דברי נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג, באירוע הפרידה:


אני נפרדת מבנק ישראל אחרי 5 שנים בהן הייתה לי הזכות לשמש כנגידת הבנק, שנתיים כמשנה לנגיד, 10 שנים כמנהלת חטיבת המחקר בבנק, ובסה"כ 30 שנה שבהן בנק ישראל היה מקום עבודתי, וביתי השני.

אני מסיימת את הקדנציה כנגידה בתחושה עמוקה של סיפוק, וגאווה גדולה על ההישגים הרבים בכל תחומי העשייה של הבנק:

המשק נמצא במצב טוב ויציב לא מעט בזכות המדיניות המוניטרית  וזה אינו דבר מובן מאליו: בתקופה בה משקים רבים חוו מיתון ורמה גבוהה של אבטלה, אנחנו נהנינו מצמיחה נאה, אבטלה נמוכה, שכר עולה, ויציבות מחירים וגם מערכת פיננסית יציבה. בתחילת הקדנציה שלי המדיניות המוניטרית סיפקה לא מעט כותרות לאחר שהפחתנו את הריבית לרמה כמעט אפסית, כזו שלא הייתה בישראל מעולם, ומשך זמן מה אף נדמה היה שנצטרך לנקוט בכלים בלתי שגרתיים.

 

גם בהמשך, כשלצופה מבחוץ המדיניות נראתה אולי משעממת משהו, היא למעשה עוצבה, בכל החלטה מחדש, תוך דיון מעמיק שיכול להוות מופת לאופן קבלת החלטות בתחומים רבים אחרים. המדיניות עוצבה כך שתתמוך במשק—ביציבות המחירים, בצמיחה ובתעסוקה. בתקופה הקרובה תתמודד הוועדה המוניטרית עם עיצוב מדוייק של התחלת תהליך הנורמליזציה. בהקשר זה אני מרגישה קצת כמו משה—הגעתי כמעט לשם,  וקיוויתי שאספיק לבצע את הצעד הראשון בתהליך, אבל על השלב  הבא בהיסטוריה המוניטרית של כלכלת ישראל אצטרך להשקיף  מהצד.

לצד מדיניות הריבית המשכנו למתן את הכוחות לייסוף באמצעות רכישות מט"ח. עם הגידול ביתרות המט"ח, התחזק הצורך לחשוב מחדש על אופן ניהול היתרות. הובלנו תהליך פורץ דרך שזכה להכרה בינלאומית, שבמסגרתו הרחבנו בהדרגה את סוגי הנכסים והשווקים הפיננסיים שבהם מושקעות היתרות.

עשינו כברת דרך ארוכה יחד עם שותפים, ליצירת התשתית להגברת התחרות במערכת הבנקאית, בהתאמת הרגולציה, בשינויי חקיקה, ובקידום הקמה של פלטפורמות ותשתיות להגברת התחרות. אם למנות כמה דוגמאות מרכזיות  — אנחנו מקימים את המערכת לשיתוף נתוני אשראי שעוד כמה חודשים תעלה לאוויר (משה כבר אמרתי?), הוצאנו לדרך את פרוייקט "בנקאות פתוחה"-- API, ואנו מקדמים במרץ את פרויקט המעבר מבנק לבנק –.

בחודשים האחרונים היישום של המלצות הוועדה להגברת התחרות במערכת הפיננסית תופס תאוצה, ובפרט, אחת מחברות כרטיסי האשראי כבר נמכרה.

הכוונון העדין שהצלחנו להשיג בחקיקה בעקבות המלצות הוועדה היה קריטי, ומצאנו איזון ראוי בין הצורך לקדם את  התחרות לבין ההכרח לשמור על תפקוד המערכת והיציבות שלה, שמטבעם מקבלים משקל קטן יותר במערכת הפוליטית.

