לצפייה בהודעה זו כקובץ לחץ כאן
מיסוי החברות בישראל מבוסס על עיקרון המיסוי הדו שלבי, במסגרתו בשלב הראשון, החברה משלמת מס חברות על רווחיה בשנה שבה הכנסת החברה הופקה. בשלב השני, בעל המניות – יחיד (למעט חריגים), משלם מס דיבידנד בשנה שבה רווחים אלו מחולקים אליו כדיבידנד. תשלום מס חברות ומס דיבידנד על רווחי החברה מוביל לשיעור מס אפקטיבי הדומה בקירוב לזה שמשלם יחיד על הכנסתו מיגיעה אישית (מס שולי). כך מערכת המס הדו-שלבית שומרת על עיקרון השקילות המיסויית.
שיטת המס הדו-שלבית מייצרת למעשה הטבה מיסויית המתבטאת בריבית הרעיונית הנחסכת בעקבות דחיית המס במשך הזמן שבין תשלום מס חברות עד תשלום מס הדיבידנד ע"י היחיד. הרציונל בבסיס ההטבה הוא הרצון של המדינה לסייע בעידוד פעילות ההשקעה הריאלית במשק. כך חברות יוכלו להשקיע לא רק את הרווחים שנבעו מפעילותן בהשקעות ריאליות אלא גם את חלק המס על הדיבידנד שנדחה. כל זאת, מתוך מטרה לעודד את פעילות ההשקעה הריאלית במשק, שבהיקפים המשמעותיים נעשית לרוב ע"י חברות, לתמוך בהתרחבות הפעילות העסקית במשק, ולתרום לצמיחה הכלכלית.
יודגש כי שיטת המיסוי הדו-שלבית לא נועדה לאפשר לבעלי המניות להשתמש בחברה כפלטפורמה לביצוע השקעות פאסיביות לאורך זמן - לרבות השקעות בשוק ההון או בנכסי נדל"ן מניב, תוך הימנעות מתשלום המס על הדיבידנד. ההנחה היא שביצוע השקעות פאסיביות לאורך זמן, נכון שייעשו על ידי בעל המניות עצמו, ברמת היחיד, זאת לאחר שרווחי החברה חולקו אליו כדיבידנד והמס על דיבידנד זה שולם בהתאם. כך, יישמר עיקרון שקילות המס ברמת ההשקעות בין יחיד שאינו מאוגד ליחיד הבוחר לפעול באמצעות תאגיד ולא ייווצר עיוות מס שיגדיל באופן מלאכותי את התמריץ לבצע השקעות פיננסיות ופאסיביות באמצעות תאגידים.
עם זאת, על פי נתוני רשות המסים בשנים 2013 עד 2021, נצברה בכלל החברות יתרת רווחים שלא חולקו כדיבידנד בסכום גבוה מ – 700 מיליארדי ₪. כ – 140 מיליארדי ₪ מתוך סכום זה נצברו בחברות שאינן מאופיינות בפעילות עסקית שגרתית: חברות החזקה וחברות משלח יד. על פי אומדני רשות המסים, חלוקה סדירה כדיבידנד של הרווחים שנצברו בחברות ההחזקה ובחברות משלח היד, הייתה מניבה הכנסות ממס על דיבידנד בגובה של כ – 5 עד 6 מיליארדי ₪ בשנה.[1]
על מנת להקטין את העיוות המיסויי שנוצר ולהשיב את עיקרון שקילות המס, הוקם צוות במשרד האוצר לבחינת הטיפול ברווחים הלא מחולקים.
הצוות גיבש מספר המלצות שעיקרן הן:
- הטלת מיסוי בשיעור של 2% על הרווחים הצבורים בחברות החזקה.[2]
- הטלת מיסוי בשיעור המס השולי של בעל המניות על חלקו ברווחים של חברות משלח יד.[3]
- הטלת מיסוי בשיעור המס השולי של שותף על חלקו ברווחי השותפות - לרבות שותפויות של עורכי דין ורואי חשבון.
- הטלת מיסוי בשיעור המס השולי של בעל המניות בחברה בגין הרווחים שנוצרו לה כתוצאה משירותים שהעניק בעל המניות לחברה אחרת.
המלצות הצוות נכללו בהצעת התקציב לשנת 2025 שאושרה בממשלה. בשבועות האחרונים נדונו תיקוני החקיקה בוועדת הכספים ובמסגרת הדיונים נוספו להם מספר נדבכים שתכליתם להקל את הנטל שמשיתה הרפורמה ולהסיר את החשש לפגיעה בתמריץ וביכולת של החברות לבצע השקעות ריאליות.
