• בארבע השנים האחרונות גדל פי שניים מספרם של הפלסטינים שגרים ביהודה ושומרון ועובדים בכלכלה הישראלית, ובשנת 2014 הוא הגיע לכ-92 אלף. גידול זה כלל הן עובדים בהיתר והן עובדים בלא היתר.
  • מספר משרות השכיר שפלסטינים איישו בענף הבינוי גדל בשנתיים האחרונות פי שניים והגיע לכ-15.3% ממשרות השכיר בענף. גידול זה אחראי לעיקר הגידול בתעסוקה בענף, היות שמספר המשרות שישראלים וזרים מאיישים בו כמעט לא השתנה.
  • לצד הגידול המשמעותי במספר העובדים הפלסטינים החוקיים עלו גם יציבותה של תעסוקתם וזמינותה. הדבר תורם ליעילות ולוודאות בענפים המעסיקים אותם, והוא מכרסם באחד היתרונות שהיו בעשור הקודם לעובדים זרים על פני עובדים פלסטינים.
א. התרחבות התעסוקה הפלסטינית בכלכלה הישראלית
בארבע השנים האחרונות גדל פי שניים מספר הפלסטינים שעובדים בכלכלה הישראלית, ובשנת 2014 הוא הגיע לכ-92 אלף – כ-2.2% מסך המועסקים בכלכלה הישראלית. אומדן זה מתבסס על סקרי כוח האדם של הלמ"ס הפלסטינית, והוא עולה בקנה אחד עם נתוני רשות המסים על העובדים הפלסטינים בהיתר (ראו לוח 1)[1]. עיקר הגידול בתעסוקה נבע מגידול במספר העובדים בהיתר: לפי האומדן של סקר כוח האדם הפלסטיני, מספר זה הגיע ב-2014 לכ-59 אלף, והוא עלה בעקבות מדיניות ממשלתית שנועדה להגדיל את היצע העובדים בענפי הבינוי והחקלאות ולסייע לכלכלה הפלסטינית. במקביל גדלה גם התעסוקה הפלסטינית בלא היתר, ותופעה זו מעידה כי הביקוש הפלסטיני לעבודה בישראל גבוה ממספר ההיתרים, וכי קיים בישראל ביקוש גדול לעובדים פלסטינים, בעיקר בענף הבינוי. היקף התעסוקה הפלסטינית בכלכלה הישראלית צפוי להמשיך לגדול גם בעתיד הנראה לעין.
לוח 1 –התעסוקה והשכר של הפלסטינים המועסקים בכלכלה הישראלית, 2007 עד 2014
 
 
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
 
התעסוקה, באלפים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מספר העובדים בחודש ממוצע, לפי רשות המסים
31
34
36
39
41
45
 
מספר העובדים בשבוע ממוצע, לפי הלמ"ס הפלסטינית1
38
41
47
46
53
60
82
92
 
 מזה: עובדים בהיתר
21
25
29
31
32
39
49
59
 
           עובדים בלא היתר
17
16
18
15
20
22
33
33
 
שיעור המועסקים בענף הבינוי
37%
37%
38%
44%
47%
47%
48%
 
 
השכר החודשי הממוצע (באלפי ש"ח)
עובדים בהיתר לפי רשות המסים
2.6
2.6
2.8
3.2
3.4
3.6
 
 
 
עובדים בהיתר לפי הלמ"ס הפלסטינית 2
2.4
2.5
2.6
2.9
3.1
3.3
3.5
 
 
עובדים בלא היתר לפי הלמ"ס הפלסטינית2
2.0
1.8
2.2
2.4
2.7
2.6
2.7
 
 
מקורות: עיבודי בנק ישראל לנתוני רשות המסים וסקר כוח האדם הפלסטיני. 
 
1 ללא תושבים במזרח ירושלים ובעלי דרכון זר, אוכלוסיות שנכללות בסקרי כוח האדם הפלסטיניים.
2 השכר החודשי לפי הלמ"ס הפלסטינית חושב באמצעות סכימת מכפלות השכר היומי בימי העבודה שהמרואיינים דיווחו.  
 