יש כאלה שחושבים שהמלצותינו בתחום המדיניות המקרו כלכלית נעצרו על הנייר בלבד. ובכן, הם טועים.  מטבע הדברים לא תמיד כל ההמלצות זכו לתשואות מהדרג הפוליטי, ולא תמיד יושמו כלשונן ובמלואן. עם זאת הן תרמו להערכתי לכך שהגירעונות לא חרגו מרמה סבירה, ובפרט כשלא בוצעה הפחתת מיסים, על בסיס הכנסות חד פעמיות, שהייתה מחייבת לשוב ולהעלות את המיסים  כשיתברר שההפחתה אינה בת קיימא, או לקצץ עוד בשירותים הציבוריים, הממילא צנועים יחסית, שהממשלה מספקת לאזרח. בתחום השירותים הציבוריים ואיכות התשתיות הצפנו, במחקרים, בדיונים עם גורמי הממשלה, בדוחות ובהרצאות פומביות, את  האתגרים הרבים: הצורך בשיפור תשתיות מערכת הבריאות וההיערכות לירידה במספר הרופאים ולהזדקנות האוכלוסייה, ההכרח לשפר את איכות המורים ולתמרץ אותם לעבוד דווקא בבתי הספר החלשים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית, העובדה שאם לא נקנה את המיומנויות הנדרשות לכל אזרח לא נוכל להכין את ילדינו לשוק העבודה של המחר, והצורך ההולך ומתעצם להשקיע בתחבורה הציבורית. כל אלה הם בסיס להבטחת צמיחה מכלילה ומתמשכת לאורך זמן.

על הצורך לעצב מדיניות שתתמוך בצמיחה מכלילה ובת קיימא דיברתי לראשונה כשמוניתי לתפקיד בבית הנשיא לפני חמש שנים. בזכות העיסוק האינטנסיבי שלנו בנושא, ההבנה שהמפתח לכך נעוץ בהעלאת הפריון חילחלה גם למי שמופקד על המדיניות. בחלק מהנושאים חלה התקדמות של ממש, למשל, הממשלה אימצה את המלצתנו להגדיל את מענק העבודה; ובחלקם הוקמו צוותי עבודה ממשלתיים (בסוגיות הפריון, התעשייה, הפחתת הביורוקרטיה), אך הדרך לטיפול באתגרים המרכזיים בשלושת היסודות של שיפור הפיריון-- החינוך, ההשקעה בתשתיות וייעול הרגולציה, עוד ארוכה.

אכן, לא בכל הנושאים הצלחנו לשכנע. המכנה המשותף של אותם נושאים שלא קודמו עדיין, הוא שקשה לראות בהם את התועלת המיידית, ולכן אין להם תשואה פוליטית, למרות החשיבות הרבה שלהם לטווח הארוך ולביסוס היציבות.

לא הצלחנו למשל לשכנע שיש להעלות את גיל הפרישה, למרות שהצורך בכך ברור לכל, וגם  החוק להקמת ועדה ליציבות פיננסית, עדיין לא נחקק למרות החשיבות העצומה של חוק זה. זאת במיוחד כשהמערכת הפיננסית, השחקנים בה, והרגולציה עליה עוברים שינויים עצומים והצורך לנטר את השינויים הללו, ולטפל בסיכונים שעלולים לצוץ מכיוונים שונים זועק: (לזה אין לובי, לוקחים כמובן מאליו שהמערכת הפיננסית יציבה).

גם כאן יש לי תחושה קצת כמו של משה—עשינו את כל כברת הדרך לעיצוב החוק, אבל על העברתו והקמת הוועדה  אצטרך להשקיף  מהאזרחות.

במהלך השנים האחרונות השקנו והכנסנו בהדרגה למחזור את סדרת השטרות החדשה. זה כמובן נושא שמושך הרבה תשומת לב בשל האלמנטים התרבותיים שכרוכים בו, אבל עצם ייצור ואספקת השטרות מצריך הרבה מאוד עבודה מקצועית: בשנים האחרונות בנק ישראל עסק בביטחון השטרות החדשים באמצעות שילוב סימני ביטחון מהמתקדמים ביותר בעולם, בתכנון מוקפד של קצב הכנסת השטרות למחזור – ובלי ששמנו לב השטרות הישנים כבר כמעט נעלמו מכיסנו וסדרת המשוררים תפסה את מקומם.

