לגיליון נתונים
v לאחר שלוש שנים שבהן שולם מענק העבודה בפריסה ארצית, בשנת 2014 הגיע מספר מקבליו (בגין העבודה ב-2013) לכ-255 אלף איש[1]. בשנה הראשונה לפריסה הארצית של התכנית עמד מספר המקבלים על 181 אלף.
v המענק מספק עזרה ממשית למרבית הזכאים, וברוב המקרים הם הפנו אותו למימון הוצאות חיוניות – כגון מזון, דיור ושירותים – או להחזר חובות.
v מענק העבודה ממוקד באוכלוסייה חלשה – שיעור ניכר מבין הזכאים עם ילדים דיווחו כי במהלך השנה שקדמה לסקר הם נקלעו למצבים של קושי כלכלי.
v ב-2014 חלה עלייה קלה בשיעורו של מימוש הזכאות (בגין העבודה ב-2013), והוא הגיע ל-64%. נתונים ראשוניים מלמדים כי הוא המשיך לעלות גם ב-2015. שיעור זה גבוה יחסית לתכניות דומות במדינות אחרות בשלב כה מוקדם של הפעלתן. הסיבה העיקרית לכך שזכאים אינם מגישים בקשה למענק נעוצה בחוסר ידיעה עליו או על הדרכים לקבלו.
v גודל המענק מתואם חיובית עם המידה שבה העובד מתמיד בתעסוקה בשנים האחרונות.
מענק העבודה[2] הוא כלי מדיניות שנועד לשפר את הרווחה הכלכלית במשפחות של עובדים בעלי הכנסה נמוכה בלי לפגוע בתמריץ לעבוד. מספר הזכאים למענק (בשל עבודה ב-2013) הגיע ב-2014 לכ-396 אלף איש. כ-64% מהזכאים הגישו בקשה למענק וקיבלו אותו (כ-255 אלף איש), וזהו שיעור מימוש גבוה יחסית לשיעור המקביל בתכניות דומות בעולם בשלבים המוקדמים ליישומן. בארצות הברית למשל הגיע שיעור המימוש לכ-70% רק כעבור 30 שנה מהפעלת התכנית. מחקרים קודמים מצאו שעם הגורמים המגדילים את הסיכוי למימוש הזכאות נמנים גובה המענק והניסיון שהזכאים צברו במימוש בשנים הקודמות. המענק השנתי הממוצע ששולם ב-2014 (בשל עבודה ב-2013) הסתכם בכ-3,422 ש"ח למקבל, ועלותם השנתית של התשלומים הגיעה לכמיליארד ש"ח.
בשנת 2014 נערך בקרב הזכאים סקר מיוחד על מנת להכיר טוב יותר את האוכלוסייה שהכספים נועדו לה. הסקר כלל כ-1,300 משיבים מתוך הזכאים בשנת 2012, והוא נערך במסגרת פעילותו של הצוות הבין-משרדי המלווה את יישום החוק הנוגע למענק העבודה[3].
הסקר מעלה כי מרבית הזכאים הם בעלי מקצוע (כ-77%) ומתוכם כ-85% צברו ניסיון מקצועי, וכי כ-39% מהזכאים רכשו השכלה על-תיכונית או אקדמית. אף כי מרבית הזכאים מתמידים בשוק העבודה (כ-85% מהזכאיים עבדו לפחות ב-4 מתוך 5 השנים האחרונות), מדובר על אוכלוסייה חלשה יחסית: כמחצית מהזכאים עברו בחמש השנים האחרונות תקופה שבה חשו עניים, וכ-70% מהזכאים דיווחו שהם אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות של משק הבית. על רקע זה שיעור ניכר מבין הזכאים דיווחו כי בשנה שקדמה לסקר הם התנסו במצבים של קושי כלכלי: במשפחותיהם של זכאים עם ילדים כמעט מחצית ויתרו על טיפול שיניים, לכ-30% הוגבל חשבון הבנק, כרבע ויתרו על ביקור אצל רופא מומחה, וכחמישית דיווחו כי בתקופה הנסקרת ניתקו להם את החשמל או את הטלפון.
הסקר מלמד כי לנוכח קשייהם הכלכליים של הזכאים, מענק העבודה מהווה עבורם מקור הכנסה משמעותי ומשפר את מצבם. מעל ל-80% ממקבלי המענק דיווחו כי המענק עזר להם או עזר מאוד (ראו איור). במרבית המקרים הם הפנו אותו לתשלום ההוצאות השוטפות של המשפחה (כגון מזון, דיור, חשבונות) או להחזר חובות, ועובדה זו מדגישה את חיוניותו של המענק בשבילם. מחקרים קודמים מצאו שכ-70% מכספי המענק מגיעים לשלושת עשירוני ההכנסה הנמוכים בקרב השכירים שיש להם ילדים. מכיוון שזהו מיקוד יעיל בהרבה מזה של תכניות חלופיות לסיוע לעובדים חלשים, הרי שהגדלת המענק תאפשר שיפור נוסף ברווחתם הכלכלית של עובדים בעלי הכנסה נמוכה בעלות תקציבית נמוכה יחסית.
מרבית הנסקרים ציינו כי הם מעדיפים שהמענק לא יועבר אליהם באמצעות מעסיקיהם, בין היתר מחשש שהמעסיקים ינצלו זאת כדי לפגוע בשכרם. הסקר מעלה כי הסיבה העיקרית לכך שזכאים אינם מגישים את הבקשה למענק נעוצה בחוסר ידיעה עליו או על הדרכים לקבלו: כרבע מהזכאים דיווחו כי כלל לא ידעו על המענק. במקביל מלמדות תוצאות הסקר על מקורות המידע המאפשרים לזכאים חשיפה מרבית לפרטי החוק, ועמם נמנות הודעות הזכאות שרשות המסים שולחת לזכאים. תרגום מלא של מכתבים אלו לשפות הנפוצות בישראל – לרבות ערבית, אמהרית ורוסית – יתרום להעלאת שיעור המימוש בקרב הזכאים הערבים והעולים. נוסף לכך, רשות המסים פועלת לאפשר לפרטים שהגישו בקשה למענק עבודה בשנים קודמות להגיש את הבקשה באמצעות האינטרנט, וזאת החל ב-2016. מהלך זה צפוי לתרום הן להגדלת שיעור המימוש והן להקלת הנטל על הזכאים.
מידת הסיוע הכלכלי הגלומה במענק, על פי תפיסת מקבליו, 2014
דיון נרחב יותר בנושא מופיע בניתוח המלא
[1] הנתונים לשנת 2014 מעודכנים לנובמבר 2015. הזכאות למענק מתבססת על השכר החודשי הממוצע בשנת העבודה (שנת הזכאות), והמענק משולם בשנה העוקבת. מסמך זה מתייחס לשנת התשלום ולא לשנת הזכאות.
[3] הצוות כולל נציגים מבנק ישראל, רשות המסים, המוסד לביטוח לאומי, מכון ברוקדייל – שגם ערך את הסקר – והאוניברסיטה העברית.