| 31.10.2006 |
| |
| מחקר של בנק ישראל: ההגירה הפנימית משקפת תהליך של התבדלות בחברה הישראלית והיחלשות עיירות הפיתוח בפריפריה;
17% מהמשפחות החליפו יישוב מגורים בין 1983 ל-1995
|
| הדעות המובאות במחקר אינן משקפות בהכרח את עמדת בנק ישראל |
| משפחות חזקות עזבו את ערי המטרופולינים בעיקר לטובת ישובים פרבריים-קהילתיים;
עיירות הפיתוח בצפון ובדרום סבלו מעזיבה ניכרת, בייחוד של זוגות צעירים ומשכילים;
המעבר של משפחות חזקות ליישובים קטנים והומוגניים משקף תהליך של התבדלות, העלול להגביר את הקיטוב ולהגדיל את הפערים במערכת החינוך בין היישובים
|
|
| |
|
| |
| להגירה פנימית יש השלכות משמעותיות על מגוון תחומים כגון, תהליכי פרבור, שינויים בהרכב האוכלוסייה של יישובים, תהליכים של התבדלות והגברת הקיטוב בין יישובים, דפוסי שימוש בקרקע ובתשתיות, והיבטים תחבורתיים. הדיון הציבורי מתייחס לא מעט להשפעותיה של ההגירה הפנימית, למשל בהקשר של יישובים הסובלים מעזיבת אוכלוסייה מבוססת. להגירה זו השלכות חשובות למדיניות, בייחוד בהתחשב בכך שלאורך שנים המדיניות המוצהרת ייחסה משקל רב לפריסה המרחבית של האוכלוסייה ואף הקצתה משאבים ניכרים בנסיון להשפיע על מקום המגורים של הפרטים. |
| מחקר חדש, שנערך ע"י קובי ברוידא וגיא נבון ממחלקת המחקר של בנק ישראל, מנתח את מאפייני המשפחות במגזר היהודי שעברו יישוב – הגירה פנימית - בין השנים 1983 ו-1995. מהמחקר עולה, כי הגירה פנימית היא תופעה משמעותית: כ-17 אחוזים מהמשפחות החליפו יישוב מגורים (לפחות פעם אחת) בין 1983 ל-1995. הנטייה להגר בקרב המשפחות עולה עם ההכנסה ורמת ההשכלה ויורדת עם הגיל, אם כי לאחר גיל מסויים נטייה זו שבה ועולה. הגירה (יוצאת ונכנסת) בהיקפים משמעותיים נרשמה בכל סוגי היישובים, אולם יש הבדלים חשובים בין היישובים במאזן ההגירה ובמאפייניה. |
| מבין המטרופולינים – שיעור העזיבה של משפחות גבוה במיוחד בתל אביב ובירושלים |
| המחקר מנתח שני תהליכים חשובים הזוכים להתייחסות נרחבת בדיון הציבורי: הפרבור והיחלשות עיירות הפיתוח. התהליך הראשון מתבטא ביציאה של אוכלוסיות חזקות מערי המטרופולינים וביטויו המובהק במעברם של החזקים ביותר ליישובים פרבריים-קהילתיים, שאוכלוסייתם גדלה מאוד. שיעור העזיבה נטו (עוזבים פחות מגיעים) בקרב המשפחות הנחקרות עמד על 9 אחוזים בתל אביב, 8 אחוזים בירושלים, 4 אחוזים בשאר גוש דן ו-5 אחוזים במטרופולין חיפה והקריות. ההשכלה הממוצעת של העוזבים את המטרופולינים גבוהה במידה משמעותית מזו של הנשארים בהם וחוץ מן העיר תל אביב גבוהה גם מזו של המגיעים אליהם. המשפחות שהגיעו לפרברים המבוססים הקטנים היו משכילות במיוחד - 14.1 שנות לימוד בממוצע – הרבה מעבר לכל קבוצה אחרת במדגם (ראו לוחות מצורפים בסוף ההודעה). |
| עזיבה משמעותית של עיירות הפיתוח בצפון ובדרום |
| התהליך השני מתבטא בעזיבה משמעותית של עיירות הפיתוח בצפון ובדרום, בייחוד של זוגות צעירים ומשכילים. כפי שניתן לראות בלוחות המצורפים, שיעור העזיבה נטו של עיירות אלה (עוזבים פחות מגיעים) בקרב המשפחות הנחקרות הסתכם ב-8 אחוזים; העוזבים היו בעלי 11.7 שנות לימוד בממוצע לעומת 10 שנות לימוד בקרב הנשארים.1 נמצא הבדל בין יעדי העוזבים את העיירות בשני האזורים: רבים מעוזבי העיירות בצפון נשארו באזור, חלקם, בייחוד החזקים שבהם, עברו ליישובים קהילתיים שם; בקרב עוזבי עיירות הדרום רבים יותר עברו למרכז הארץ. הממצאים על ההגירה השלילית מעיירות הפיתוח מעניינים במיוחד גם משום שהם עומדים בניגוד גמור למדיניות של עידוד עיירות אלה. |