 

השטרות והמטבעות עדיין איתנו, אבל עולם אמצעי התשלום הולך ומתקדם. המשכנו להסיר חסמים שעיכבו את התפתחות מערכות התשלומים, ולתכנן ולחשוב על שוק התשלומים העתידי, על האופן בו הוא ישרת בצורה הטובה ביותר את המשק והאזרחים, ועל תפקידה של הרגולציה.

ובאשר לבנק ישראל עצמו, ניהול הבנק בהיבט של המשאב האנושי והתשתיות הפיסיות והטכנולוגיות עבר בשנים האחרונות לא פחות ממהפכה:  מתוך אמונה בכך שהמשאב החשוב ביותר של בנק ישראל הוא ההון האנושי שלו, כלומר, עובדיו ומנהליו, קידמנו תהליכים רבים, חלקם חדשניים, בגיוס ובניהול העובדים ובשידרוג כישוריהם, ובהתאמתם לאתגרים שיעמדו בפני בנק ישראל בעתיד.

 

טיפלנו גם במבנים ובתשתיות של הבנק:  שידרגנו את סביבת העבודה במבני הבנק בתל אביב, פתחנו מרכז מבקרים לתפארת, המספר את הסיפור ההיסטורי וגם העכשווי של בנק ישראל; וגם שיפוץ הבניין בירושלים עומד ממש ממש לפני סיום, ולגביו אני מרגישה ממש כמו משה:  אני יכולה להשקיף על הבניין המשופץ והמשודרג, אבל להיכנס אליו אספיק רק בתור אורחת. אני בטוחה שאנשי בנק ישראל הנמצאים כאן מצפים לעבור בשבועות הקרובים למבנה משודרג, מודרני, בטוח, עם סביבת עבודה נעימה, וכזה שיתמוך לאורך עשרות השנים הבאות בתשתיות הקריטיות של בנק ישראל . תהנו!

 

זכיתי לעמוד בראש ארגון עם אנשים נפלאים: עובדים ומנהלים המחויבים כל כולם לעשייה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר—ומשרתי ציבור בכל רמ"ח איבריהם. כל מה שהשגנו זה בזכותם, בזכותכם. אז לפני סיום אני רוצה לומר כמה תודות מעומק הלב לכל מי שהיה שותף לדרך שעשינו כאן ב-5 השנים האחרונות:

 

לחברי הנהלת הבנק, שהובילו, כל אחד בתחומו, את העבודה המקצועית של העובדים המעולים של המוסד המיוחד הזה;

 

תודה מיוחדת לחזי, שבמקצועיות, ומתוך מחוייבות עמוקה, הקדיש את כל כולו לניהול הבנק בכל ההיבטים, ולקידום הפרוייקטים המורכבים שנטלנו על עצמינו- בראש ובראשונה הפרוייקט המורכב של שדרוג המבנה ,והובלת ההקמה של המערכת  לשיתוף נתוני אשראי – פרוייקט לאומי מסדר גודל שבנק ישראל לא הכיר עד היום. וגם הטיפול בכל מה שקשור ליחסי העבודה בבנק;

 

לנדין, על שותפותה לניהול המדיניות המוניטרית והשמירה על היציבות הפיננסית, לצד אחריות לנושאים שלא בהכרח דובר בהם הרבה אבל חשיבותם עצומה, כמו היחסים הכלכליים עם הרשות הפלשתינית, ההערכות להקמת קרן העושר, כמו גם התפקיד החשוב שמילאת בעיצוב המערכת לשיתוף נתוני האשראי ועוד;

 

