לצפייה בהודעה זו כקובץ לחץ כאן
בוקר טוב.
אני שמח מאוד להשתתף כאן היום בכנס החשוב הזה.
זה אולי נשמע כמו משפט פתיחה טקסי סטנדרטי, אבל האמת היא שהוא לא נאמר "מִן הַשָׂפָה וְלַחוּץ". הנושא שלשמו התאספנו כאן היום חשוב לי באמת, כי הוא בנפשנו, ואני באמת שמח על כל הזדמנות שיש לי להגביר את המודעות להשלכות הפוטנציאליות של שינויי האקלים, ולתפקיד שיש לנו – לכולנו – בנושא הזה.
שינויי האקלים מציבים בפנינו אתגרים מיוחדים שאנחנו מגיעים אליהם ללא ניסיון קודם. זה נכון הן לגבי ההכרח להפחית את קצב שינויי האקלים, והן לגבי הצורך להיערך לקראת מה שנראה שיהיה קשה למנוע. שני נתיבי הפעולה אלה הינם משימה לאומית מהמעלה הראשונה. אני משוכנע שבאמצעות שיתוף פעולה בין כל השחקנים הרלוונטיים – הממשלה, הרגולטורים, המגזר העסקי וכלל הציבור – צריך וניתן לעשות הרבה בכדי להתקדם בשני נתיבים אלה.
כפי שאתם יודעים, אחד הקשיים המרכזיים אל מול שינויי האקלים הוא חוסר הוודאות המשמעותי. קשה מאד לנבא תופעות חסרות תקדים שמשתנות באופן מתמיד, שמתאפיינות בדינמיקה סביבתית-חברתית-כלכלית מורכבת ובתגובות שרשרת. אין מודל שיכול לספק לנו תמונה מלאה, ואין תרחיש יחיד שיכול לחדד לנו לקראת מה עלינו להיערך. אבל ברור לגמרי שבעשורים שלפנינו, שינויי האקלים עלולים להשפיע על כל תחומי החיים – חברה, כלכלה, בריאות, בטחון לאומי – ובקיצור, הכל. הניסיון הטרי שלנו ממשבר הקורונה הוא דוגמה מאד מוחשית להיקף ולעוצמת ההשפעה שיכולה להיות לטריגר סביבתי. מכתבי עת רפואיים רבים, אנו למדים, גם בהקשר של ההתחממות הגלובלית – כי אחד החששות הגדולים הוא מפני משבר בריאותי חמור. זאת בין היתר לאור היווצרות התנאים להתפשטות מגיפות.
בעולם ישנה הסכמה רחבה שמשבר האקלים, בדומה למשבר הקורונה, מקורו בכשל שלא יכול להיפתר רק על-ידי כוחות השוק ומכאן מחייב מעורבות ממשלתית. גם לבנקים המרכזיים ולמפקחים שאחראים על היציבות הפיננסית יש תפקיד משמעותי בנושא הזה, אבל חשוב להבין שפעילות הרגולטורים הפיננסיים היא פעילות משלימה, והיא לא יכולה להחליף את הפעילות שנדרשת מממשלות.
הקשר בין שינויי האקלים לבין כלכלה ופיננסים הוא ידוע ומוכר, אבל בכל זאת אני אחדד אותו בכמה מילים.
בראייה כלכלית רחבה, שינויי האקלים עלולים להוביל לשיבושים בפעילות הכלכלית, לשחיקת הביטחון התזונתי, לבעיות הגירה, לאבטלה, ליצירת מוקדי עוני חדשים וכן ל"חוסר צדק אקלימי" שנובע מהפגיעות היתרה של מדינות מתפתחות ושל אוכלוסיות מוחלשות.