 
כמחצית מהפלסטינים שעבדו ב-2014 בכלכלה הישראלית הועסקו בענף הבינוי. איור 1 מראה כי עיקר הגידול שחל בשנתיים האחרונות (2013—2014) בתעסוקה המדוּוחת (משרות השכיר) בענף זה נבע מגידול במספרם של עובדים פלסטינים, היות שמספר משרות השכיר של העובדים הישראלים והזרים לא השתנה במידה משמעותית. הגידול שחל בפועל בהיקף התעסוקה הפלסטינית היה גדול אף יותר, משום שהענף הגדיל גם את מספרם של עובדים בלא היתר. הגידול בתעסוקת הפלסטינים בענף[2], מקטין את התמריץ להשקעה בהון, בשיפורים טכנולוגיים ובהכשרת כוח אדם[3]. במידה וגידול זה לא יהיה מלווה בגידול בפעילות הענף התעסוקה והשכר של עובדים ישראלים בענף עלולה להיפגע.
3-3-2015-1H.PNG
ב. הסדרת התעסוקה הפלסטינית
מכסות ההעסקה של פלסטינים בתוך תחומי מדינת ישראל נקבעות לכל ענף כלכלי בנפרד, והן נקבעות בהחלטת ממשלה ובהתאם להמלצת משרדי הממשלה ומערכת הביטחון. מנגד, אין מכסות להיתרי עבודה ביישובים ובאזורי תעשייה ישראליים ביהודה ושומרון. עובד פלסטיני זכאי לכל תנאי העבודה שעובד ישראלי מקביל זכאי להם על פי החוק ועל פי ההסכמים הקיבוציים החלים עליו. לדוגמה, עובד פלסטיני בענף הבינוי זכאי לשכר המינימום שקובע ההסכם הקיבוצי בענף. הסדרים אלו נועדו להבטיח את זכויות העובדים הפלסטינים ולצמצם את הפגיעה בעובדים ישראלים תחליפים.
אולם כפי שהתריע מבקר המדינה[4], בפועל קיימת בקרב העובדים הפלסטינים רק מידה מוגבלת של מיצוי זכויות. הדבר נובע גם מכך שלעובדים יש רק מוּדעוּת חלקית לזכויותיהם: מסקרי כוח האדם הפלסטיניים עולה כי מבין הפלסטינים שעובדים בכלכלה הישראלית בהיתר, רק אחוזים בודדים העידו כי הם מועסקים בחוזה עבודה וזכאים להפרשות לפנסיה, ימי מחלה וחופשה. וזאת אף על פי שרשות ההגירה מפרישה עבורם כספים אלו, על פי חוק, ואף על פי שהעובדים בענף הבינוי מכוסים בהסכמים קיבוציים.[5] יידוע העובדים הפלסטינים על זכויותיהם עשוי לשפר את מיצוי זכות אלו. לוח 2 מלמד כי מצבם של עובדים בלא היתר חמור אף יותר.
מאחר שהמשקים הישראלי והפלסטיני נבדלים ביניהם ברמת הפיתוח הכלכלי, קיים פער בין השכר לעובד פלסטיני בשוק הישראלי לשכרו במשק הפלסטיני. שכר המינימום הנהוג בישראל (כ-198 ש"ח ליום עבודה מלא) גבוה משמעותית מהשכר היומי הממוצע במשק הפלסטיני ביהודה ושומרון שעמד ב-2014 על כ-91 ש"ח. פער זה יוצר למתווכים ישראלים – או לראשיהן הפלסטינים של קבוצות עובדים – תמריץ כלכלי לגבות דמי תיווך עבור היתר תעסוקה בישראל. גבייה כזו מתאפשרת משום שהנהלים מעניקים למעסיק הישראלי כוח היות שהם קובעים כי עליו לבקש את היתר התעסוקה בישראל עבור עובד פלסטיני מסוים, וביכולתו להחליפו על ידי בקשת היתר עבור עובד אחר. אמנם השכר לעובד שהעובדים מדווחים בסקרי כוח האדם הפלסטיניים דומה לשכר המדווח לרשויות בישראל[6]. אולם עדויות אנקדוטיות מרמזות כי העובדים משלמים דמי תיווך בהיקף ניכר.
היתר תעסוקה בישראל ניתן רק לפלסטינים נשואים מגיל מסוים[7] ומעלה. לכן העובדים בהיתר מבוגרים יחסית לחסרי ההיתר, ורובם המוחלט נשואים בשעה שבקרב חסרי ההיתר שיעור הנשואים עומד על כ-50% בלבד. השכר היומי הממוצע של חסרי ההיתרים עמד ב-2013 על 158 ש"ח, והיה גבוה משמעותית מהשכר היומי הממוצע ביהודה ושומרון (87 ש"ח) אך נמוך מהשכר היומי הממוצע של בעלי ההיתרים (186 ש"ח). הפער בשכר החודשי הממוצע גבוה עוד יותר, משום שחסרי ההיתרים עבדו פחות ימים בחודש.
לוח 2 – מאפייניהם של העובדים הפלסטינים בישראל: בעלי היתר לעומת חסרי היתר, 2013
 
בעלי היתר
חסרי היתר
הגיל  הממוצע (בשנים)
38.2
28.8
שיעור הנשואים
90%
48%
השכלה (בשנות לימוד)
9.6
10.1
שיעור הכפריים
38%
39%
שיעור הגברים
99%
99%
השכר היומי (בש"ח)
186
158
ימי עבודה בחודש
19.0
17.1
דיווחו על חוזה העסקה כתוב/ הסכם קיבוצי1
2%
1%
דיווחו על חוזה העסקה מילולי1
40%
27%
דיווחו כי אין חוזה עבודה1
58%
73%
דיווחו על הפרשת כספי פנסיה1
4%
1%
דיווחו על זכאות לימי מחלה וחופשה1
11%
1%
מקור: עיבודי בנק ישראל לסקר כוח אדם הפלסטיני.
1) על שאלה זו השיבו כ-78% מבעלי ההיתרים וכ-60% מחסרי ההיתרים.
 
