את המשק בשנים האחרונות, של מעט פחות מ-3 אחוזים. הגורם העיקרי לצמיחה המתונה הוא הביקוש העולמי המתון, המשתקף בקיפאון בסחר העולמי בסחורות - שביצועי היצוא הישראלי בסחורות אף נמוכים ממנו בשנתיים האחרונות; ועלייה מתונה בסחר העולמי בשירותים, שיצוא השירותים הישראלי גדל מהר ממנו (שקף 6).
ההאטה הגלובלית, בשילוב עם גורמי היצע עולמיים, משתקפים בירידה במחירי הסחורות העולמיות, ובפרט הנפט, שיחד עם האטה בביקושים משתקפים בירידה חדה באינפלציה אצלנו (שקף 7). זו הושפעה עד לאחרונה גם מהייסוף המתמשך בשקל (שקף 8), ששחק את כושר התחרות של התעשייה הישראלית.
על רקע זה פעל בנק ישראל הן על ידי הפחתה מתמשכת של הריבית עד לרמה הנמוכה של 0.25%, והן באמצעות התערבות בשוק המט"ח, בין היתר כדי לקזז את השפעת הפקת הגז על שער החליפין (שקף 9). מדיניות זו, לצד התחזקות הדולר בעולם, הניבה מאז שתי הפחתות הריבית האחרונות תפנית בשער החליפין, והוא פוחת מאז ב-6.5% במונחי השער האפקטיבי, וב-12% מול הדולר (שקף 10). שער החליפין הנוכחי בוודאי יקל על התעשייה הישראלית להתחרות בסביבה הגלובלית המאתגרת.
אתגרי הטווח הארוך –פערי הפריון והתוצר לנפש למול המדינות המפותחות.
התוצר לנפש בישראל מהווה כ-60% מהתוצר לנפש בארה"ב וכ-87% אחוזים מהממוצע במדיניות ה- OECD(שקף 12). הפער הצטמצם מעט מאז מהמשבר העולמי, מאחר ואנחנו צלחנו אותו בהצלחה יחסית, אבל לאורך זמן הוא נותר בעינו. כאשר בוחנים את מקור הפער, אפשר לראות כי הוא אינו נובע משיעורי התעסוקה. שיעורי התעסוקה בישראל עלו בהתמדה, בעוד שבמרבית המדינות המפותחות, ובכלל זה בארה"ב הם ירדו, בעיקר לאחר המשבר. נכון להיום, שעורי התעסוקה בישראל גבוהים מאשר אלו שבארה"ב ובממוצע של המדינות המפותחות (שקף 13).
לעומת זאת, הפריון בישראל, הנמדד כתוצר לשעת עבודה, אינו סוגר את הפער ביחס לזה של מדינות ה-OECD, והפער אף התרחב ביחס לארצות הברית (שקף 14). בחינה ענפית של הפער מצביעה על כך שתעשיות וענפים מוטי יצוא, החשופים לתחרות הבינלאומית, נוטים להיות בעלי פריון גבוה לעומת מקביליהם במדיניות אחרות, בעוד שענפים המייצרים בעיקר לשוק המקומי (הן בתעשייה והן בענפים אחרים) הם ברמת פריון נמוכה בהשוואה לאותם ענפים במדינות מפותחות אחרות (שקף 15). התמקדות בענפי התעשייה מצביעה על כך שבאלו הפריון עלה מהר יחסית—באופן המשקף, על פני זמן, את העלייה במשקל הענפים בעלי הפריון הגבוה שהם עתירי הון אנושי והון פיסי, וירידה בחלקה של התעשייה המסורתית (שקף 16). על רקע זה, לא היה גידול בתעסוקה בתעשייה לאורך זמן (שקף 17).
מהם הגורמים לפריון הנמוך יחסית של המגזר העסקי בישראל?
הגורם הראשון הוא מלאי הון נמוך לעובד, המשקף שיעור השקעה נמוך בתוצר בהשוואה למדינות המפותחות (שקף 19). גם כאן, יש כמובן פער בין ענפים שונים, כאשר באלו עתירי הטכנולוגיה ההשקעה גדלה מהר יחסית, ואיתה גם מלאי ההון והפריון, בעוד שבענפים אחרים, כמו החקלאות, המסחר והשירותים, וגם ענפי התעשייה המסורתית בעלי רמות טכנולוגיה נמוכות יותר, שעיקר תפוקתם מיועדת לשוק המקומי, ההשקעה נמוכה יחסית, והדבר משתקף בעלייה נמוכה בפריון העבודה (שקף 20).