מהזווית הבנקאית, שני סוגי סיכון שקשורים לאקלים מאיימים על הבנקים. האחד הוא טריוויאלי – הסיכון להיפגע באופן פיסי מתופעות אקלימיות, כמו שיטפונות, שריפות ועליית מפלס הים. סוג הסיכון השני הוא סיכון המעבר, שלמעשה נובע מהתגובה העולמית למשבר האקלים, ובעיקר מהמעבר לכלכלות דלות פחמן. במעבר הזה ממשלות משנות את החוקים ואת כללי המיסוי, הטכנולוגיות בעולם משתנות, וכמובן גם טעמי הציבור משתנים. שינויים אלה צפויים לייצר אתגרי הסתגלות משמעותיים, שצפויים להיות גדולים יותר ככל שהמעבר יהיה פחות הדרגתי ומבוקר.
החשיפה של הבנקים בפני שני סוגי הסיכון – הסיכון הפיסי וסיכון המעבר – היא בעיקר עקיפה. היא נוצרת דרך החשיפה של לקוחות הבנקים לסיכוני אקלים, ודרך ההשפעה הפוטנציאלית על ערך הבטוחות ושווי ההשקעות. למעשה, החשיפה של הבנקים לסיכוני אקלים באה לידי ביטוי בהגדלת הסיכונים הקלאסיים, הגדלת סיכון האשראי שהבנקים חשופים אליו, סיכוני השוק והנזילות, הסיכון התפעולי ושאר הסיכונים המוכרים.
אבל לא הכל שלילי. הצד השני של משבר האקלים הוא ההזדמנות. בשיח העולמי הולכת ומתגבשת תפיסה כלכלית חדשה לפיה יש לשקול מחדש את החתירה לצמיחה כלכלית חסרת גבולות ומגבלות ולעבור לכלכלות שנמדדות באיכות חיים ושמבוססות על ההבנה שאנחנו חייבים להגן על כדור הארץ לצורך המשך קיומנו. ברוח זו, ועל רקע משבר האקלים המתהווה, יותר ויותר ממשלות וגופים עסקיים – פיננסיים וריאליים – מתחייבים ליעדי ESG, ובפרט ליעדי אקלים, וחותרים לעולם טוב יותר. במילים אחרות, יותר ויותר שחקני מפתח בחברה האנושית מבינים ש"אנחנו חייבים להתאפס!". ראשית, "להתאפס על עצמנו", בכדי שנבין את גודל האירוע ונגיב בהתאם, שנית להתאפס במובן החשוב שעל הפרק – איפוס פליטות גזי חממה והשגת היעד של Net-Zero. גם אנחנו כרגולטור של המערכת הבנקאית וגם הבנקים שותפים לשינוי המחשבתי הזה. רבים מהם מאמצים באופן וולונטרי עקרונות סביבתיים וחברתיים, פועלים למימון אנרגיה מתחדשת, מפתחים מוצרי השקעה ירוקים ומפנימים את הציפייה הגוברת לבנקאות אחראית. זוהי המשמרת שלנו, ומכאן קמה האחריות שלנו.
כגוף המפקח על הבנקים, בצד הדאגה ליציבות, הפיקוח גם מעודד את הבנקים לראות את עצמם כשותפים לעיצוב המרקם הכלכלי-חברתי של המשק והחברה ולמקסם את טובת כלל בעלי העניין – להעלות את הערך ללקוחות, להשקיע בעובדים, להתנהל בצורה אתית והגונה, לתמוך בקהילה ולשמור על הסביבה. כלומר, ליישם את מה שנהוג לכנות "קפיטליזם קשוב". אני מאמין בכל לבי שרווחיות שמושגת תוך כדי יצירת ערך סביבתי או חברתי, היא בעלת ערך אסטרטגי גבוה יותר בהשוואה לרווחיות של "העולם הישן".
