קטע מתוך סקירה חצי שנתית של סוגיות מחקריות וההתפתחויות הפיסקליות שיפורסמו בקרוב:
גרפים ונתונים
לקטע המלא· התשואה (בשכר) למיומנויותיהם הקוגניטיביות של העובדים בישראל גבוהה במגזר העסקי יחסית לתשואה זו במדינות מפותחות אחרות. התשואה במגזר הציבורי בישראל דומה לזו של הממוצע במגזרים הציבוריים ב-OECD.
· התשואה למיומנויות קוגניטיביות במגזר העסקי גבוהה מאשר במגזר הציבורי; ממצא זה שכיח גם במדינות מפותחות אחרות, אך בישראל עוצמתו רבה יותר. הפער בישראל נובע מפער בתשואה בין שני המגזרים בקרב בעלי השכלה גבוהה.
· ההבדל בין המגזרים בתשואה למיומנות מבטא שוני ביניהם במנגנון קביעת השכר. בעוד שהמגזר העסקי מתגמל עבור מיומנויות גם אם אינן נמדדות באופן רשמי, הסכמי השכר במגזר הציבורי מתגמלים מיומנות בעיקר דרך ההשכלה הרשמית והוותק.
המגזר הציבורי בישראל ובמרבית המדינות המפותחות מאופיין במבנה שכר ובהסדרי העסקה שונים מאשר במגזר העסקי. אלה כוללים לרוב הסכמי עבודה קיבוציים, ותהליכי קביעת השכר והקידום בהם פורמליים. הסדרים אלו עלולים להקשות על המגזר הציבורי לתגמל את עובדיו על בסיס ביצועיהם, וגורמים לו לבסס את התגמול בעיקר על בסיס קריטריונים מדידים – ההשכלה והוותק. בניתוח שנערך בבנק ישראל באמצעות סקר מיומנויות מבוגרים (PIAAC) החדש, נבדק אם הקשר בין מיומנויות קוגניטיביות, שאינן נצפות פורמלית, לבין השכר במגזר העסקי חזק יותר מאשר במגזר הציבורי. המיומנויות נמדדו בסקר באמצעות מבחנים בתחומי היכולת המתמטית, יכולת הקריאה ופתרון בעיות בסביבה מתוקשבת. הבחינה נעשתה על ידי אמידה סטטיסטית של פער השכר בין עובדים בגין יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר – כלומר של התשואה למיומנות. אמידת התשואה למיומנות נערכה בנפרד לעובדים המשתייכים למגזרים העסקי והציבורי, ועל פי חלוקה למגדרים ולרמות ההשכלה של העובדים.
בניתוח נמצא כי אכן קיים פער לטובת המגזר העסקי בתשואה למיומנויות של עובדים. המשמעות היא, שאם משווים שני עובדים בעלי מאפיינים דומים ובעלי השכלה דומה, אחד מהמגזר הציבורי ואחד במגזר העסקי, הרי שהשכר של העובד במגזר העסקי מושפע במידה רבה יותר מהמיומנויות שלו, מאשר השכר של העובד במגזר הציבורי. מקור הפער הוא בעובדים המשכילים. בפרט: התשואה לנשים ולגברים במגזר העסקי על מיומנות בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת, גבוהה מאשר במגזר הציבורי פי חמישה ופי שלושה, בהתאמה. כ-20% מפער זה נובעים מתשואה גבוהה במיוחד לעובדים בענפי ה-ICT במגזר העסקי, אך גם בניכוי קבוצה זו הפער לטובת המגזר העסקי נותר משמעותי ומובהק מבחינה סטטיסטית. אצל עובדים לא משכילים לא נמצא פער בין המגזרים בתשואה למיומנויות.
לאחר פיקוח על תכונות נצפות של העובדים, התשואה העודפת למיומנויות אצל עובדים משכילים במגזר העסקי (לעומת עובדים משכילים במגזר הציבורי) מתבטאת בפערי שכר לא מבוטלים בין שני המגזרים (איור 1). כך, לדוגמה, בקרב הנשים המצויות באחוזון ה-75 ומעלה מבחינת המיומנויות בפתרון בעיות בסביבה מתוקשבת (ציון גבוה מ-330 במבחן המיומנויות), נמצא פער שכר חיובי לטובת העובדות במגזר העסקי, שהולך וגדל עם רמת המיומנות. בקרב הגברים פער השכר לטובת המגזר העסקי נוצר כבר החל מהעובדים באחוזון ה-30 מבחינת אותן מיומנויות (ציון במבחן 275 ומעלה). תוצאות דומות התקבלו גם לגבי שתי המיומנויות האחרות שנבדקו.
הממצא האמור נובע ככל הנראה מהשוני בין שני המגזרים במנגנונים של קביעת השכר. המגזר העסקי מתגמל באופן ישיר יותר על המיומנויות עצמן כאשר מדובר בעובדים משכילים, ובמיוחד בקרב הנשים המשכילות. לעומת זאת, המגזר הציבורי מעסיק עובדים משכילים יותר ומתגמל אותם בהתאם להשכלתם הרשמית והוותק. בעוד שההשכלה אכן קשורה באופן חיובי למיומנויות, בהשוואה בין עובדים שונים נמצא מתאם שלילי בין ותק (וגיל) למיומנויות. לכן, בעקיפין, התוספת הבולטת לוותק במגזר הציבורי מפחיתה מהתשואה למיומנויות קוגניטיביות במגזר זה.
בהשוואה בין-לאומית של התשואה למיומנויות נמצא כי במרבית המדינות המפותחות, כמו בישראל, התשואה למיומנויות במגזר העסקי גבוהה יותר מאשר במגזר הציבורי (איור 2). אולם נמצא גם שבישראל התשואה במגזר העסקי גבוהה במיוחד, ואילו במגזר הציבורי היא דומה לממוצע בשאר המדינות שבמדגם. כלומר, התשואה העודפת למיומנויות במגזר העסקי בישראל היא המביאה ליחס הגבוה בין התשואות בשני המגזרים בהשוואה הבין-לאומית. התשואה הגבוהה למיומנויות בישראל משקפת בין היתר את נדירותן, יחסית למדינות האחרות, שבהן רמת המיומנות של האוכלוסייה גבוהה יותר.
איור 2 – התוספת באחוזים לשכר לשעה במגזר העסקי ובמגזר הציבורי מעלייה של סטיית תקן אחת במיומנות המתמטית של העובדים בהשוואה בין-לאומית*