לחדוה בר, שנכנסה לתפקידה כרוח סערה, ומקדמת במרץ רב את הרפורמות שישנו את פני הבנקאות; ולדודו זקן לפניה, שטובת הצרכן הבנקאי בטווח הקצר והארוך הייתה כנר לרגליו;

 

לאנדרו אביר שבדרכו השקטה דאג לכך שאוצר היתרות שאנחנו מנהלים למען מדינת ישראל יתנהל בצורה מקצועית וזהירה; אך גם יניב תשואה בתקופה בה השילוב של ניהול שמרני והשגת תשואה נאה היה מאתגר במיוחד;

 

למישל סטרבצ'ינסקי, ולפניו לנתן זוסמן, ששידרגו את המחקר ואת כלי הניתוח שלנו, דחפו את הידע המקצועי בתחומים רבים כך שיעמוד בחזית אחת עם המתקדמים שבבנקים המרכזיים, וביססו את מעמדו של בנק ישראל כגוף המחקר, הניתוח והמדיניות הכלכלי המוביל בישראל;

 

לפנינה קרן, שהובילה מהפך בטיפול בעובדי הבנק, בניהול, בגיוס, ובשדרוג הכישורים;

לטידה שמיר, שומרת הסף הקפדנית, וגם יועצת בכל נושא, שאתגרה את החשיבה שלנו בכל יום מחדש;

 

לאייל רוזן, הפועל  לשדרג את המערכות הסטטיסטיות ולהביא אותן לסטנדרט המקצועי הגבוה ביותר;

 

לאבנר זיו, שמוודא שגם בטכנולוגיה נהיה המובילים בתחומנו;

 

לעירית מנדלסון, הדואגת לתפעול התשתית הכי בסיסית של המערכת הפיננסית בישראל;

 

לאילן שטיינר, שבכל רגע נתון דואג שכל אחד מ-600 מיליון השטרות שבמחזור יהיה אמין ובאיכות גבוהה;

 

לשי רוזנשטוק, המבקר הפנימי, שמוודא שכולנו פועלים כנדרש ומנסים לחתור לטוב ביותר;

 

לאייל חדד, יו"ר וועד העובדים שידע להוביל את הוועד להתנהלות פרגמטית ואחראית, תוך יצירת יחסי אימון ,וחיפוש דרכים יצירתיות להתגבר על מחלוקות, לטובת הבנק והעובדים;

 

למועצה המנהלית הראשונה, בראשותו של דן פרופר, שיצקה את היסודות של עבודת המועצה המנהלית,  ולמועצה המינהלית הנוכחית, בראשותו של פרופ' שוקי שמר, שנכנסה במרץ ופועלת כדי לשפר את הניהול וההתנהלות של הבנק מתוך רצון לאפשר לבנק לעשות את התפקיד החשוב שלו למען כלכלת ישראל והציבור;

 

לחברי הוועדה המוניטרית בעבר ובהווה, שאתגרו את החשיבה על כל היבט של המדיניות ודאגו שהדיונים יהיו מרתקים, וגם כשנתגלעו מחלוקות, והיו לא מעט כאלו, היה ברור לחלוטין שכל העמדות שגובשו היו ענייניות לחלוטין, ושיקפו בעיקר משקל שונה שניתן על ידי חברים שונים לשיקולים שונים שכל כולם לטובת הציבור.

 

ולכל צוות הלשכה שליווה אותי ביעילות ובנעימות:

לאדי אזולאי שהיה ראש המטה שלי בתחילת הדרך, ושב לתפקיד בחודשים האחרונים מתוך רצון לסייע, לדני חחיאשווילי שמילא את התפקיד ארבע שנים; שניהם, כל אחד בדרכו יעצו, סייעו ותמכו בי בכל מהלכי בבנק ומחוצה לו;