בהקשר הזה, אוניברסיטת הרווארד פיתחה בעשור האחרון את המושג "ערך משותף" (Shared Value). מאחורי המושג הזה עומדת התפיסה שכדי להישאר תחרותיים בעולם של היום, חברות צריכות לעשות יותר מאשר רק לייצר רווחים. הן צריכות ליצור ערך משותף, כלומר לייצר ערך כלכלי באופן שנותן מענה גם לצרכים חברתיים או סביבתיים, כאשר זה מביא לשינוי עמוק במחשבה האסטרטגית ובמודל העסקי. באמצעות השינוי התפיסתי הזה, עסקים מבדלים את עצמם, פותחים לעצמם נתיבים חדשים של צמיחה וגם משיגים שורות תחתונות טובות יותר. מנקודת מבט עסקית, יצירה של "ערך משותף" היא דרך להשיג יתרון תחרותי משמעותי. לצד זאת, ערך משותף יש בו בכדי "להגדיל את העוגה", המהווה ערך חשוב בפני עצמו.
כידוע, אחד המחסומים בתהליך ההפנמה של יעדים סביבתיים אל תוך החשיבה הכלכלית והעסקית הוא הצורך בראייה ארוכת טווח. מולי ביטי (Mollie Beattie) שעבדה בעבר בממשל האמריקאי ותרמה רבות להגנה על הסביבה, טענה שהקונפליקט היחיד הוא בין חשיבה לטווח קצר לבין חשיבה לטווח ארוך. עבור מי שחושב על הטווח הארוך – הסביבה והכלכלה, לא רק שהם לא מצויים בקונפליקט, אלא הם מתכנסים. בטווח הארוך, אם פעילות מסוימת היא לא-סביבתית אז היא גם לא-כלכלית. אני מאד מאמין בתפיסה זו. אני מאמין שאחד התפקידים של הממשלה ושל הרגולטורים בנושא שינויי האקלים, הוא ליצור את התמריצים וההבנה להסתכלות ארוכת טווח. לפי ההערכות, היקף ההשקעה במטרה להשיג את יעדי הטווח הארוך, נמוכה משמעותית מהעלות של "לא לפעול". ולהערכתי, החלופה של "לא לפעול" איננה חלופה ריאלית.
בנק ישראל פועל בנושא סיכוני סביבה ואקלים בהתאם למגמות ולסטנדרטים המתהווים בעולם, ועוקב באופן שוטף אחר הידע והניסיון הנצבר. הפיקוח גם לוקח חלק בצוותי חשיבה ובשיתופי פעולה עם בעלי עניין בארץ ובחו"ל, כולל משרדי ממשלה, רגולטורים, מומחים מהמגזר הפרטי ואנשי אקדמיה.
בימים אלה, הפיקוח מגבש הוראה בנקאית עדכנית ומקיפה בנושא ניהול סיכוני אקלים, שמבוססת על המלצות ועדת באזל. מדובר בהוראה מבוססת-עקרונות, שתעסוק בין היתר בהיבטים של ממשל תאגידי, בקרות פנימיות, הקמת מסגרת ניהול סיכונים ועריכת ניתוח תרחישים. טיוטת ההוראה הועברה לגופים המפוקחים, והשאיפה היא לפרסם הוראה סופית במחצית הראשונה של 2023. בינתיים, מכתבי המפקח שנשלחו לבנקים דורשים מהם לזהות, להעריך ולנהל את הסיכונים הסביבתיים בהתאם לסטנדרטים המתגבשים בעולם. באמצעות המכתבים והשיח המתמשך עם המערכת הבנקאית, הפיקוח העלה את המודעות של ההנהלות והדירקטוריונים של הבנקים לחשיבות הנושא. כחלק מהקהילה הבינלאומית, גם הפיקוח בישראל מנסה לאזן בין הציפייה לפיתוח שיטות וכלים מיטביים לניהול סיכוני אקלים לבין ההכרח לפעול באופן מידי עם הכלים והמידע שברשותנו.
