מחקר חדש בבנק ישראל: מחזורי מיתון בישראל וזעזועים פיננסיים ומקרו-כלכליים - עיתוים ועוצמתם

01.08.2010

מחקר חדש בבנק ישראל: מחזורי מיתון בישראל וזעזועים פיננסיים ומקרו-כלכליים - עיתוים ועוצמתם

למחקר המלא - לחץ כאן​

בשנים 2009-1990 מחזורי המיתון בישראל דומים במאפייניהם למחזורי מיתון במדינות OECD, בהן מחזורי מיתון המזוהים עם משברים פיננסיים ארוכים ועמוקים יותר לרוב מאחרים.
לעומת זאת, בשנים 1990-1960 מחזורי מיתון בישראל המזוהים עם משברים פיננסיים אינם ארוכים יותר ממחזורי מיתון אחרים, וגם אובדן התוצר במהלכם אינו חריג.
רגישות התוצר של המשק הישראלי למשברים פיננסיים גברה במידה ניכרת אחרי שנת 1990, ואילו רגישותו לזעזועים אחרים פחתה.
הממצאים עולים בקנה אחד עם תהליך הביזור של הנכסים הפיננסיים בעשורים האחרונים וירידת משקלה של הממשלה בפעילות העסקית במשק.
העבודה מתחקה אחר אפיוניהם של מחזורי העסקים בישראל בהקשר של זעזועים פיננסיים ומקרו-כלכליים בשנים 2009-1960. נמצא כי אובדן התוצר בעתות מיתון[1] קטן משמעותית מעלייתו בעתות צמיחה: תקופות המיתון בישראל התאפיינו באובדן של 3.8 אחוזי תוצר לנפש, בממוצע, ואילו תקופות הצמיחה - בעלייה ממוצעת של 16.1 אחוזי תוצר לנפש ושל כ-25 אחוזי תוצר.
בשנים 2009-1991 מחזורי המיתון בישראל דומים במאפייניהם למחזורי מיתון במדינות המפותחות. בשנים אלה תקופת מיתון ממוצעת בישראל נמשכה כ-5 רביעים, ותקופת צמיחה כ-15 רביעים – לעומת 4 רביעי מיתון ו- 22 רביעי צמיחה במדינות המפותחות. לעומת זאת, בשנים 1990-1960 מחזורי המיתון בישראל ארוכים ושכיחים הרבה יותר ממחזורי המיתון במדינות המפותחות. בשנים אלה, תקופת מיתון וצמיחה ממוצעת בישראל נמשכה כ-10 רביעים. מכאן שבמשק הישראלי כ-39 אחוזים מהתקופה שנחקרה (השנים 2009-1960) היו תקופות מיתון, לעומת כ- 10 אחוזים בלבד, בממוצע, במשקים המפותחים.
בחינת מחזורי העסקים בישראל מעלה שעד שנות ה- 90 מאפייניהם דומים למחזורים של המדינות המתפתחות יותר מאשר לאלה של המדינות המפותחות. מחזורי המיתון במדינות מתפתחות לרוב ארוכים יותר ומזוהים עם תנודות תכופות במגמת הצמיחה. בתחילת שנות ה-90 הושלם המעבר של המשק הישראלי ממשק מתפתח למפותח, תהליך שהחל ב'תוכנית הייצוב' של 1985; מאז מאפייני תקופות הצמיחה והמיתון בישראל דומים יותר לאלו של המדינות המפותחות.
מאפייני מחזורי המיתון בישראל ביחס לזעזועים מקרו-כלכליים בשנים 2009-1991 דומים לממצאי קרן המטבע הבין-לאומית לגבי מדינות OECD. בשנים אלה, מחזורי מיתון המזוהים עם משברים פיננסיים[2] היו ארוכים ועמוקים יותר, ותהליך ההתאוששות מהם התאפיין כאיטי ביחס למחזורי מיתון אחרים. בניגוד לכך בשנים 1990-1960 המיתונים המזוהים עם משברים פיננסיים אינם שונים במאפייניהם ממיתונים אחרים.
אובדן התוצר לנפש במהלכם הוא אף נמוך מאשר בתקופות מיתון אחרות, הם אינם ארוכים יותר, וגם תהליך ההתאוששות של המשק מהם אינו חריג. ההסבר לשוני בין שתי התקופות מצוי במעורבות מוגבלת של הציבור בשוק ההון ובמעורבות הממשלתית בפעילות העסקית, אשר אפיינו את הכלכלה הישראלית קודם לתוכנית הייצוב והגבילו משמעותית את השפעת הזעזועים בשווקים הפיננסיים על רווחת הציבור. לעומת זאת, התקופה שהחלה בתחילת שנות ה-90 עד היום מאופיינת בתהליך של ביזור הנכסים שבידי הציבור, שכלול שוק ההון וירידת משקלה של הממשלה בפעילות העסקית. יצוין כי על פי תוצאות המחקר, גם בעידן הנוכחי פגיעותו של התוצר למיתונים במדינות העולם, המשפיעים על הביקוש ליצוא של המשק, גבוהה מפגיעותו למשברים פיננסיים.

^{[1] תקופת מיתון מוגדרת על ידי ירידה בתוצר לנפש בשני רביעים ברציפות ומעלה.}

^{[2] משברים פיננסיים נמדדים על ידי עלייה חדה ברמת הסיכון בשווקים הפיננסיים, בהתאם למדד שנבנה במסגרת המחקר.}

​