נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון: "מתן היתרי ההחזקה הוא כלי נוסף ומשמעותי בידי בנק ישראל לשמירת יציבות המערכת הבנקאית. במסגרת מתן היתרי ההחזקה נבחנת התאמתו של המבקש להחזיק את אמצעי השליטה. המדיניות לוקחת בחשבון גם היבטים של הגברת התחרות במערכת הבנקאית באמצעות הקלות שנתנו לעניין מתן היתרי החזקה בבנק קטן".
המפקח על הבנקים, מר דניאל חחיאשוילי: "המדיניות שאנו מפרסמים מותאמת לעקרונות שלפיהם פעל הפיקוח על הבנקים בשנים האחרונות במתן היתרי החזקה ותואמת לסוגים שונים של תאגידים הטעונים היתר – תאגידים ציבוריים, עם גרעין שליטה או שאין בהם שולט וכן תאגידים שאינם ציבוריים. בנוסף, לנוכח החשיבות שאנו רואים בתמיכה ובעידוד הקמת בנקים חדשים, אפשרנו הקלה במדיניותנו לעניין מתן היתרי החזקה בבנק קטן, המוגבלת בזמן ובהיקף".
רקע:
חוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (להלן – החוק) קובע כי כל החזקה באמצעי שליטה בתאגידים בנקאיים, בנותני שירותי תשלום בעלי חשיבות יציבותית ובתאגידי החזקה בהם (להלן – תאגידים בנקאיים) בשיעור העולה על 5%, מחייבת קבלת היתר החזקה מנגיד בנק ישראל לאחר התייעצות בוועדת הרישיונות.
לצורך כך גיבש הפיקוח על הבנקים מדיניות שתכליתה לצמצם את השפעת בעל היתר ההחזקה על הכוונת עסקי התאגיד הבנקאי, בפרט בתאגיד ללא בעל שליטה, כדי לצמצם את פוטנציאל ההשפעה שיש למחזיקים באמצעי שליטה בשיעורים נמוכים יחסית הרבה מעבר לשיעור החזקתם.
בנוסף, המדיניות מתייחסת להשפעה של החזקה מהותית של מניות בידי מחזיק בתאגיד בנקאי שמניותיו הונפקו לציבור, לרבות גם בתאגיד שקיים בו גרעין שליטה, מאחר וקיים חשש שהחזקה מהותית של מניות בידי מחזיקים עלולה לפגוע בסחירות המניה ובשווי השוק שלה, החשובים גם לצורך גיוס הון עתידי.
יצוין כי מדיניות הפיקוח נקבעה לאחר התייעצות עם הציבור ועם ועדת הרישיונות, ומצטרפת למסמכי מדיניות נוספים שפורסמו בעבר למתן היתרי שליטה בתאגידים בנקאיים ולמתן היתרי החזקה בשיעור של עד 7.5% מאמצעי השליטה בתאגידים בנקאיים אלה לגופים המנהלים כספי לקוחות.
להלן עיקרי המדיניות:
- היתר ההחזקה יוגבל ויעמוד לכל היותר על שיעור של עד 10% מכל סוג של אמצעי שליטה בתאגיד בנקאי ובלבד שיש בו בעל שליטה ושהוא לא הונפק לציבור.
- בבנק בעל היקף פעילות קטן[1], שיש בו בעל שליטה ושהוא לא הונפק לציבור, היתר ההחזקה יעמוד על שיעור של עד 20% מהזכות להשתתף ברווחי התאגיד (זכויות בדיבידנד) והזכות ליתרת נכסי התאגיד בעת חיסולו לאחר סילוק חובותיו (זכויות ביתרת הנכסים בפירוק), תוך שזכות ההצבעה באסיפה הכללית והזכות למינוי דירקטורים תוגבלנה לשיעור של עד 10% וזאת לתקופה של עד עשר שנים, שלאחריה היתר החזקה יוגבל ויעמוד לכל היותר על שיעור של עד 10% מכל סוג של אמצעי שליטה.
- במקרים חריגים, כגון זכויות שניתנו מכוח החוק טרם פרסום מסמך מדיניות זה, תיתכן סטייה מהמדיניות בהתאם לשיקול דעתו של נגיד בנק ישראל.
[1] כהגדרתו בסעיף 5ב1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981