בהיבט הגילוי, הפיקוח פעל בחזית מדינות העולם כשהטיל על הבנקים עוד בשנת 2011 חובה לפרסם אחת לתקופה דוח אחריות תאגידית, שלאחרונה שינינו את שמו לדוח ESG (סביבה, חברה וממשל) כחלק מהתאמת הדרישות שלנו ל-Best Practice בעולם. אנחנו מקווים שהגילוי והשקיפות יעודדו את הגופים המדווחים להפנים שיקולי ESG בפעילות הבנקאית עצמה ובמכלול מערכות היחסים עם בעלי העניין השונים.
בנוסף, אנו עוקבים אחר התפתחות תחום תרחישי הקיצון בעולם ואנו מתעתדים לגבש תרחיש קיצון אקלימי אחיד שיהווה תרחיש לימודי שישמש הן את הפיקוח והן את הגופים המפוקחים בניתוח הסיכונים כבר במהלך שנת 2023. בנוסף, כחלק מקידום הנושא, אנו בעיצומו של ביצוע סקר רחב לבחינת היערכות וחשיפות התאגידים הבנקאיים לסיכוני אקלים.
הבנקים בארץ ובעולם נמצאים בתהליך של פיתוח הידע והיכולות המקצועיות הנדרשות בתחום, הטמעת שיקולי סביבה ואקלים באסטרטגיה העסקית ושילוב של סיכוני אקלים במסגרת ניהול הסיכונים שלהם. ישנן עדיין מגבלות יישום משמעותיות, אבל כבר קיימת התייחסות מעשית להיבטים האלה, בעיקר בתחום האשראי. עם זאת, וכפי שציינתי וחשוב להדגיש שלא ניתן לצפות מהמערכות הפיננסיות להוביל את תהליך המעבר לכלכלה ירוקה, הגם שעל המערכת להיערך, לבנות יכולות ולהעריך את סיכוני האקלים והחשיפות. עדיין, הכלים היעילים ביותר בנושא הסטת הכלכלה לכיוון הרצוי מצויים בידי הממשלות.
לקראת סיום אני רוצה שוב להתייחס לשינויי האקלים מנקודת מבט רחבה, כי כולנו חלק ממאמץ משותף גלובלי ומקומי. כפי שחלקכם אולי כבר קראו, לפי הדוח לשנת 2023 שהתפרסם בימים אלה ע"י הפורום הכלכלי העולמי (ה-WEF), סיכוני סביבה ואקלים דורגו שוב כאיום מספר 1 שמאיים עלינו בעשור הקרוב. אלה הם גם הסיכונים שאנחנו הכי פחות מוכנים לקראתם. לפי הדוח, שמתבסס על הערכות של יותר מ-1,200 מומחי אקדמיה, מגזר עסקי, ממשל וקהילה בינלאומית, העולם נמצא בצומת-דרכים. הפעולות שננקוט או לא ננקוט היום, יקבעו את עתידנו, ואנחנו חייבים לוודא שהטיפול במשברים קיימים לא יגרע מההסתכלות ארוכת-הטווח. גישה דפנסיבית, מקוטעת ומוכוונת-משברים, היא קצרת-רואי ועלולה להנציח את הבעיה. בתגובה העולמית והמקומית לשינויי האקלים, אנחנו חייבים לנקוט בגישה נחושה ובראייה לטווח ארוך.
לסיום, בנימה אישית, אומר שוב שאני מאמין שאנחנו חייבים ויכולים לעשות את השינוי הנדרש. אני רואה זאת כשליחות להיות חלק מהתהליך הזה שהופך משבר להזדמנות, ואנחנו בפיקוח על הבנקים נעשה ככל הניתן כדי לתרום למאמץ המשותף.
כמו שציינתי, זאת המשמרת שלנו ועלינו לעשות ככל שניתן לשמור על הכדור ולהבטיח איכות חיים לדורות הבאים.
תודה רבה.
קרדיט: ליאת מנדל