הפריון מושפע כמובן גם ממידת החדשנות, הנשענת על מחקר ופיתוח. ההוצאה הלאומית על מחקר ופיתוח בישראל גבוהה לעומת מדינות אחרות (שקף 21), והדבר משקף בין היתר את המשקל הגבוה יחסית של הענפים עתירי הטכנולוגיה, שהם כמובן גם עתירי מחקר ופיתוח. עם זאת, על פני זמן ירד חלקה של הממשלה בהשקעה במו"פ, והוא נמוך יחסית למדינות האחרות (שקף 22).
מטבע הדברים ישנם הבדלים גדולים בין ענפים שונים בהוצאה על מחקר ופיתוח. ואולם, ניתן לראות כי גם בהשוואה בינלאומית הפערים בהוצאה לחדשנות בין תתי הענפים בתעשייה בישראל גדולים במיוחד (שקף 23): בעוד שענף התקשורת וענף הציוד הרפואי משקיע במו"פ הרבה יותר ממקביליו ב-OECD, (וראינו גם שבהשוואה בינלאומית שהפריון שלו גבוה), ענפי הפלסטיקה והמזון משקיעים הרבה פחות גם בהשוואה בינלאומית.
לצד השקעה נמוכה בהון פיסי ובמחקר ופיתוח בולטת גם ההשקעה נמוכה בהכשרה מקצועית, ובמידה מסויימת גם בחינוך טכנולוגי (שקף 24, 25). להכשרה מקצועית אפקטיבית וממוקדת ישנה חשיבות רבה ביכולת להעמיד לרשות התעשייה את ההון האנושי הדרוש לה, ומתנהל כעת דיון ציבורי ער לגבי האופן בו ראוי לבצע את ההכשרה הזו.
גורם נוסף הפוגע בפריון של המגזר העסקי הוא הסביבה העסקית, כפי שהיא משתקפת במדד הDoing Business- של הבנק העולמי (שקף 26). עפ"י מדד זה, ירדנו בדירוג בעוד שני מקומות בשנה האחרונה, כך שמשנת 2007 ישראל התדרדרה מהמקום ה-26 למקום ה-40 בסביבה העסקית. הירידה במדרג לא בהכרח משקפת הרעה אבסולוטית, אבל בוודאי משקפת את העובדה שמדינות אחרות התקדמו בשיפור הסביבה העסקית שלהן, בעוד אנחנו נותרנו מאחור. בעולם תחרותי, מה שקובע הוא כמובן מיקומנו היחסי.
ברור שגם השכר, שבסביבה תחרותית הוא מתואם בטווח הארוך עם פריון העבודה, יכול לעלות לאורך זמן רק אם נשכיל לעשות את מה שנידרש כדי להאיץ את עליית הפריון, ולהרחיב אותה לכל ענפי המשק.
המדיניות הנדרשת כדי להתמודד עם אתגרי הטווח הארוך
לאור החולשות שעליהן דיברתי, העומדות מאחורי העובדה שפריון העבודה אצלנו עולה באיטיות, ורמתו נמצאת עדיין בפער ניכר מחזית המדינות המפותחות, ברור מהם הכיוונים בהם יש לפעול על מנת להאיץ ולהרחיב את עליית הפריון (שקף 27):
- ראוי לתמרץ ולתמוך באימוץ טכנולוגיות מתקדמות ושיפורים טכנולוגיים, בפרט בענפים המתאפיינים בעוצמה טכנולוגית נמוכה, אם בענף התעשייה, ואם בענפי השירותים;
- על רקע הירידה המתמשכת בחלקו של תקציב המדען הראשי בתקציב ובתמ"ג, ולנוכח התשואה הגבוהה למשק על תמיכה כזו, ראוי להסיט תקציבים לפעילות זו, תוך התייחסות גם לענפי התעשייה המעורבת והמסורתית;
- יש להרחיב, לשפר, ולייעל את מערכי ההכשרה המקצועית, בדגש על מסגרות על תיכוניות;
- ראוי להרחיב את הלימודים הטכנולוגיים–מדעיים בבתי הספר התיכוניים; וכן לתמוך בלימודים על-תיכוניים טכנולוגיים ובכללם אלו במכללות הטכנולוגיות;
- לא לוותר על השגת השיפור הנדרש בסביבה העסקית, תוך התמקדות בנקודות החולשה העיקריות, בכל הקשור לביורוקרטיה בתחום הבינוי והנדל"ן, בסביבה המשפטית, ועוד.
- וכמובן לקדם רפורמות בתשתיות, בכלל זה במשק החשמל ובנמלים, וכן חיבור התעשייה לתשתית הגז.
יישום מדיניות לשיפור הפריון של התעשייה בישראל היא המפתח לכך שהתעשייה תמשיך להיות חזקה, ולספק תעסוקה איכותית לכל חלקי האוכלוסייה ובכל חלקי הארץ.