נדבכים אלו כוללים בעיקרם:
- יצירה של מסלול מיסוי נוסף, בו חברת החזקה תוכל לבחור במקום המסלול הכלול בהצעה המקורית, במסגרתו ימוסו בכל שנה 6% עד 8% מהרווחים הצבורים בחברה במס דיבידנד.[4]
- החרגה של חברות מענפים ספציפיים עתירי פעילות ריאלית כגון ענף התעשייה, גופים פיננסים, חברות הנהנות ממשטר המס של חוק עידוד השקעות הון (הכולל את ענף ההיטק), קבלני בניה.
- מתן הקלות בחבות המיסויית הנוצרת עם פירוק של חברת ארנק שמחזיקה בנכס נדל"ן מניב.[5]
- מתן הקלה במיסוי של הרווחים שנוצרו בשותפויות עורכי דין ורואי חשבון.[6]
בנק ישראל נטל חלק מהותי בתהליך גיבוש ושיפור הצעת החוק בנושא הרווחים הכלואים. במסגרת זו, קיים נגיד הבנק וגורמי המקצוע שבו דיונים רבים הן עם נציגי הממשלה הרלוונטיים לנושא והן עם נציגי המגזר העסקי.
בנק ישראל סבור כי הצעת החוק והנדבכים שנוספו לה מאזנים היטב בין הצורך לשמר ולשקם את עיקרון שקילות המס על מנת למנוע עיוותים מיסויים לבין הצורך שלא לפגוע בהשקעות הריאליות במשק. נזכיר כי, מעבר להצדקה הכלכלית בקידום התיקונים כאמור, הצעת החוק שבנדון מהווה חלק מהותי במסגרת ההתאמות הפיסקליות שקידמה הממשלה בתקציב 2025 ברוח ההמלצות של בנק ישראל. לכן, בנק ישראל סבור כי קידום מהיר של הצעת החוק ללא שינויים עשוי לסייע בהעברת מסר של אחריות פיסקלית ובכך להגביר את האימון במשק הישראלי. בהקשר זה נדגיש כי על הממשלה לוודא כי היא צפויה לעמוד ביעדים הפיסקליים שאושרו בהצעת התקציב לשנת 2025 גם לאחר השינויים שבוצעו בהצעת החוק הנוגעת למיסוי הרווחים הצבורים.
לאור כל האמור לעיל, בנק ישראל סבור כי יש לקדם את הצעות החוק שבנדון וההסכמות שהושגו לגביה באופן מהיר וללא כל שינויים נוספים.
[1] ניתן להניח כי חלק לא מבוטל מהתמריץ להחזיק את הרווחים הכלואים בחברות הארנק ולא לחלק אותם כדיבידנד נובע ממבצעי דיבידנד שהונהגו בעבר במסגרתם ניתנה הנחה במס על הדיבידנד שחולק במהלך תקופה שנקבעה מראש. ניתן להניח כי הציפייה להיווצרותו של מבצע נוסף בעתיד מייצרת תמריץ אצל בעלי המניות בחברות הארנק לשמור את הרווחים ברמת החברה ולהשקיע אותם בהשקעות פאסיביות, ולא לחלק אותם כדיבידנד כבר היום תוך תשלום שיעור המס הגבוה.
[2] על מנת למנוע פגיעה ביכולת של חברה לעשות שימוש ברווחים הצבורים למטרות של השקעה ריאלית, מוצע כי הרווחים שימוסו יהיו רק אלו שמעל "כרית ביטחון". הכרית מחושבת כסכום הגבוה מבין: עלות נכסי החברה בניכוי נכסים "פאסיביים"; ממוצע ההוצאות שלה בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה; או סכום של 500 אלפי ₪.
[3] על פי ההצעה, חברה תזוהה כחברת משלח יד ככל שהמחזור שלה גדול מ – 100 אלפי ₪ ונמוך מ - 30 מיליוני ₪ ושיעור הרווחיות שלה גבוה מ - 25%. המס יוטל רק על החלק שמעל שיעור רווחיות של 25%.
[4] במסגרת המסלול המוצע המיסוי יוטל על כלל הרווחים הצבורים בחברה ללא התחשבות בכריות ביטחון כלשהן. עם זאת, ניתן יהיה להזדכות על המס ששולם עם חלוקת הרווחים כדיבידנד בשנים הבאות.
[5] ההקלות בעיקרן נוגעות להנחה במס הרכישה שמוטל על בעל המניות עם פירוק החברה והעברת נכס הנדל"ן המניב לבעלותו ובוויתור על מס החברות הנובע מהשבח שנוצר ברמת החברה בהליך הפירוק.
[6] במסגרת זו, הוסכם כי רק 55% מהרווחים שנוצרו בשותפויות של עורכי דין ורואי חשבון ייוחסו לשותפים וימוסו בשיעור המס השולי שלהם. 45% מהרווחים ימוסו בשלב הראשון רק במס חברות ורק עם חלוקתם יוטל עליהם גם מס דיבידנד.