ליואב סופר דובר הבנק, שלא רק דאג להעברה מדוייקת של המסרים שלנו בכל תחומי המדיניות, אלא גם ידע לא פעם לנסח טוב ממני את מה שהתכוונתי לומר; לרונית כהן, מנהלת הלשכה שלי, שניהלה את הלשכה ביעילות, במקצועית, במסירות ובנועם, ודאגה יחד עם עובדות הלשכה האחרות, לכל עניין קטן כגדול; לסטודנטים לדורותיהם, שסייעו להנגיש את התכנים לציבור בצורה בהירה, באינספור הופעות פומביות. ולנאור שהביא אותי לכל מקום ברוגע ובבטחה;

 

ולכל עובדי הבנק והמנהלים שלו על מקצועיות, ממלכתיות, מסירות, יושרה ומחוייבות אין קץ להגשמת החזון של בנק ישראל, להיות בנק מרכזי מתקדם, שתורם לשגשוג כלכלת ישראל ואזרחיה,

ועוד שתי תודות אחרונות:

לסטנלי פישר, שהגיע לכאן לערב הזה, איש ענק, שממנו למדתי המון בשנים שעבדנו ביחד, ושהאמין בי, וביכולת שלי למלא את התפקיד יותר משהאמנתי בעצמי.

אני רוצה לסיים את דבריי בתודה למשפחתי: לאמי דורוטה שקצת הזנחתי בשנים האחרונות; לאחותי ענת על עצותיה הטובות בכל שבת בבוקר; לבן זוגי, שאול, ולילדיי מאיה ומיכאל, שאלמלא היו משמשים לי כקבוצת תמיכה במשך שנים רבות, על אף רתיעתם מהחשיפה הציבורית, לא הייתי יכולה להקדיש את 5 השנים הללו באופן כל כך טוטאלי, למילוי התפקיד שאני נפרדת ממנו  עכשיו.

אני רוצה להודות לכל מי שהיה שותף לארגון הערב המרגש הזה.

 

ועוד שני איחולי הצלחה:

לנדין, אשר תמלא את מקום נגיד הבנק בתקופה הקרובה עד להשלמת תהליך המינוי וכניסתו לתפקיד של הנגיד המיועד—בהצלחה רבה. זהו שלב לא קל, אני יודעת, הייתי שם.

 

ולנגיד המיועד אמיר ירון, אני מאחלת לך הצלחה רבה בהובלת  הארגון המיוחד הזה, על עובדיו, משרתי הציבור המסורים, שפועלים יום יום ושעה שעה להגשמת החזון של הבנק, לטובת כלכלת ישראל ואזרחיה.




ציטוטים מתוך דברי נשיא מדינת ישראל באירוע הפרידה: 


נושאי התפקידים הבכירים במשק

משקפים את צלמה ודמותה

של מדינת ישראל,

ואת, קרנית,

מסמלת את מדינת ישראל

אליה אנחנו שואפים.

 

מדינה שמונהגת על-ידי

המוכשרות והמוכשרים ביותר,

ושטובת המדינה תמיד לנגד עיניהם;

מדינה המעניקה שוויון הזדמנויות

לנשים ולגברים,

ושבה כל אישה, כגבר -

מצליחים לממש את עצמם

ולבטא את כישוריהם.

אנו מודים לך היום על שלושים שנות שירות ציבורי - אינטנסיבי ומסור,

במוקדי המחקר וקבלת ההחלטות

המרכזיים של בנק ישראל.

 

שנות שירותך,

כמו גם שנות כהונתך כנגידה -

הוסיפו גאווה רבה למדינת ישראל,

וליוקרתו של בנק ישראל.

אין ראויה ממך

לזכות למעט מנוחה מניהול הכלכלה,

ולהחליט על המשך דרכך -

בין אם בשירות הציבורי, באקדמיה,

או בכל מוסד אחר בו תחפצי.

 

אני סבור ובטוח,

כי בכל אשר תפני,

טובת המדינה והחברה הישראלית

יישארו לנגד עינייך.

 

בשמי ובשם העם בישראל,

אני מודה לך על תרומתך

ליציבותם ולשגשוגם

של הכלכלה והמשק הישראליים.

​