ג. השיפור בזמינותם של העובדים הפלסטינים
תופעה בולטת נוספת עולה מהנתונים בלוח 3: יציבות התעסוקה גדלה בקרב עובדים פלסטינים בהיתר. ב-2006 רק כשליש מהם התמידו במשך שנתיים אצל אותו מעסיק, וב-2012 שיעור זה עלה על שני שלישים והוא מעט יותר נמוך מהשיעור המקביל בקרב ישראלים שעובדים בחברות המעסיקות פלסטינים. גם מספרם הממוצע של חודשי העבודה השנתיים של עובדים פלסטינים גדל באופן משמעותי, והוא התקרב למספר בקרב עובדים ישראלים בחברות שמעסיקות פלסטינים. נוסף לכך, משרד הביטחון הגדיל במחצית השנייה של 2014 את מספרם של היתרי הלינה בישראל – מעשרת אלפים ל-14 אלף – וכך גדלה זמינותם של עובדים פלסטינים לעבודה בישראל. כאשר משווים בין העובדים הישראלים והפלסטינים בחברות המעסיקות פלסטינים, מוצאים כי בין 2008 ל-2009 – כלומר בראשית המשבר הכלכלי העולמי – שיעור הישראלים שעובדים לצד פלסטינים שנתיים ברצף ירד בכ-15 נקודות אחוז בשעה ששיעורי התעסוקה של הפלסטינים נותרו יציבים (לוח 3). תופעה זו מרמזת שהמעסיקים הישראלים העדיפו לשמר גם בימי המשבר את העובדים הפלסטינים.
הגידול ביציבות התעסוקה של עובדים פלסטינים ובזמינותה מהווה סיבה נוספת לגידול בביקוש של מעסיקים ישראלים לעובדים פלסטינים. למגמה זו יש השלכות חיוביות על הענפים המעסיקים פלסטינים, שכן היא מצמצמת את בזבוז המשאבים הכרוך באיתור והכשרה חוזרים ונשנים של עובדים חדשים ובחוסר ודאות לגבי זמינות העובדים. בזבוז כזה נוצר בעבר, היות שזמינותם של העובדים הפלסטינים הושפעה מתנודות ביחסים המדיניים-ביטחוניים בין ישראל לרשות. יש לציין כי בסבבי הלחימה האחרונים, לרבות בתקופה שמבצע "צוק איתן" התנהל בה, מערכת הביטחון אִפשרה לרוב העובדים הפלסטינים להמשיך להיכנס לישראל באופן סדיר. מדיניות זו החלישה את אחד היתרונות שהיו בעבר להעסקת עובדים זרים על פני העסקת פלסטינים.
לוח 3 –המשכיות וזמינות תעסוקתית: ישראלים ופלסטינים, 2006 עד 2012
(גברים שהעסקתם דווחה לרשות המסים, ללא עובדים במגזר הציבורי)
 
 
 
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
 
שיעור העובדים המתמידים שנתיים בחברות שמעסיקות פלסטינים (באחוזים)
פלסטינים
33
52
59
60
60
67
67
 
ישראלים
73
74
75
59
74
78
72
 
מספרם הממוצע של חודשי העבודה השנתיים בחברות שמעסיקות פלסטינים
פלסטינים
5.9
7.8
8.2
8.6
8.7
8.7
8.5
ישראלים
6.8
7.1
7.2
8.5
7.3
7.5
8.2
 
המקור: עיבודי בנק ישראל לנתוני רשות המסים.
לוח 4 – שכרם של עובדים פלסטינים וישראלים על פי הוותק במקום העבודה, 2012
(שכר באלפי ש"ח; גברים שהעסקתם דווחה לרשות המסים, ללא עובדים במגזר הציבורי)
 
 
 
