נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, נשא דברים אמש באירוע השנתי של עמותת "גבהים", עמותה המסייעת לעולים חדשים בעלי כישורים גבוהים למצות את יכולותיהם המקצועיות בישראל. להלן עיקרי דבריו באירוע.
ברצוני להודות לכל אלו שהיו מעורבים בהקמת עמותת גבהים על העבודה המאוד חשובה שהם עושים. אין ספק שגם המדינה וגם אותם עולים שמתנדבי גבהים מסייעים להם יוצאים נשכרים מפעילות העמותה. ההתמקדות בתחום ש"גבהים" עוסקת בו חשובה מאוד, משום שמדינת ישראל זקוקה לשכבה של אנשים בעלי הכישורים והרקע שמאפיינים את העולים ש"גבהים" מסייעת להם. מדינת ישראל חייבת חוב לא קטן לעלייה מברה"מ לשעבר, אשר חלק גדול מעוליה היו בעלי רקע אקדמי, והביאו לכך שישראל הנה כיום אחת המדינות המובילות מבחינת שיעור בעלי התואר האקדמי. עם הזמן חלקם של עולים אלו באוכלוסיה פוחת, חלקם מגיעים לגיל הפרישה, ושיעור האקדמאים באוכלוסיה פוחת.
תופעת "בריחת המוחות" הנה תופעה המאפיינת כל מדינה קטנה. פול סמואלסון אמר לי פעם: "מי שרוצה להיות אפיפיור צריך ללכת לרומא. מי שרוצה להיות אקדמאי מוצלח צריך לבוא לאחת האוניברסיטאות המובילות בארה"ב". בישראל ישנם אנשים רבים בעלי שאיפות להצליח, ולכן ישנם היום אקדמאים ישראלים רבים בארה"ב. עולי "גבהים" מייצרים את הזרם בכיוון ההפוך, ולכן תרומתם למדינה חשובה מאוד.
אני שואל את עצמי לעיתים קרובות מדוע יהודים בוחרים לעלות לישראל. אני חושב שאחד הגורמים החשובים הוא "ההון החברתי" – העובדה שהקשרים הבין אישיים בישראל הם טובים יותר מבכל מקום אחר בעולם. ישנם, כמובן, עולים רבים ממדינות מתפתחות שמגיעים לישראל גם ממניעים כלכליים. ככלכלן אני מקווה שנגיע ליום שבו רמת החיים בישראל תהיה טובה מאשר ברוב מדינות המערב, עולים יגיעו לישראל ממדינות אלו גם ממניע כלכלי, ולא רק ממניע חברתי, ציוני או דתי, ושהציונות לא תהיה משהו שצריך לשלם עבורו מחיר כלכלי כבד. אני מקווה שצמצום הפערים בין ישראל למדינות המערב לא יהיה תוצאה של הירידה בקצב הצמיחה במדינות אלו, אלא שהמשק הישראלי ימשיך לצמוח בקצב מהיר - זהו המניע העיקרי שלי בתפקידי הנוכחי.
אם כך, ברצוני לתאר בקצרה את המצב במשק הישראלי היום, וגם להתייחס לצעדים שהממשלה עושה בימים אלו כדי לשמור על מצב זה. המשק צומח בקצב סביר של 3% בשנה – פחות מהיר מזה שבו צמחנו בשנים האחרונות, אבל עדיין קצב מהיר מזה של מדינות המערב. שיעור האבטלה נמוך יחסית, האינפלציה נמוכה, ושער החליפין נמצא ברמה שהיא טובה ליצוא. בחשבון השוטף של מאזן התשלומים יירשם השנה כנראה גירעון קטן. עיקר תשומת הלב נסובה כיום לצעדים התקציביים עליהם החליטה הממשלה.
השנה צפוי בתקציב גירעון של כ-3.5%. זהו שיעור גירעון סביר למשק שנמצא במיתון, אולם כאמור זה לא המצב שלנו. זהו גירעון גדול מדי למשק שנמצא קרוב למצב של תעסוקה מלאה. ההתחייבויות התקציביות של הממשלה בשנת 2013, אם לא ילוו בפעולות נוספות, יביאו את הממשלה לגירעון של כ-6% תוצר בשנה הבאה. זוהי רמת גירעון בלתי אפשרית למשק שאיננו יכול לצפות לסיוע חיצוני כלשהוא, אשר חייב לעמוד על רגליו בכוחות עצמו. מה, אם כן, עלינו לעשות?
גישה אחת אומרת – "יהיה בסדר". המחזיקים בגישה זו מקווים שהמשק יתחיל לצמוח פתאום בשיעור של 5% לשנה והבעיות יפתרו. אולם, באירופה לא צפויה צמיחה השנה, וצמיחה גבוהה גם לא תגיע לישראל מארה"ב, ואפילו לא מסין או מהודו. אין לנו אם כן ברירה אל א לטפל בעצמנו, ועדיף לעשות זאת כעת, כשהמשק נמצא במצב טוב. לכן קיבלה הממשלה החלטה לחתור לגירעון של 3% בשנה הבאה, בהנחה שגם הצמיחה תהיה בסביבות שיעור של 3%. זוהי מטרת הצעדים עליהם החליטה הממשלה – להביא את המשק למצב שבו הוא יהיה מספיק חזק כדי להתמודד עם הקשיים שצפויים בשנה הבאה, מנקודת חוזק ולא מנקודת חולשה.
ממשלות שעומדות בפני בחירות מעדיפות בדרך כלל לחכות עד לאחר הבחירות עם הטיפול בבעיות מסוג זה. התנהגות זו מביאה לעיתים קרובות למשבר שפורץ עוד לפני הבחירות. ממשלת ישראל החליטה לא לנהוג כך. אני הייתי מאוד ביקורתי כלפי הממשלה לאחרונה, לא כי אני נהנה מכך, אלא כי לא ציפיתי שהממשלה תנקוט בצעדים שהיא נקטה בהם. יש לנו מזל שהממשלה בחרה בסופו של דבר לטפל במצב. אני סבור שאם כל הצעדים שהממשלה הכריזה עליהם יצאו לפועל, המשק הישראלי יהיה מספיק חזק כדי להתמודד עם כמעט כל בעיה שתגיע אליו מחו"ל. אם במשק העולמי לא תהיה קטסטרופה, אזי המשק הישראלי יוכל להמשיך לצמוח – לטובת אזרחי המדינה, לטובת העולים החדשים, לטובת כולנו.