| נגיד בנק ישראל התייחס היום למספר טענות שעלו בדיון בוועדת הכספים לגבי התיקון לחוק הבנקאות ("תיקון מראני"). הנגיד אמר את הדברים, בין השאר, בתגובה לדבריהם של מר שלמה אליהו ומר חיים רמון בוועדה. להלן תמצית מדבריו: |
| אחד מאנשי העסקים הראשוניים שפגשתי בישראל היה שלמה אליהו, ויש לי הרבה הערכה לסיפור חייו ולהישגיו מר אליהו. אבל הדיון שאנו עוסקים בו היום איננו "חוק אליהו" – מדובר על חוק לבנק ללא גרעין שליטה. ייתכן מאוד שיהיו בישראל מספר בנקים ללא גרעין שליטה – בין אם בקרוב ובין אם בעתיד הרחוק. |
| עלו בדיון טענות לפיהן הצעת החוק מהווה הלאמה של הבנקים. אבל זוהי איננה הלאמה – גם לאחר התיקון הבנק לא יהיה שייך למדינה אלא לבעלי המניות, שהם אלו שמקבלים את הרווחים. יש להפסיק את הדיון על "הלאמה" לכאורה – זה לא נכון ולא מדויק. |
| המטרה הראשונה של התיקון היא שהבנק יהיה מנוהל לפי מה שהחוק קובע לחברה ציבורית – לטובת בעלי המניות, ובאופן פרקטי, למרות שהחוק לא מדבר על כך, גם לטובת הלקוחות. היום יש בעל שליטה, יש לו זכויות מסוימות לגבי מינוי דירקטורים, ויש לנו דרך להפריד בין האינטרסים הפרטיים של בעלי השליטה לבין האינטרסים של הציבור ושל בעלי המניות האחרים בבנק. כבר היום אנו רואים בעיות של ריכוזיות, של פירמידות, ויש לבעלי מניות גדולים אפשרות להשתמש בשליטה לטובתם ולא לטובת בעלי המניות האחרים. |
| לגבי הטיעון של מר רמון, שאמר כאן – "אם משהו לא שבור לא צריך לתקן אותו" – הרי שאנו לא יודעים אם היום זה שבור או לא. עוד לא פעלנו לפי התיקון הקיים היום לחוק הבנקאות (תיקון מראני). משרד המשפטים והאוצר בדקו את החוק, והגיעו למסקנה שיש צורך לשנות אותו, כדי לוודא שהדירקטורים יפעלו לטובת כל בעלי המניות ולא רק לטובתם של אלו שיש להם 10% או 20% מהמניות. זה מה שהתיקון הזה עושה, ולכן מבקשים היום לשנות את החוק. |
| כולנו יודעים שבנק לאומי הוא זה שעומד כרגע על הפרק. ערך המאזן של בנק לאומי הוא 350 מיליארד ₪ - בערך 40% מהתמ"ג של מדינת ישראל. ערך השוק הוא 17 מיליארד ₪ - בערך 2.5% מהתמ"ג. מי שקונה שליטה בבנק יוכל לקנות, באחוזים בודדים של התמ"ג, שליטה בנכס ששוויו 40% מהתמ"ג. עלתה כאן טענה כאילו למדינה אין בבנק אינטרס, היות היא לא משקיעה מכספה. יש לזכור שמה שעומד מאחורי הבנקים בישראל הוא האמון של הציבור, שהמדינה לא תאפשר לעולם מצב בו הבנקים לא ישלמו לבעלי הפיקדונות את כספם. אבל המדינה הרי תצטרך לפתור את הבעיה של בעלי הפיקדונות במידה והבנק ייכנס למשבר, ולכך תהיה עלות עצומה שתיפול בסופו של דבר על הציבור כולו. אם כך, יש למדינה אינטרס גדול בניהול הבנקים, ולכן אני מנסים לשמור, גם באמצעות תיקון זה, על היציבות של המערכת הבנקאית. כשמערכת בנקאית נכנסת לכשל, בכל משק, המשק נכנס לבעיה רצינית, ואם לא חשבו כך כשחוקקו את התיקון לחוק ב-2004, הרי שהיום אנו יודעים זאת בוודאות רבה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי. חובה עלינו להיות בטוחים שהמערכת שבה בוחרים את הדירקטורים, היא כזו שתוודא שהדירקטורים שייבחרו יהיו כאלו שיפעלו לטובת בעלי המניות כולם. כל המגבלות שהצעת החוק הזו מציעה, מטרתם היא לוודא שהדירקטורים ייבחרו באופן כזה, משום שכשזה לא קורה, העלות נופלת בסופו של דבר על הציבור כולו ולא רק על בעלי המניות. |
|