השכר החודשי הממוצע ב-2012 לפי שנות ותק
 
 
שנות ותק
1
2
3
4
5
6
7
 
 
השנה הראשונה לעבודה
2012
2011
2010
2009
2008
2007
2006
 
עובדים בחברות שמעסיקות פלסטינים
פלסטינים
3.7
3.9
4
4
4.1
4.1
4.2
 
ישראלים
8.6
9.1
9.5
10
10.4
10.8
10.9
 
עובדים בחברות אחרות
ישראלים
8.8
9.6
10.2
10.7
11.2
11.8
12.6
 
המקור: עיבודי בנק ישראל לנתוני רשות המסים.
להתמדתם של פלסטינים בעבודה בישראל מתלווה עליית שכר: השכר המדווח של פלסטינים שהתמידו אצל אותו מעסיק מ-2006 עד ל-2012 היה גבוה בכ-14% מהשכר החודשי הממוצע של פלסטינים שהחלו לעבוד בישראל ב-2012. קצב גידול זה נמוך קצב עליית השכר של ישראלים שהתמידו בעבודתם בחברות שהעסיקו פלסטינים (27%). ישנם פערי שכר ניכרים בין עובדים פלסטינים לבין עובדים ישראלים באותן חברות (לוח 4). חלק מפערי השכר החודשיים נובעים מהפרש בתשומות העבודה: למשל על פי סקרי כוח האדם בשנת 2012, עובד ישראלי בענף הבנייה עבד בממוצע 37.1 שעות בשבוע, ואילו עובד פלסטיני עבד רק 29.1 שעות בשבוע. כן סביר כי משלחי היד של עובדים פלסטינים שונים ממשלחי היד של עובדים ישראלים ומאופיינים בשכר נמוך יותר.
[1] התעסוקה בישראל חשובה למשק הפלסטיני: לפי הלמ"ס הפלסטינית, העובדים הפלסטינים בכלכלה הישראלית היוו ב-2014 כ-11.7% מכוח העבודה הפלסטיני ביהודה ושומרון, וסך שכרם ב-2013 השתווה ל-12.3% מתוצר המשק הפלסטיני ביהודה ושומרון . אומדני הלמ"ס הפלסטינית המובאים כאן אינם כוללים תושבים במזרח ירושלים ובעלי דרכון זר, אך אלה נכללים בסקרי כוח האדם הפלסטינים.
האומדן של רשות המסים לגבי מספר העובדים בהיתר שונה מהאומדן המקביל של הלמ"ס הפלסטינית, משום שכל אחד מהגופים משתמש ביחידת מדידה אחרת: רשות המסים מתייחסת למספר העובדים בחודש ממוצע והלמ"ס הפלסטינית – למספרם בשבוע ממוצע. פירוש הדבר שאם עובד בהיתר עבד בחודש מסוים שבוע אחד, הוא ייכלל בנתוני רשות המסים בודאות, אך יכלל בנתוני הלמ"ס הפלסטינית בהסתברות של כ-25%. הסבר אפשרי נוסף להבדל נעוץ בדיווח חסר לרשות המסים: ישראלים שמעסיקים פלסטינים ביהודה ושומרון מסרו על כך דיווח חלקי, משום שחוקי העבודה הישראליים חלים על האזור רק באופן חלקי וחובת הדיווח הוחלה רק בשנת 2009.
[2] בספטמבר 2014 החליטה הממשלה להגדיל ב-4,600 את מספר ההיתרים לעובדים פלסטינים.
[3] עדויות לכך שיש תחלופה בין עובדים ישראלים לעובדים זרים ניתן למצוא בדוח הוועדה להסדרה, פיקוח ואכיפה בתעסוקת עובדים פלסטינים בישראל (2011), פרק ה, דו"ח בנק ישראל 2012 (עמודים 67-69) וכן במחקרים הבאים: גוטליב ד' וש' אמיר (2005) "כניסת זרים ודחיקת מקומיים מתעסוקה בישראל", מנהל תכנון מחקר וכלכלה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, וזוסמן נ' וד' רומנוב (2003), "עובדים זרים בענף הבנייה: תמונת מצב והשלכות מדיניות", בנק ישראל, סדרת מאמרים לדיון.
[4] דוח מבקר המדינה 65א, 2014, "העסקת עובדים פלסטינים בענף הבניין בישראל".
[5] למודעות החלקית תורמת העובדה שההעברות בגין ההפרשות הסוציאליות מתבצעות רק פעם בשנה.
[6] רשות ההגירה פועלת לעבור למשטר שבו המעסיקים הישראלים ישלמו את השכר ברוטו לרשות ההגירה, וזו תעביר את הנטו לחשבון הבנק של העובד וכך תוודא שתנאיו אינם נופלים מהקבוע בחוק ובהסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. על משטר זה המליצו ה-OECD ומבקר המדינה (דוח מבקר המדינה 65א, 2014), והוא דומה למשטר שנהג עד 1995.
[7] הגיל המינימלי לקבלת היתר תעסוקה ירד מ-30 בשנת 2010 ל-24 בשנת 2014.