| יש דמיון רב בין התהליכים שאנו מתעדים במטרופולינים ובעיירות הפיתוח: מעבר של משפחות חזקות מיישובים עירוניים ובעלי אוכלוסייה מגוונת ליישובים קטנים יותר והומוגניים. תופעות אלה משקפות תהליכי התבדלות, ועלולות להגביר את הקיטוב בין יישובים ובייחוד את הפערים במערכת החינוך. תהליכים אלה עלולים להזין את עצמם: ככל שאוכלוסיות חזקות עוזבות את הערים כך בסיס המס שלהן נפגע, יכולתן לספק שירותים בכלל וחינוך בפרט נפגמת, והדבר מעודד עוד אוכלוסיות חזקות לעזוב. |
| 1 השכלת המגיעים לעיירות הפיתוח דומה לזו של העוזבים אותן, אולם כאמור, מספר המגיעים אליהן נמוך משמעותית ממספר העוזבים אותן. לפיכך מדובר בעזיבה נטו של אוכלוסייה משכילה. |
|
| |
| מאזן ההגירה של המשפחות1 לפי טיפוסי יישובים 1995-1983 |
|
| מאזן הגירה* |
מגיעים |
עוזבים |
טיפוס |
| (כאחוז מהמשפחות בטיפוס ב-1983) |
|
| מטרופולינים |
| -8 |
6 |
13 |
ירושלים |
| -9 |
8 |
17 |
ת"א |
| -4 |
16 |
20 |
גוש דן |
| -5 |
13 |
17 |
חיפה-קריות |
| פרברים מבוססים |
| 8 |
24 |
16 |
גדולים5 |
| 68 |
82 |
14 |
קטנים6 |
| -8 |
9 |
17 |
עיירות פיתוח7 |
|
| |
| *מגיעים פחות עוזבים, המספרים מעוגלים. |
|
| |
| מאפייני המשפחות1 לפי טיפוסי יישובים 1995-1983 |
|
| מגיעים |
נשארים |
עוזבים |
טיפוס |
| הכנסה יחסית4 |
השכלה3 |
גיל2 |
השכלה3 |
גיל2 |
הכנסה יחסית4 |
השכלה3 |
גיל2 |
|
| מטרופולינים |
| 1.0 |
13.0 |
36.8 |
12.1 |
42.1 |
1.0 |
13.6 |
33.4 |
ירושלים |
| 1.2 |
12.5 |
40.5 |
10.9 |
47.6 |
1.1 |
11.7 |
36.9 |
ת"א |
| 0.9 |
11.5 |
37.0 |
10.8 |
42.5 |
1.1 |
12.6 |
35.5 |
גוש דן |
| 0.9 |
12.1 |
36.8 |
11.5 |
43.6 |
0.9 |
12.9 |
36.0 |
חיפה-קריות |
| פרברים מבוססים |
| 1.06 |
13.3 |
35.9 |
11.6 |
41.0 |
1.1 |
13.4 |
35.6 |
גדולים5 |
| 1.12 |
14.1 |
33.2 |
12.1 |
41.8 |
1.0 |
13.4 |
36.2 |
קטנים6 |
| .99 |
11.9 |
34.6 |
10.0 |
38.1 |
1.1 |
11.7 |
33.0 |
עיירות פיתוח7 |
| 1.07 |
12.6 |
35.3 |
10.8 |
41.9 |
1.1 |
12.6 |
35.3 |
כל היישובים8 |
|
| |
| המדגם כולל 17,199 משפחות במגזר היהודי בהן שני בני הזוג השתייכו לאותו משק בית גם ב-1983 וגם ב-1995; המדגם אינו כולל את עולי שנות התשעים. |
1 |
| ממוצע הגילאים של שני בני הזוג ב-1983. |
2 |
| ממוצע שנות הלימוד של שני בני הזוג ב-1995. |
3 |
| הכנסה משפחתית חודשית מכל המקורות ב-1983 של העוזבים\המגיעים יחסית להכנסה של הנשארים ביישוב. |
4 |
| 9 הערים שהכנסתן גבוהה מהחציון של קבוצת הערים הבינוניות-קרובות (20,000-100,000 תושבים, מרוחקות עד 25 ק"מ מהמטרופולין הקרוב): הוד השרון, הרצליה, יבנה, כפר סבא, נס ציונה, קרית אונו, רחובות, רמת השרון, רעננה. |
5 |
| 178 היישובים שההכנסה הממוצעת בהם גבוהה מהחציון של קבוצת כלל הפרברים (יישובים קטנים שמרוחקים עד 35 ק"מ מהמטרופולין הקרוב). |
6 |
| בספרות אין הסכמה לגבי היישובים המוגדרים כעיירות פיתוח. אנו הגדרנו 21 יישובים - בצפון: בית שאן, חצור הגלילית, טבריה, כרמיאל, מגדל העמק, מעלות, נצרת עילית, עפולה, צפת, קרית שמונה, שלומי; בדרום: אופקים, אילת, דימונה, ירוחם, מצפה רמון, נתיבות, ערד, קרית גת, קרית מלאכי, שדרות. |
7 |
| במדגם 1,058 יישובים יהודיים ומעורבים ב-1995. 993 מהם היו קיימים כבר ב-1983. |
8 |
|
| |
|